עננים,עננים

אנטו – Antu

מופע מחול

תיאטרון מחול אבשלום פולק

מרכז סוזן דלל,19.9.19

כוריאוגרפיה,עיצוב פסקול,חלל ותלבושות: אבשלום פולק,אנדריאה מרטיני.

טכסט : דורית רביניאן

מספר : יוסי פולק

צילום : יאן פינקלברג

הבלוג מצטט קומיניקט :רוחות שורקות ומסתחררות, ענני נוצה פוגשים בענני כיבשה ומתפזרים לתוך ממטרים של גשם וברד

הבלוג עושה דרכו נרגש אל סוזן דלל והפעם חורג ממנהגו והנה לנו מחול. נכון, זו לא הפעם הראשונה שלו שהופעת מחול תופסת חלק בפוסטים הנילווים, הבלוג דלוק על מחול עכשווי, אז מדוע שלא יתפוס את ההזדמנות להגיע למופע החדש של תיאטרון המחול של אבשלום פולק, כי הרי זה האבשלום לא נמצא בפסגת הקונצנזוס הביקורתי לגבי עבודותיו האמנותיות, או אם לנקוט במשנה אכזריות, הדעות לגביו חלוקות ,המבקרים קוטלים והמסכסכים מסכסכים, מכאן שהסקרנות עצומה, כל כך עצומה ולו רק בגלל הרצון לדעת להכיר ואולי גם להנות. וזה מה שקרה.לא סתם הנאה, אלא כזו שמהולה בטריפ של עליות ומורדות, רגעי התרגשות עד דמעות, מלווים ברגעי שעמום ובריחת מחשבות אל עבר ” מה אני הולך לאכול אחרי ההופעה בסוזנה”. כי החיבור הזה של שפע עצום של רעיונות בימתיים/כוריאוגרפיים דורש ריכוז מירבי. כך נכון שלקח לי זמן להבין שמדובר בעננים שעוברים חינוך מחדש. אבל מה זה משנה. ואולי כן משנה, רק מה כדאי מאוד לקרוא ,לפחות את התקציר,לסיפור הילדים של דורית רביניאן, ” העננה רננה “,לא חייבים. הדמיון יכול לפעול כאן גם ללא עלילת הסיפור, והנה הבלוג מרותק לבמה, מנתח לעצמו ענינים : “אה זה כבשים” למה? כי הם עושים מהההה….מהההה. ” נו טוב, ויש גם את יוסי פולק, האבא של, שמקריא קטעי סיפור וזה יכול לעזור אם אין לך הפרעות קשב, ( יש לי ) ומעל לכל יש את האנסמבל המופלא של הרקדניות והרקדנים ואני מופעם מן התיאום המושלם ביניהם ( בניגוד לטענות שכנגד),להומור,ליכולות הפיזיות, למימיקה התיאטרלית ואיך לא גם למוסיקה המלווה ולשימוש במסכים בנוסח נאום ג’ון פייק, כאן כקונטרה פונקט לתמימות השולטת של הילכות ענני השמיים בדרך להמטרת הגשם.

מיקרובי

ענת תורך :

בהצילום : יאן פינקלברט

מצטרפת לחוויה : ראשית דבר נמשכת למסכים. כבר משלב ההמתנה ניצבו בפינת הבמה שלושה מסכים מרצדים לא כלום

עם פתיחת המופע החלו להשמיע בחלל האולם את הטקסט המקסים והמנחם של דורית רביניאן על רננה העננה. הקול קולו הזכור לטוב של יוסי פולק והמילים הן קסם צרוף וממוגג. אחר כך תחילת המופע בריקוד וירטואוזי ומוזר של רקדן אחד (אפשר שמדובר באנדריאה מרטיני ) שמתערטל בהדרגה וכולו קשוב לדמות נלעגת המופיעה בשפם על המסכים ובעוד מסכים בעומק הבמה.

לאט מצטרפים אליו שאר הרקדנים לרצף של תנועה קטטונית, נלעגת, שבורה ומוזרה, ספק צעצועי ריקוד, ספק חיות מחמד. כנראה שכולם בקייטנת העננים. והם ממחישים את העננות לפי פרשנותם של שני הכוריאוגרפים :אבשלום פולק ואנדריאה מרטיני. חלק מהבנות לבושות כעננות קטנות. הן גועות ופועות, הן דבקות בתנועה שבורה וקסומה. פוערות פה ומשמיעות מיני הברות מוזרות המזכירות רוח וסופה. געיית כבשים וסיפורי ילדים. הכל אקסטטי. אחת מתחילה והשאר מצטרפים אליה, מחרים מחזיקים את תנועותיה. וישנו המבוגר האחראי שאין לא מבוגר ממנו. הוא בודק את הרקדנים, אוחז טלויזיה אדומה ושבורה בידו, נושא דליים עם מים שהוא יוצק מאחד לשני. מבשר על גשם. מוליך את הרקדנים לפינת שתייה או כך זה נראה ופה ושם מצטרף אליהם לרגע של מחול. וברקע המסכים, ועוד מקולו של יוסי פולק במילותיה של דורית רביניאן. מחול ילדותי למבוגרים. בהחלט. יש דבר כזה. הנה כאן. וזה מצמרר ומופלא ואחיד ומשוגע. כולל מסר בועט אך מעודן נגד שלטון המסכים הטוטאלי, המתקשר לכאן ועכשיו. המופע כולו נדמה לי כמו משחק בארגז החול של השמיים. נכבשתי בזה ואהבתי מאד.

ענת גורל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

This entry was posted in Dance, Review, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, מחול, מיכאל רורברגר, מיקרובי and tagged , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s