חבר , אתה חסר.

A Bowie Celebration

מייק גארסון , פסנתר קלידים ודברי קישור

ג’רי ליאונרד , גיטרה

כרמין רוח’אס , בס

אלן צ’יילדס, תופים

צ’ארלי סקסטון,גיטרה ושירה

יוסי פיין, בס לזמן קצרצר

סאס גורדון – שירה

סימון ווסטברוק – שירה

מיי פיינגולד , שירה

וגם : שלישית זמרי/רות רימוןאבירם דגן,נעה פרידמןלי דהן

היכל התרבות, 30.1.2020

המון להיטים
צילום : מיכאל רורברגר

הבלוג שמתנהג אחרת נותן את רשות הדיבור לאשת חיקו הלו היא ענת גורל רורברגר הידועה לטוב :

אז היו לנו את מייק גארסון הוירטואוזי ולהקת נגנים שעבדה עם האליל בנקודות שונות בחייו. בין היתר התארחו שם גם מיי פיינגולד, יוסי פיין ושלושה פרחי זמר מביה”ס רימון.
נרשמו רגעי ריגוש, והאנקדוטות של גארסון על בואי הוסיפו הרבה, כולל סולו פסנתר מצמרר שלו , ובכל זאת, מדובר באמן גדול ואהוב כלכך שקשה מאד להיכנס לנעליו. הכריזמה, יפי התואר, הקול המיוחד, האקסטרווגנצה הטווסית, הכישרון שנטף ממנו והקסם האישי העצום הם משהו שקשה לשחזר. נהדר שמבצעים אותו. בפרט עם כל שרשרת הלהיטים המוכרים. ובכלזאת…
כשהקהל קם סיכם גבר מאחורי לזוגתו: נחמד.
וזהו

וואלה צודק. היה ערב נחמד. וזהו

להזכיר ענת מתפקדת כאן כגרופית. אפילו לבשה חולצת בואי למען המטרה. כך שברגע יושבי שם בשורה 31 ביציע התברר שגם לשמאלי יושבת גרופית נלהבת נוספת , אוחזת בידה טלפונה, מצלמת נון סטופ , מזמרת מילה במילה את השירים וגם לה חולצת בואי. אממה מעצבנת. אי לכך ניסה הבלוג להתרכז בשירים. כך שאם תציצו בפליי ליסט שלמעלה תראו שמדובר פחות או יותר בטופ אוף דה פופס. לא שציפיתי לביצוע כיסוי של בלקסטאר או לאו ידעתי שאלה לא יהיו שם , אולי קיוויתי , אבל מי אני החריג שמחפש את הקשה לעיכול לעומת הקהל שדורש להיטים והנה הם בקצף שצף עם מילות ההקשר של גארסון ופסנתרו המופלא.

מייק ופסנתרו המופלא
צילום : מאיר שניאור

אממה ? ( עוד אממה ?) הזמרים. ,לצערי לא. איפה הם ואיפה בואי? נו טוב , הלהקה תיפקדה, אפטר אול, מדובר בנגנים שעשו את זה שם לצידו של המסטר, כל אחד מהם צמוד לעברו. ועכשיו ? הופעת כיסוי בסדר. לא יותר. או כמו שאמר ההוא מאחורינו ” נחמד” . וענת ? היו לה בקושי כמה רגעי ריגוש. לא הרבה.

קבלו כמה קטעי וידאו ממרחקי היציע :

שינויים
צילום : ענת גורל רורברגר
בואו נרקוד
צילום : מיכאל רורברגר
זמן
צילום : מיכאל רורברגר

בתודה, הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, mickrobi, music, rock, Rock Concert, Rock'n'roll, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מופע מחווה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, ענת גורל - רורברגר, רוקנ'רול | Tagged , , | Leave a comment

מאיפה משתין הפאנק , ? !

