שמאלנים !

WC

פסטיבל הפסנתר

מוזיאון תל -אביב, 24.אוקטובר 2018

WC .jpg

“צמד הרוק האלקטרוני – המורכב מהאחים אריה הספרי (גיטרות, שירה) ואבשלום הספרי (ביטים, סינתיסייזרים, שירה) – קם בכוונה לעצב מוצר מחתרתי בתוכן שלו אך בעל אסתטיקה של מוזיקת דאנס ופופ.

הפרוייקט נולד מתוך הרעיון של מסיבה אנרגטית עם ביט שגורם לך לרצות לזוז, אבל עם טקסט שנוטע אותך עמוק בזמן ובמקום (והזמן הוא סוף עידן הליברליזם, והמקום הוא המזרח התיכון). זהו לייב סט משולב גיטרות שהוא מסע בין מנעד השפעות, מהאוס ניו יורקי דרך Rage Against the Machine ועד היציע המזרחי של אצטדיון טדי.

אם החברה הישראלית נעה בין שכרות ואופוריה להאנגאובר של היום שאחרי, WC מביאים את הרגע שלפני ההתפכחות, בו המסיבה עוד משתוללת ברקע בזמן שאתה מקיא לבד בשירותים.”

הבלוג כדרכו פותח בציטוט. עדיין מוקסם מנפלאות הנט. היתקלות ראשונה במרחבי הטיוב עם הדאבל יו סי , מביאה את הבלוג לידי צמרמורות. הנה צמד שעושה לו את זה כרגע.

אל מול חוקים דרקוניים של לאום ונאמנות עומדים האחים לבית הספרי ללא מורא וללא משוא פנים והנה לנו אולי לראשונה מזה זמן רב, הרכב שעושה את זה עם מכת אגרוף לבטן, לפרצוף ולכל שאר איברי הגוף. אמממה תשאלו . והמוסיקה ? אז נכון שאני טכסט פוליטי, וכל מה שמסריח כאן במדינת היהודים המתחרדת ומתפשיסטית עושה קווץ’ בגוליז, רק שהמוסיקה מקפיצה את הרגליים. וזה טוב ? תשאלו. לא רק טוב, זה מצויין !!!. הניגוד הזה בין העבר המצמיט ( הרב כהנא , סברה ושתילה ), ההווה הנוראי הקורם עור וגידים מידי יום ביומו ( חוקי נאמנות בתרבות והרבה כדומה ) לבין המוסיקה הקופצנית, היא זו שבונה הופעה כל כך מיוחדת.

כאן בפסטיבל הפסנתר, ספונים אל תוך יצירתו המקפת של אברהם אופק, כ”שישראל חלום ושברו” ( מיצירותיו ) , משמש כמוטו למה שקורה על הבמה. ברור מעל לכל ספק שמדובר כאן באהבה. אהבת מולדת ( וראה מגיני הדוד על החולצות ) , חלום ושברו. כן חלום ושברו. כי מה שקורה כאן מסביבנו מסוכן לקיומנו. ” סוף עידן הליברליזם ” כדבריהם, ההקאה בשירותים. ולא רק שם. הי מירי.

אה כן , כמעט ששכחתי, המוסיקה. אז ככה. הקשר לנושאי המגבעת חזק. לא בכל שיר. בהרבה. פישוף בגלגולו הנוכחי. שירה דיקלומית. זעם ותמרות עשן. ( מטפורי) . אבל לא רק. דאנס, ריקושטים למוסיקת מועדונים, דפש מוד, אייטיז פופ, קראפטוורק, כן גם הם. תמיד יש קראפטוורק. אפקטים אלקטרוניים תופסים חזק. גם כאן במוזיאון. בנבכי הגלריות. והקהל זה שיושב בכסאותיו נע וזע ומוחא כפיים , מתלהב. ומסביבו הקמים ומרקדים מסביב. כי WC מעבר לחרא הפוליטי יודעים איך להעביר את המסר. והלוואי והייתי אומר להמונים. נו טוב. שיהיה. שמאלנים. אמרנו.

 

 

 בתודה
הבלוג שמתנהג אחרת
C.) כל הזכויות למיקרובי
שבת ה 27 לאוקטובר. ביקור במוזיאון בת ים לאמנות עכשוית. לא יכול להתנתק מזכרון ההופעה. מצלם.
27.10 (20).jpg
Advertisements
This entry was posted in clubbing, Dance, Electronic, Festival, Live Concert, photography, pop, Rock Concert, אלקטרוני, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פסטיבל, רוקנ'רול, רורברגר and tagged , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s