ירח וחצי

לונה אי מדיה

להקת הפלמנקו הישראלית

בניהולה האמנותי של מיכל נתן

כוריאוגרפיה:מיכל נתן

רקדניות: מיכל נתן, נעה אייל, איבליסה גונזלס, אורנה גרץ, גאיה ליברמן, מאיה פלנבאום, עמנואל צדקה, טליה קליגר, מורן רון, אילת שחר

עיבודים והפקה מוסיקלית ומוסיקה מקורית:איתי שימרון

נגנים: אופיר עטר גיטרה פלמנקו, רלי מרגלית צלו, ערן הורוביץ גיטרה בס

אמן פלסטי: יהודה גולדין / עיצוב תאורה:יעקב ברסי / תלבושות: ברטה קוורטץ זל וגלינה גולצמן

ניהול הצגה: ליה שיינפלד/עמרי טל / ניהול, שיווק והפקה: קרן רגב-אביב

סוזן דלל : מוצ”ש 15.2.2020

יה ירח
צילום : יוסי צבקר

הבלוג מתנהג טיפה אחרת ומגיע למופע פלמנקו משלנו. הוא וזוגתו למחול דנים קודם להופעה באמביינטיות של האולם. קר מידי. מנוכר מידי. מואר מידי. חסרה מוסיקת רקע, הלוואי והייתה. האולם מלא בחלקו. הציפיות לא בשמיים. אחרי שהיינו בספרד, אחרי שחווינו פלמנקו אותנטי, ומה עכשיו? והנה זה מתחיל ואם להסגיר כבר עכשיו סיכום חוויה, נהנינו, לרגעים גם התמוגגנו, הפלמנקו הזה משתדך מצויין לקונספט הבלוג, הפלמנקו שמתנהג אחרת. אכן התנהג אחרת. רשות הדיבור לענת גורל רורברגר, מבקרת הבית

באופן אישי אני אוהבת פלמנקו. מאד. המקצב הרפטטיבי, הגוף המתפתל מבין הקרינולינות, רקיעות הרגליים המזוהות כלכך והשירה שלרוב משוייכת אוטומטית לריקוד, כל אלו יוצרים חוויה חזקה ויצרית. אז הלכנו לצפות בלונה אי מדיה של מיכל נתן ולהקתה. הציפיה ללהט הפלמנקו נותרה בעינה. מיכל נתן, המנהלת והכוריאוגרפית של להקת הפלמנקו הישראלית חידשה מופע שהעלתה כבר ב-2004 ואיכשהו נראה לה מתאים יותר לרוח הזמן של שנת אלפיים ועשרים .

המופע בנוי כסינתיזה בין ארבעה סיפורים שונים. בכולם נעשה שימוש מסיבי במוזיקה, שנעה מאלקטרוניקה מתכתית לנגינת פלמנקו חמה הנעזרת בצ’לו,גיטרת בס חשמלית וגיטרה פלמנקו ספרדית מסורתית. נעשה שימוש גם בטקסט מוקרא שמוסיף את אלמנט השירה הנשית.

על הבמה נכח כל הזמן האמן יהודה גולדין, שהוסיף את המימד הגברי החסר קצת. הוא החזיק את תמונת הירח בידיו, סיייע לרקדניות, מילא תפקיד של גבר קשה לב כשניהל את רקדנית הבלט העדינה שרקדה לבדה לצד רקדניות הפלמנקו הסוערות והמלוכדות ואף ביצע כמה צעדי ריקוד בעצמו. מבחינתי הוא תיפקד יותר מכל כסוג של אתנחתא קומית חיננית.

המופע נפתח ברקדנית ישובה הפושטת את גרביה ומעסה את רגליה הדאובות. מייד אחרכך ראינו שתי רקדניות הישובות כשגבן לקהל והן משחקות בשיערן. בכלל נעשה כאן שימוש מקסים בשיערן של הרקדניות, כשלקראת סוף המופע כולן פיזרו את הקוקו המחמיר והאסוף היטב המזוהה כלכך עם הפלמנקו המסורתי. היו גם מכשפות במסכות שהתגודדו סביב סיר מהביל והזכירו את כל סרטי האימה והפנטזיה המוכרים לנו. הן אף ירדו אל הקהל ושיתפו חלק ממנו במה שהיה רגע מלכד ומצחיק, משהו ששבר במעט את נוקשות האולם עצמו ואת הקיר הרביעי שבין הקהל לבמה. אהבתי במיוחד את הקטע השני בו הופיעו הרקדניות כמין לוחמות שחורות ואטומות מבט כמו ממשחק מחשב, כשעל ידיהן קונוסים שחורים מחודדים שבעזרתם יצרו מיני צורות שניתן היה לייחס להן קו מלחמתי קר ועוין. זה היה נהדר אולי לא בדיוק פלמנקו, אבל מחול עכשווי במיטבו.

היה גם זמר אחד ששר את שירת הפלמנקו המסורתית, אך לא ביצע שום מחווה גופנית והיתה להקה של שלושה נגנים, שהוסיפה המון לאיחוד הקולי והאסתטי של המופע הבנוי מקטעים שונים מאד זה מזה.

בסך הכל נהניתי, שכנתי לשורה הביעה זלזול וטענה שהיא אשה ביקורתית מדי. בעלה דווקא התמוגג.לכשעצמי אהבתי את השילוב העשיר שנוצר בין מוסיקה עכשווית ומסורתית, בין אלמנטים מעולם המחול והקולנוע לאלו של שפת הגוף והפלמנקו, עם איזכור לבלט קלסי. היה ערב עשיר ומעשיר. ועם סיומו התנועעו הרקדניות על הבמה עם שיערן הפרוע שהותר מכבלי המוסכמות הנוקשות של הפלמנקו, הן פטפטו עם הנגנים, רקדו מעט ובעיקר נתנו תחושה חזקה של העצמה נשית ויופי.

ענת גורל-רורברגר.

אולה !
לונה אי מדיה

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

This entry was posted in Dance, mickrobi, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, מחול, מיקרובי, ענת גורל - רורברגר and tagged , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s