The Business

תיאטרון תמונע , 16.1.2020

חימומים :

Eternal Struggle + טברנק

להגיע בתשע ולגלות שהמופע מתחיל בעשר. המדור מתמקם בפתח המועדון , תוך כדי המתנה לפתיחת הדלתות, פותח בשיחה עם זה שעומד לידו. מנסה לברר מי הם בדיוק הביזנס האלה.לא שההוא יודע בדיוק. ” אצלנו ברוסיה לא היה פאנק, נולדתי שנתיים אחרי ” בודקים ויקיפדיה. מתברר שהיו כבר בארץ. מתברר גם שזה שעמד בראשם , מיקי פיץ’ הפך ז”ל. מת מסרטן. מתברר עוד שיש כאן שלושה מן ההרכב המקורי ואולי לא . מתברר גם שיש עוד. פליטי ומקורבי להקות פאנק ואוי כשאחר כך על הבמה עולים שרים, נחים, מתחלפים, חוזרים, שרים, צורחים , קופצים, יורדים, מזיעים, משתוללים, זורחים מנחת , איך לא.

אבל רגע. בואו נדבר על החימומים. היו שניים כאלה. “אטרנל סטראגל ” , הארדקור כפרסבאי. וטברנק אלה שהבלוג מת לראותם כבר מאז שפרצה שמועתם ברבים. והנה בהפתעה הם כאן ( כי הבלוג לא ידע שיהיו ) ואושר על פניו. ההתלהבות מאטרנל היתה זמנית , אחר כך דעכה משהו, עודפי רעש ללא תכלית. שני שירים ראשונים אנטיים שכאלה הקפיצו לבלוג את בלוטות ההתלהבות . אחר כך נסוג אחורה לכיוון הבר. הגיע זמן לגימה. הבלוג צילם וידאו וגילה לתדהמתו שיצא הפוך. לא נורא.

ועכשיו – טברנק.

קלונקס , מישהו ?
טברנק
צילום : מיכאל רורברגר

מנסה לקלוט את מה שקורה כאן. מעלה באוב את יוסלס איי.די. , את בוא לבר, את האחים צברי, עכשיו יש לי גם את טברנק. הטירוף הזה כובש. לא בטוח שקולט את התמליל. פאק תמליל. האנרגיות שורפות.תקראו לזה פאנק ישראלי. תקראו לזה מה שבא לכם. הופעות כאלה עושות סיבוב על האשכים ( סליחה בנות ) . טברנק , מה זה טברנק ?

הלאה. The Business

ביזנס + קהל
צילום : מיכאל רורברגר
ועוד ביזנס + קהל
צילום : מיכאל רורברגר

עכשיו, אם טברנק הטריפו את השכל , הגיעו הביזנס ,והראו לכולם מאיפה משתין הפאנק או האוי, לא משנה. חבורת מטורללים שכזו מזמן לא נראתה על במות ארצנו. וזה עוד קורה בתמונע. מעוז תרבותי מהוגן שהופך בין רגע ( נו, עלו ברבע אחרי חצות ) למאורה לונדונית אפלולית עמוסה בסקינהדס ואלמנטים פאשיסטיים אחרים. חחח. לא. לא אצלנו. למרות שרשראות , ניטים , פירסינגס וטונות של קעקועים שנראו בקרב הקהל. הפאנק של הביזנס הוא פאנק עם הומור. פאנק בכיף , שום דבר לא מפחיד כאן, שום דבר גם לא התיימר להפחיד.והנה הפוגו על רצפת התמונע. פוגו נלהב, לא פוגע, ,וכנ”ל גם הסטייג’ דייווינג, וזה קורה כאן אפילו בקרב חבורת ילדים עם חולצות טברנק ( הבנים של ? ) והבמה סוערת , והזמרים עולים ויורדים , עולים ויורדים ,ואי שם באחת אחרי חצות , שעת הזאבים, עולות הבנות לבמה, שפע של בנות , ( ר’ וידאו מצורף ) וזה כבר מרגש.יותר ממרגש. יופי של סיום לערב פאנק מוצלח. מישהו אמר – מת הפאנק ? אז אמר.

סקינהדס ? חחח. לא בדיוק
צילום : מיכאל רורברגר
טברנק : החימום
ביזנס – ככה זה התחיל
ביזנס – ככה זה המשיך
ביזנס – ככה זה נגמר

Posted in Live Concert, mickrobi, Punk, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פאנק | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

יופי של חומה

” אם תעמדו על הכסא נירה בכם
צילום : מיכאל רורברגר

THE WALL

אקוז – החומה. מופע מחווה לפינק פלויד.

