מהפכה !

סימנים של חולשה, הוא אלבום הסולו השני של סחרוף, אותו יצר בשיתוף עם המתופף והמפיק המוזיקלי רע מוכיח. האלבום שיצא ב-1994, התאפיין בצליל חדשני תוך שימוש נרחב במוזיקה אלקטרונית וסימפולים. האלבום נחשב עד היום לאחד מאלבומי הרוק הישראלי הטובים בכל הזמנים.
גרסת 2019 של תזמורת המהפכה, בניהולם של רועי אופנהיים וזוהר שרון, מזמינה אפשרויות האזנה חדשות לטקסטים והמוזיקה המוכרים, עם פרשנות המוזיקלית שטרם נשמעה.
במופע יבוצע האלבום במלואו בעיבודים חדשים, המתכתבים באמצעים תזמורתיים, קוליים ואלקטרוניים עם הסאונד של האלבום המקורי. העיבודים מבקשים להעמיק את תשומת הלב של הקהל לטקסטים ולרובד הרגשי הגלום בהם ולהאיר אותו מזווית חדשה.
המופע הוא השני ב”סדרת המהפכה” של תזמורת המהפכה בשיתוף האופרה הישראלית, המשלבת מוסיקה חדשה עם ז’אנרים מעולם הקולנוע וארט, ועולם הרוק והג’א
ז.

( מן האיוונט האינטרנטי )

מנהלים אמנותיים: רועי אופנהיים וזהר שרון
עיבודים: זהר שרון
מנצח: רועי אופנהיים
מנצחת מקהלת בת-שיר: טלי ויסמן

פסנתרן מקהלת בת-שיר: דניאל קרוגלוב

המשכן לאומנויות הבמה ( האופרה הישראלית ) 3.4.2019

SOLD OUT

מ ה פ כ ה
( צילום מיכאל רורברגר )



מנסה לעכל חוויה. להפנות מבט אל עבר פורמט די מקובל. החיבור הזה שבין הקלאסי, כינורות, כלי נשיפה, נבל, פסנתר וכדומה,למוסיקת רוק. נכון שנעשה כזה הרבה בעבר ויעשו את זה גם בעתיד. כשזה מצליח זה מצליח, כשלא לא. והנה כאן במשכן לאומנויות, ברי סחרוף, אליל רוק, ורע מוכיח , אושיה מוזיקלית לצידם של תזמורת המהפכה ומקהלת בת שיר. וסולד אאוט המשכן. מפוצץ עד לשורה האחרונה ביציע העליון. אוהבים את ברי, הו כמה שאוהבים אותו. אז מה יש לנו הערב ? “סימנים של חולשה”, כל האלבום מן ההתחלה ועד לסוף. את “כמה יוסי” שמרו להדרן. זה בסדר. באמצע היו חריגות. בכלל, מופע שכזה מחייב חריגות , זה הקונצפט. האפשרות שלא לחזור על הידוע והקיים, האפשרות ללכת על נתיבים מפתיעים והנה הראש מתחיל לחפור.למה? כי ברי מרוחק מהתזמורת ורע נחבא אל התופים וצריך זמן להבין היכן הוא ועוד משהו, הכינורות יוצרים סיכוך, כן הם, מרככים את הרוק. ככה שבהתחלה היו לי השגות. זה לא הברי שאני מכיר, זו לא הגיטרה המופלאה המתפרצת עם הטאץ’ המזרח תיכוני,זה הפעם הרבה יותר ברגוע, רק שכמו שקורה לפעמים בהופעות מסוג שכזה, הראש עושה סוויץ’ בהמשך, קוראים לזה היסט, של “שכח את מה שידעת קודם, מחק בריקדות מחשבתיות, נפץ מוסכמות, התעלם מהקרנות הוידאו הלא מאוד מרשימות ברקע, מזג עצמך עם הקיים, תן לעצמך להיסחף “. והנה עולה המקהלה, והנה הדמעות מתחילות לזלוג, והנה “נפתלי הדג” , ואז כבר שולף את ממחטות הטישיו, כי הביצוע הזה מרגש, אשכרה מרגש, ולא רק הם המקהלה, ( וכמה שהיא הוסיפה יופי ואיכות למופע הזה ), כי אם גם שלי גלעד, סולנית המקהלה וקולה המלאכי, ישובה לצידו של המנצח ושרה “קשה קשה להיות בנאדם, נפתלי רוצה לחזור אל הים”, זה היה צלול ואלוהי ודי חבל שלא כל המופע היה כזה.


שלי גלעד / נפתלי הדג
( צילום : גאיה סעדון )

אבל, אל חשש , כי מכאן והלאה הבלוג כבר שפוט. מתלהב מחירצוצי דיסטורשנים רגעיים של רע והגיטרה, משלב עצמו בתיפופים המלטפים של אותו רע, מוחא כף וירטואלי עם הביצוע הקופצני והמצויין ל “בריג’יט בארדו ” מתרומם עם הקהל כולו עם סיום החלק הראשון, כשותף להערצת ההמון, מוסיף את שירתו ( בתקווה שאף אחד לא שם לב לזיופים) ל “כמה יוסי ” , יוצא מאולם, חופן בייגלה חם, שמח וטוב לב, בדרכו הבייתה. היה טוב היה יופי. מענין כמה ביקורות על הופעה של ברי הסתיימו במשפט הזה

למי שפספסו ולכל האחרים ,הופעה נוספת באודיטוריום חיפה בשבת השישי לחודש.

משמאל לימין : זהר שרון,רועי אופנהיים,רע מוכיח,ברי סחרוף
( צילום : ענת גורל רורברגר)

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) מיקרובי




Advertisements
This entry was posted in Live Concert, orchestra, photography, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, תזמורת and tagged , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s