זה שוד !

השודדים

אנסמבל תמונע בשיתוף עם מכון גתה

מאת : פרידריך שילר

משתתפים : גד קינר קיסינגר,אלון אופנהיים,בני אלדר,מיכל עוזיאל,בר אקרמן,יעל שילדנקראוט

בימוי : מתיאס גהרט

מוסיקה : איינשטורצנדה נוייבאוטן,פינק פלוייד,תומס טאלין, אניו מוריקונה

30.7.2019 תיאטרון תמונע

צילום : דוד קפלן

רשות הדיבור למבקרת התיאטרון של הבלוג : ענת גורל- רורברגר

נכחנו אתמול בביצוע חגיגי של הצגת “השודדים” . מחזה נעורים מהולל של פרידריך שילר, הנהנה מתהילה על זמנית בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל. הפעם הוא הועלה אצלנו מקוצר ומעובה בתוספות רלוונטיות בתיאטרון תמונע. את גד קינר אני זוכרת עוד מלימודי התיאטרון שלי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. איש אשכולות ושחקן נדיר. נוכחותו על הבמה, שרוב ההצגה היא דוממת ופסיבית, היתה עוצמתית גם כך. וכשהתרומם סופסוף ממושבו היתה נוכחותו חיונית ומעשירה מאין כמוה. האנסמבל ששיחק את המחזה הקשה, המילולי והספרותי-פילוסופי, עשה עבודה לא פשוטה בכלל. המון טקסט קשה, חלקו ארכאי (למרות ההתאמות לתקופתנו) היה עליהם לשנן. הבמאי הגרמני, מתיאס גהרט, בחר בטקטיקה מעניינת של חזרה על הטקסטים על ידי שאר השחקנים, כמין מקהלה יוונית. זו נפוצה בכל רחבי החלל והטעימה שורות מרכזיות לכל תפוצות הקהל. ממקום מושבי, בצד שמאל של הבמה. לפני עמדת התאורה, היה לי קשה מאד פיסית. את נישת מרבצו האריסטוקרטית של גד קינר, הוא האריסטוקרט פון מור הזקן, כלל לא ראיתי, והתאורה סינוורה אותי לפרקים באופן בלתי נעים.

ישבו לצידי אי אילו אנשים שנמלטו לקראת חצי העלילה. לא עמדו במלל ובדרמה התקופתית המיושנת קמעה. השחקנים היו טובים. עשו כמיטב יכולתם. פרנץ, אמליה וקרל היו נהדרים. דבק בהם ניחוח התקופה המסוכסכת והפוריטנית על כל עוולותיה ואכזריותה. עם זאת הקונפליקט ומתח האידיאולוגיה השונה בתכלית של שני האחים לבית פון מור לא עברה באופן מוחשי מספיק. היה פה כשל. משהו שנובע אולי מן הארכאיות. המילוליות הרבה שנדרשה מהשחקנים התבוללה בפרצי מוזיקה עכשווית נהדרת באמת, שפה ושם גם התאימה במדויק (פינק פלויד על רקע הפגישה האחרונה, והמאכזבת, של קרל ואמליה). השחקנים התלבשו והתפשטו על הבמה. החליפו פיאות ועטו על עצמם מעילים הוסאריים מאובקים על ג’ינס וסניקרס. זה ניסיון נחמד. שכבר מוכר על במותינו. בימוי רזה. תפאורה מינימליסטית. רב המרומז על המוחשי. בסך הכל העסק הצטבר ונרשמה חוויה. לא חוויה גדולה, אבל משהו מזה נגע בי. ראיתי את המאמץ, את הכוונה, את ההשקעה הרבה, גם בקטעי היו-טיוב בהם צפיתי, שליוו את תהליך החזרות. הבמאי גהרט התראיין בארץ וסיפר על ההבדל בין שחקנים גרמניים צעירים שהוא מביים על בסיס קבוע לבין אלו הישראלים שביים בארץ כבר בפעם השנייה : בגרמניה שחקנים מתפרנסים ממשחק נטו. כל זמנם וכל האנרגיה היצירתית שלהם מושקעת רק בזה. וזה עוזר להם למצוא פתרונות יצירתיים. בארץ השחקנים נאלצים לפרנס עצמם בשלל חלטורות צדדיות, על מנת שיוכלו לעלות על במה ולהתמסר לחלום הדרמטי שלהם. הם מגיעים מותשים יותר, מתמודדים קשה יותר עם לחץ חיי היומיום. וזה מן הסתם .גובה מהם מחיר

הרלוונטיות לתקופתנו עולה מן העיסוק העוצמתי באלימות כפתרון להתנגדות לסדר הקיים והשפעתה על נפש האדם. על המחיר שהוא נאלץ לשלם כדי לשרוד מהלכים של לקיחת החוק לידיים. גם כוחה המשחית של השררה מודגש במחזה והקשר שלו לנעשה אצלנו מובן לכל בר דעת.

צילום : דוד קפלן

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

Advertisements
This entry was posted in play, theater, הצגה, מיקרובי, תיאטרון and tagged , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s