היכל התרבות , 14.1.2020

Echoes – Pink Floyd Tribute Show . Tel -Aviv . Israel

קובי אליאס – רוג’ר הנה אני בא.
צילום : מיכאל רורברגר

פינק פלוייד קונצנזוס ישראלי. כולם אוהבים. נכון , הגיל הממוצע מורכב פליטי תקופה. מלא בהיכל. דוכני המרצ’נדייז מפוצצים. ראה צילום.

אפשר פטיש ?
צילום : מיכאל רורברגר

הפסדתם את ההופעה בשדות החומוס , אז ? רוג’ר לא עושה לכם טוב ? הנה לנו אקוז. אקוז מבאר שבע. עכשיו בהיכל התרבות , מוכרים לנו את החומה עם כל הסאונד המפוצץ הזה , הזכרונות , קטעי הוידאו ויודעים מה ? הם מצויינים. פאקינג מצויינים. המילה שחוזרת על עצמה בכל הביקורות – מדוייקים. ממש פלוייד. מי צריך את המקור כשיש אקוז. נו טוב. זכרונות אישיים עושים פלאשבקים להופעות המקור. אז זה לא בדיוק בדיוק אותו דבר, אבל כן בדיוק אם לא מתאמצים למצוא את ההבדלים.

עטו מסיכה על פניכם , עיצמו עיניים. לא , טעות. עכשיו לפתוח. מה שקורה כאן על הבמה מרהיב. השאו האולטימטיבי. ולא משנה שלא בנו חומה על הבמה. הוידאו ארט עשה את שלו. ואו , איך שעשה. מעריצי פלוייד ודורות ההמשך ,אם לא הייתם ( וגם אם כן ) עוד הופעה במרכז הקונגרסים חיפה בשישי לפברואר. עשרים שנה שהאקוז האלה עושים פלוייד, ניתן אולי היה לחשוב שישתעמם להם , אולי יעברו לעשות סקס פיסטולס במקום , טפו טפו טפו. השתגעתם ? הם פלויידיים בדם. עשרה אנשים על הבמה , זמרות ליווי, קלידים , גיטרות מדהימות , ( ר’, את הביצוע המופתי שלהם לקומפורטבלי נאם , פסגת ההופעה לדעת הבלוג ) לאסוף דמעות התרגשות , למחוא כפיים אחרי ובאמצע הקטעים , זה מה שקרה לקהל מסביבי, זה מה שקרה לבלוג בהופעה. עובדה , שעם כל מה שחדש בסביבה, אפשר מידי פעם להגיע להופעת כיסוי שכזו ולהשתפך . מותר לנו.

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, mickrobi, photography, rock, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מופע מחווה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , | Leave a comment

BORIS ボリス בוריס

בוריס

בארבי , יום ראשון , 22.12.2019

מאז הקמתו בטוקיו בשנת 1992 ההרכב , שנקרא על שם שיר של להקת המלווינז, הוציא למעלה מ-24 אלבומי אולפן. למרות שהלהקה מזוהה לעיתים קרובות כהרכב סטונר-רוק/פסיכדליה כבדה, הפגינו חברי הלהקה נכונות להתנסות בכל הגוונים. סוף ציטוט

ההרכב מרתק בשל היכולת של חבריו ליצור, בכל פעם שהם מנגנים, יצירה חדשה ושונה מכל מה שהם ניגנו בעבר. גם זה ציטוט.

