למה מונו ?

MONO הטריק מיפן
צילום – מיכאל רורברגר

מונו

MONO

בארבי, 10.7.19

מונו,הרכב הפוסט-רוק, אחד ההרכבים הבינלאומיים המצליחים ביותר מיפן, מגיע לראשונה לישראל לערב אחד מסעיר וסוחף של רוק אינסטרומנטלי שורף מיתרים.
ההרכב שהוקם בטוקיו ב-1999 זוכה להערכה רבה בזכות הגישה הייחודית שלו, עם שילוב של עיבודים תזמורתיים וגיטרות שוגייז, עד לכדי כך שהמוסיקליות והגיוון של הלהקה מתעלים מעל להגדרות ומסגרות, ונמצאים בקטגוריה משל עצמ
ם

הבלוג מצטט

ועוד ציטוט

פוסט רוק הוא סגנון מוזיקלי שנחשב לתת זרם ברוק, המתאפיין בשימוש לא-מסורתי בכלי נגינה כגון גיטרהבסתופים, וכלים נוספים, ועומס מוזיקלי רב. תחושת ה”עומס” מתקבלת מכך שפעמים רבות המוזיקה נעשית בשכבות-על-שכבות רבות של כלים, מה שמקנה עושר מוזיקלי גדול ליצירות. סגנון זה התפתח בקרב קהילת האינדירוק, בלייבלים קטנים ועצמאיים, לרוב. המונח “פוסט-רוק” עצמו נטבע על ידי המבקר סיימון ריינולדס, בגיליון 123 של עיתון המוזיקה “ווייר” הבריטי, לפי ריינולדס, פוסט רוק הוא “סגנון המשתמש בכלי נגינה ‘רוקיסטיים’ עבור מוזיקה לא רוקיסטית, למשל: שימוש בגיטרות לא ליצירת ריפים ואקורדים, אלא לטקסטורות וגוונים מוזיקליים“.

סוף ציטוט אינטרנטי

לעיניננו.בארבי עשר ומשהו. לילה. טייני פינגרס מסיימים חימום. מוצלח. מתח באוויר. מי שחזו בהופעת המונו בחו”ל מדברים על ההופעה הכי טובה בחיים.הבלוג לא יודע למה לצפות אולי קצת יודע.לא מספיק. החבורה היפנית מתאספת לבמה. סידורי כלים אחרונים,סאונד צ’ק. על התופים מתופף חדש, מערבי,דאם מג’ורי צ’יפולה ( או קיפולה אם תרצו ) , לא בדיוק יפני, אבל מה זה משנה, כי הרי החותם היפני על הלהקה בא להוסיף אקזוטיקה ,למרות שמונו חיים כבר המון שנים בארצות הברית, או ליתר דיוק מופיעים בכל מקום אפשרי על פני הכדור, עם איזה מאה וחמישים הופעות לשנה, בתוספת גיחות קצרות אל ארץ השמש העולה, ביקורים משפחתים שכאלה. אבל הנה אני חורג מתאור החוויה האדירה של הערב כאן בבארבי.אז אולי נתחיל מוידאו קליפ של אקט הפתיחה.לא,אל תדלגו , כנסו עד הסוף. אחר כך אפשר להמשיך ולקרוא,או לא.

 

ואו,!!!! הבנתם ? וזו רק הפתיחה. פאקינג פתיחה. ואלו השמות : בנוסף למתופף: טאהקירה טאקה גוטו,הידקי יודה סאומאצ’ו,והאשה שבחבורה,על הבס,טאמאקי קונישי. וכאן מנסה הבלוג להעביר חוויה במילים,מישהו אמר מונו?,מענין איך להקה בוחרת את שמה.”הי סאן,זה מה אנחנו מנגנים זה לא מונו,נכון? זה סטיראו.סטריאו, מה פתאום סטריאו.זה מולטי סטיראו,זה סערה של ערוצים, בומבות של ז’אנרים, זה פסי קול קולנועיים,זה קוראסווה,מורקמי,ופנדרצקי,זה צ’ייקובסקי,בטהובן,וקסנקיס,זה סטיב רייך,טרי ריילי ומיי באדי ואלנטיין,זה פסיכדלי,זה הבי מטאל ושוגייז,זה פוסט רוק , אז איך נקרא לזה ? – מונו!. יש ,קוניצ’ווה.”

Nowhere Now Here
צילום: ענת גורל רורברגר

עשרים שנה שהם בהופעות.ועכשיו בבארבי כאילו התחילו רק לפני רגע.האנרגיות האלה מדהימות. כל קטע וחילופי מהלכים. מתחיל לאט, נמשך סוער, חוזר שקט, מתפרץ כגייזר רותח, עושה רושם שזהו נגמר, אבל אז, שני הגיטריסטים נשפכים לרצפה, מיליוני תיבות אפקטים, כפתורים נפתחים ונסגרים,גיטרות מתעופפות באויר, דיסטורשנים מחרישי אוזניים מעיפים קהל לחלל שמעבר ומעל , ( חילקו פלגים לרוכשי כרטיסים),ושוב שקט וחוזר ונגמר.בום! מה זה? רוצים עוד דוגמה? הנה –

להמשיך <?

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

תודה לאן טייטלד פרודאקשנס ו המון ווליום על ההפקה

תודה ענקית למונו.

ועוד אחד רגוע למי שהגיע עד לפה :

Advertisements
This entry was posted in clubbing, Live Concert, mickrobi, photography, Post Rock, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פוסט רוק, צילום, רוקנ'רול, שוגייזינג and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s