גבר מת מהלך

צילום : יוסי צבקר

DEAD MAN WALKING

האופרה הישראלית . המשכן לאמניות הבמה. 11.12.2019

מלחין : ג’ייק הייגי/במאי:תומר זבולון/מקהלת האופרה הישראלית/מקהלת העפרוני הצעירה/התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון/מנצח:פטריק סמרז/סולנים : טל סגל,חן גבעתי,מייקל מייז,עמית גולדברג,מאיה לחיאני,טלי קצף,נור דרוויש,שירה כהן,תום בן ישי,הגר אופק,יולי רורמן,יאיר פולישוק,מייקל ברייסגירדל,סקוט ווייאט,ולדמיר בראון,פניני לאון גרובנר,דורין פלורנטין,לירן קוםל,יהושוע רונה,אורי בצ’קו,דימיטרי לובצוב,תום כהן,מריה זיפצ’אק,אשרי שגב,נעם היינץ לוונשטיין,עודד רייך,אנסטסיה קלוואן,שי בלוך,אנתוני ווב, שקד סטרול. / שחקנים : מורין דבח,גריאל יעקובוב.

נתחיל : ואו,שאפו,מדהים… כן ,מדהים !!!. יכולתי לסיים כאן. אבל לא.כי הגבר המת המהלך הזה הותיר אותי שטוף דמעות כמעט לאורך כל שלושת השעות של הסאגה המפעימה הזו. נכון היו גם מי שעזבו באמצע, מעטים, היו גם מי שלא התחברו למוסיקה. לא אנחנו. רוב הקהל המבוגר,עד מאוד מבוגר, הצליח לשרוד בכבוד,כי גבר מת מהלך שונה במהותו מכל אופרה אחרת. נטפליקסית במהותה החיובית. לא קלה לצפיה. מעוררת רגשות. שרה ומדברת אנגלית ( כמה אופרות באנגלית ראיתם ? , הה? ) סיפור רצח, הוצאה להורג, חמלה דתית ובעיות מוסר שסובבים כאן מהתחלה ועד לסוף. ואין כאן שום ספויילר, כי כולנו יודעים מי רצח ומי יוצא בסוף להורג. מה שכן החיבור הזה שבין ההתחלה לסוף המר ( תלוי בנקודת ההשקפה ) רצוף בהנאה טוטאלית על סף העינוי המוחי ( עקב התוכן, ברור, לא ?) , שנע בין הספקטקל הראוותני המחזמרי לאינטימיות העוטפת של שירה אופראית מסורתית, על בסיס עכשווי של מוסיקה מלודית שניתן אפילו לזמזמה חלקית עם היציאה החוצה.

מה שכן אין כאן אריות נוסל ריגולטו וספיחיו, ואין גם צורך שיהיו, כי ההתרגשות נובעת הפעם מכל חלקיק של שירה וירטואוזית של כל המשתתפים, ( בולטים כמובן הנזירה מאיה לחיאני, אמו של האסיר תום בן ישי והרוצח האסיר,מייקל מייז), משחק מצויין, מקהלת ילדים ( “העפרוני” ) מרשימה רצח (חחח) , תפאורה גרנדיוזית על מסילות עולות ,יורדות ונעות מצד אחד של הבמה לצידו השני,מלווה בוידאו ארט משלים, חיבורים נפלאים בין קולנוע לתיאטרון לאופרה, וקרדיט ענק לתומר זבולון הבמאי ( ותודה להפקה שהושיבה אותי לצידו ) שהשכיל להביא לנו את אחת מן האופרות המדוברות בעולם, זו שמבוססת על סיפור אמיתי, על ספר ועל סרט ( היי שון היי סוזן ) , כל כך אמריקאי אבל גם כל כך אוניברסלי. אז נכון שהבלוג שגדל על ברכי הרוקנ’רול , ציפה אולי לקצב משהו רוקיסטי באופרה עכשווית שכזו, אבל גם מה שקיבל , הרשים אותו הרבה מעל ומעבר למצופה .המוסיקה של ג’ייק הייגי נועדה לעבוד עליך במנות קצובות, לפתוח אוזניים לרווחה, לשטוף עיניים מול הבמה, להסחף בסיפור המעשה , להתרגל. ואם הפוסט הזה יביא קהל צעיר יותר להופעות הבאות הרי שטוב הדבר. בקיצור : לרוץ לפני שיגמר.

צילום : יוסי צבקר

This entry was posted in mickrobi, opera, אופרה, מיכאל רורברגר, מיקרובי and tagged , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s