עכשיו תשאלו בטח אם נהניתי. עדיין מתלבט. ברור שכן. רק אחרת. הנאה שכרוכה במיינד מנתח. אז קודם כל הפלגים. הזהירו אותנו. דיפנתי היטב את תעלות האוזן. הצבתי עצמי אל מול הבמה , ניצב איתן מעל לרמפת הקהל, קרוב ,מאוד קרוב , דחוק בכיף אל מאסת באי ההופעה , אוחז סמרטפוני בידי, אחיזה יציבה, מוכן לכל פגע. והנה זה מתחיל, מצלם, דווקא שקט , קול ( באנגלית ) כזה עם בס רפטטיבי , נעים לאוזן, רעש ? עדיין לא , אולי רמז קטן מצידו של הגיטריסט ההוא עם הגיטרה הכפולה , …שיעורי הבית לימדו שזה לא ימשך לנצח, ואמנם עד מהרה הכל משתנה. ההפצצה מתחילה. עוטף עצמי בכיפת ברזל וירטואלית. סותם נחיריים מצוננים מפאת גלי העשן . והו הו כמה עשן שהפיצו שם היפנים האלה. ואז זה ממשיך , שעתיים הופעה מטורפת. רוקנ’רול פאר אכסלנס. חיבורים בלתי אפשריים של שאו מן הסרטים, גיטריסטית מעודנת עם גיטרה מנסרת נוסח ואן היילן , מתופף, שנראה כמו מתופפת , צורח , צווח , מפעיל קהל וגונג, וגיטריסט עם שתי גיטרות מחוברות , שר , צווח , צורח. ולרגעים זה רוק כבד, ולרגעים סטונרים , ופינק פלויידי, כלומר פסיכדליה ושוגייזרי, ועשן, אמרנו עשן ? ,והמוסיקה ? הייתה מוסיקה ? הבלוג עומד שם ומנסה להבין את מה שהוא שומע. מנפץ חומות הגנה. מתחבר , מתנתק, מתחבר, מתנתק , אפילו מוציא לרגע את הפלגים ומיד מעמיק לדחוף אותם חזרה , כי כך נוח יותר ואז גם מגיעים ההדרנים , ואם חשבנו שראינו כבר הכל , מתברר שאפשר עוד יותר רועש , עוד יותר מהיר, עוד יותר מטורף , הפצצה אמרנו ? , הפצצה אטומית. חושב לעלות על הרכבת לירושלים כי שם התחנה התת קרקעית מתפקדת גם כמקלט אטומי , לא עולה בטח שלא, אני בבארבי, איפה? . לא בטוח. משהו שם משתנה בהוויה הקיומית, חשוף למוסיקה מסוג בלתי מוכר , נוייז להמונים , צימר יפני בלי שום קשר לסושי ואולי כן ,בגלל הגונג. בגלל מורשת תופי ה טאיקו , חזק בתוך מפלי הסאונד, הצווחות , האיום על עתיד כדור הארץ, הרגעים האחרונים לפני הקריסה , העשן . החראקירי האמנותי , האיסלאמיסטים , לוחמי המוג’הדין. אופס אלה היו שם בחימום.

בתודה ,הבלוג שמתנהג אחרת

והמון תודות ל המון ווליום הפקות , לאיינטייטלד פרודאקשנס, ול סו-לו פסטיבל האינדי החיפאי.על היבוא המבורך.

Posted in Live Concert, mickrobi, photography, Review, rock, Rock Concert, Stoners, בא בלילה, וידאו, מיקרובי, צילום, רוק כבד, רוקנ'רול, שוגייזינג | Tagged , , , | Leave a comment

12 שעות

הבלוג מצטט :

שתים עשרה שעות במאה השלושים הוא פסטיבל מוזיקה של יום אחד המחבר בין 30 מוזיקאים מקומיים, במטרה לייצר, כל אחד לחוד וכולם יחד, קטע מוזיקלי יחיד בן 12 שעות.
זהו ניסוי מוזיקלי, מאולתר ומתוכנן בו זמנית, במהלכו ייצרו המוזיקאים שיתופי פעולה חדשים במיוחד עבור אירוע זה ויאלתרו על גבי ביט/מקצב אחד, משתנה וקבוע, שינוע סביב 130 בי פי אמים
ביט זה יוקלט מראש וינוגן ממחשב ברצף במשך כל הפסטיבל.

האירוע יתפרש על פני כל מבנה המרכז לאמנות עכשווית, עם 5 במות במיקומים שונים שיהוו עבודת סאונד אחת העומדת בפני עצמה. כל זאת באווירת “ארט פסטיבל” נינוחה עם בר, אוכל ופינות צ’יל.

האירוע מתקיים בתמיכת עיריית תל אביב-יפו – מחלקת אמנויות.

מפיק: יובל גוטמן
ניהול אמנותי: גלעד רטמן ויובל גוטמן
ארט: אורי זמיר
VJ – Benny’s Video (נמרוד גרשוני)
אסופת וידאו: רות פתיר, ענבר חגאי, דניאל קגנוב, אייל ללי ביטון,
נבו רביבו, יואל פלד, עמוס פלד
ע.הפקה: עמרי ליבני
סאונד לוגיסטיקה: אריאל קלינר
ניהול סאונד במות: עוז מלול, יואל ממן
סאונד מיקסר ראשי: ירון ברירו

רשימת משתתפים חלקית (לפי א-ב):
רם אוריון; חגי אייזנברג; דגנית אליקים; מיטל אלה; אסף בלום; יעל בירנבאום; ג’ני בן תורה; כרמל ברנע ברזנר ג’ונס; נמרוד גרשוני; מאיה דוניץ; דיסקואלסטי אלקטרוני; אלכס דרול; ערן זקס; שחר יהלום; רן ישורון; הראל לוז; אלכס לוי; דניאלה ליונסברג; טמיר ליכטנברג; דניאל מאיר; נדב מלמד; אפיק נעים; אסף סטי; שחר סריג; זואי פולנסקי; גנריאטה פטיק; תמנה פרץ; אריאל קלינר; שרון קנטור; אביב שחורי; אבינועם שטרנהיים; יובל שנהר; נגה שץ; זוהר שפיר; אבימור קינן; אסף תג’ר.

הבלוג מצלם :


הבלוג מוסיף וידאו :

רם אוריון + זואי פולנסקי : גרסת האי. פי.

רם אוריון + זואי פולנסקי : גרסת ה אל.פי.

הבלוג ומלוויו נוחתים אל תוך אולמות הסי.סי.איי. היישר אל הופעתם של רם אוריון וזואי פולנסקי. אחר כך יבואו האחרים. הקצב המדדטיבי משתלב היטב עם ספות ומזרונים בתוככי עטיפת תאורה ירוקה כמסע שבין הצימר התל אביבי ,אל עבר אולמי הופעות נידחים בסוהו הלונדוני תחת שרביטם הוירטואלית של בראיין אינו את סטיב רייך על ביטים אלקטרוניים קבועים כחלק אינטגרלי מקונצפצית הערב. הבלוג ומלוויו פורשים אי שם לאחר הופעתם של אלכס דרול ו אסף סטי. אכן חוויה. חוויה אחרת.

כל הזכויות למיקרובי C.)

Posted in art, Electronic, Festival, Live Concert, mickrobi, photography, Uncategorized, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פסטיבל | Tagged , , , , , | Leave a comment

מחתרת הויניל

פינה חדשה בבלוג שמתנהג אחרת,מחתרת הויניל,לא בדיוק פינה, לא בדיוק מחתרת, אפשר שמדובר במשהו חד פעמי, אפשר גם פינה קבועה. הרעיון לתת מקום לאלבומים, תקליטונים, או איפיים או השד יודע מה , מיוחדים,לפחות באוזני הכותב , מהסוג הזה שיכול לשנות תודעה או לפחות להניע כמה גלגלי שיניים במוחו העבש של כותב הבלוג.מה שחשוב שיהיה ויניל. כי הויניל החדש הוא הדיסק הישן.

לא מדובר בביקורת פרופר, לא יהיו כאן ניתוחי שירים , מכסימום גילויי התלהבות או רטט קליל לאור עטיפה יפה, אריזה יחודית, מוסיקה שעושה משהו שמעבר למשהו המוכר.

נתחיל:

..נכון יפה? מה זה… א.

האיש שמאחורי הפרוייקט.דימיטרי.דימיטרי פולקוב. מי שמכיר יגיד “דריי” . שיתוף עם עוד שניים משטוטגארט גרמניה. רובין ומניואל שהם גם וורן&מיניטי.להרכב שלהם קוראים “אגו” .א’ עם קמץ.סינטי-וייב. כהגדרתם.

בלסד הוקלט במזקקה הירושלמית. ירושלים עושה טוב.

לפעמים.

שלושה שירים.רק

עברית. אנגלית. רוסית. איך לא. הויניל שקוף. תכלת השמיים. מרפאה גלאקטית לפלנטה גוססת. ויש גם מצית. התוכן אמונתי משהו.לא בדיוק המיני אלבום שיחזיר אתכם בתשובה.

אש. בנזין ?.

מסאג’ צנטרפוגלי לאוזניים ששמעו הכל.לא את זה.ההשקה בינואר.איפה? עדיין לא ברור.

2 )

סקס, סמים ופלסטין

זה של המסך הלבן.


זה לייבל , יש שניים כאלה. צד אחד.צד שני.ויניל.

לא ביקורת. אמרנו. אולי קצת. האלבום הזה לא יורד אצלי מלוח הגרמופון. “סרג’נט פפר של הרוק הישראלי העכשווי”,טיפה הגזמתי, אז מה ? מותר. סקס סמים ופלסטין.איזה יופי של שם. מענין אם ניתן לרכוש אותו בשטחים.

מחתרת הויניל. סוף צד ראשון. המשך יבוא.או לא.

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in album cover, art, Design, rock, video, ביקורת אלבום, וידאו, ויניל, מיקרובי, עיצוב | Tagged , , , , , , , , , | Leave a comment

אימפרסיה אנדלוסית

הלוואי שהיית אישה

יצירה לחמש שחקניות בעקבות המחזה חתונת הדמים והקינה בכי על איגנסיו סנצ’ס מחיאס מאת פדריקו גרסיה לורקה

עיבוד ובימוי : עירא אבנרי

תרגום : טל ניצן

עיצוב במה ותלבושות : דינה קונסון

בהשתתפות : אפרת ארנון,שירי גולן, מיכל ויינברג,ענת פדרשניידר,נעמי פרומוביץ’ / תיאטרון תמונע, 16.12.19

הבלוג שמח לקחת חלק בעוד בכורה חגיגית בתיאטרון תמונע

רשות הדיבור למבקרת התיאטרון : ענת גורל רורברגר

החתן יוצא…החתן נכנס
צילום : אפרת מזור

ההצגה הטעונה ( הלוואי שהיית אישה עם קמץ מתחת לת‘ ) הזו היא ניסוי תיאטרלי מרתק ושאפתני. ממש כמו שכותב הבמאי והמעבד עירא אבנרי בטקסט המעניין שמתלווה להצגה. אבנרי עבד עם חמש שחקניות בשלות ומנוסות על פרשנות מקורית לרוח היצירה של פדריקו גרסיה לורקה, משורר כביר, מחזאי ובמאי וגם צייר מחונן, שמת צעיר מדי בשל נטיותיו הפוליטיות וההומו אירוטיות. אבנרי מתחיל את ההפקה בקטעים מהקינה שכתב לורקה לזכרו של לוחם השוורים האגדי איגנסיו סנצ’ז מחיאס, שנהרג בקרב האחרון והנמהר שלו מנגיחת פר. חמש השחקניות יושבות בחצי גורן, על במה חשופה ולוחשות את מילות הקינה, הקצב רפטטיבי ומהפנט. הן מכניסות את הקהל לאוירה הספרדית הבוערת. החשוכה. החונקת. מכאן קצרה הדרך לשיח על מקומן של נשים בעולם האנדלוסי שאותו היטיב כלכך לורקה לתאר. נשים הנאלצות לגדול אל תפקידיהן המסורתיים, לזנוח את החלומות והכמיהות האישיות שלהן, ולציית לצו החברתי המוטל אל חיקן ללא שאלות וללא המתקת דין. סיפורה של חתונה אומללה ועקובה מדם נמסר כאן מפיהן של הנשים. הן ממלאות תפקידים של גברים ונשים כאחת. נעזרות בקוליסות בימתיות בצבעים שונים, ובהתאמה פושטות ולובשות חלקי לבוש המזהות אותן עם בתי הדמויות וייחוסן המשפחתי. התפאורה מינימליסטית, נעשה שימוש בתאורת ניאון צבעונית ובשימוש מושכל בשחקניות גם כעובדות במה. הן מזיזות את הקוליסות, פורקות ומטעינות חפצים ואביזרים, מפעילות קטעי מוזיקה נפלאה בטלפון סלולרי, ומחיות מול עינינו את האימפרסיה האנדלוסית הכבדה והעמוקה זו שבה נשים נידונות ללדת ולשבת בבתים חשוכים, לרקום ולבשל, כשהגברים נאבקים בחוצות העיירה או בחיק הטבע על על כבודם ועל מקומם הפטריארכלי. אהבתי את הפרשנות הנועזת הזו ללורקה. את המסר המובלע ליחסי הכוחות הלא שוויוניים בין גברים לנשים בחברה הספרדית המסורתית. הטקסט העמוס והקסום הצליח גם להחיות את אוירת הקמפניה האנדלוסית על במת תיאטרון תמונע המינימליסטית והחשופה. עם זאת ההחלטה להשתמש בשחקניות גם לגילום דמויות הגברים מצליחה באופן חלקי בלבד. יש משהו שרירותי מעט בכניסתן וביציאתם של הגברים וגם הנשים מהבמה, יציאות וכניסות הנאמרות במפורש ע”י השחקניות ופה ושם גם מאפשרות אתנחתא קומית. יש פה סימון של זירה תיאטרלית באמצעים מינימליים ובעזרת טקסט, חפצים ומוזיקה, שאינה נושאת איתה את רוח התקופה, אלא מביאה את הדהוד העכשווי. דמויות הגברים הן פלקטיות, סתמיות וקשה לנו לחוש כלפיהם אהדה. הן גם נוכחים על הבמה לפרקי זמן קצרים יחסית, לעומת הנשים. אולי כך רצה הבמאי. אולי זהו חלק מהמסר. שהרי זו הצגה על נשים, חולשתן הנוראה וכוחן הפנימי העצום, החסום בסורגי המסורת והדיכוי החברתי.

ייתכן שהעובדה שלורקה עצמו היה יוצר הומוסקסואל, איפשרה לו הבנה עמוקה ופמיניסטית כלכך של מקום האשה בחברה הספרדית השמרנית. אהבתי את משחקן של חמש הנשים. החל מהתאספותן בביגוד אפור נייטרלי בחלק המרוחק של הבמה ועד לסוף ההצגה, בה הן חוזרות לשבת ולמלמל חרש את הקינה על מחיאס, שנכתבה למעשה ע”י גבר אחד הסופד לגבר אחר, וכאן מבוצעת ע”י נשים . יש כאן היפוך תפקידים אחד בתוך השני, מה שתורם למתח הדרמטי. יש כאן יכולת לא מבוטלת של השחקניות להשתלט על טקסטים ארוכים וסבוכים, פואטיים ודרמטיים ומשהו מאוירת אנדלוסיה של פעם אכן מחלחל ושובה את הצופה בקסם הזה. אהבתי במיוחד את שירי גולן הכריזמטית, אם כי כל האנסמבל היה מצויין ובסך הכל חשתי שצפיתי בניסיון תיאטרלי מופלא ולא שכיח במחוזותינו, כזה המעלה על נס את מקום האשה בחברה, שבימינו הוא כמעט מובן מאליו, אך בימיו הקצרים של לורקה הרבה פחות. ניתן לומר שלורקה נתפס כאן כאחד מאבות הפמיניזם המודרני, יוצר שאינו נרתע מעיסוק בשאלות מהותיות של מין ומגדר, וכך גם מציג אותו הבמאי בעזרת המקבץ הנשי החזק שלו.

ענבים וסכינים
צילום : אפרת מזור

בתודה

ענת גורל רורברגר

C.) כל הזכויות לבלוג שמתנהג אחרת

Posted in play, Review, theater, בא בלילה, הצגה, מיקרובי, ענת גורל - רורברגר, תיאטרון | Tagged , , , , , , , , , | 1 Comment