טאטו / בניבכי הזיכרון

טאטו,פילם 259 , 21.7 (1).JPG

 

טאטו

בארבי

3.9.2018

 

נוסטלגיה. למראית הדז’ה וו. כאן בצילום למעלה הטאטו של אז. שלושים ומשהו שנים והנה הריווייבל,הקאמבק,האיחוד מחדש. הבארבי מפוצץ בקהל. מבוגר יחסית. פליטי אייטיז וניינטיז פלוס כמה צעירים יותר שבאו לבדוק ענין.  שני מופעים בסולד אאוט. ההרכב דומה. לא, לא לתמונת השחור לבן מאז שצולמה בביתה של אלונה דניאל. הזמן עושה את שלו. אני מזהה בקלות .לא את יובל מסנר. השתנה הילד.  ברגע שנגע בצ’לו התחברתי. כן זה הוא. אין לי מושג מי הבחורה הנוספת בצילום שלמעלה. לא רלוונטי לרגע זה. מדובר בגלגול מאוד מוקדם של הלהקה.1986  .אז היו שם גם כלב וחתול. אבל אלה לא בתמונה. וגם לא רלוונטי לרגע זה. זכרונות. עוד זכרונות. נחזור לבארבי. אורי בלק המתופף חסר. במקומו יש לנו את שי ברוך. נכנס מצויין לתפקיד. אורי ברק על הסאונד. כמו תמיד . כל השאר דניאל, מסנר, צור, אורי מיילס (קלידים) , ומיכה מיכאלי ( גיטרה ) , מתפקדים לקאמבק. כי זה מה שעושים לפעמים ברוקנ’רול. תקראו לזה געגועים. תקראו לזה גדלנו, נכון, החיים קשים ובא לנו להתרפק. אז הנה זה קורה. בארבי,יום שני השלישי לספטמבר 2018. מתחילים. חתוך תוכן. אלבום ראשון. לא היה עוד אלבום. ברור שעושים את כולו. אחר כך ממלאים חורים, מיינד דה גאפ,  עם בלאגן, כרמלה גרוס וואגנר ,סולואים של דניאל ולא עשו את “בחצרות בחושך ” בטח לא. למרות שהבלוג מת על הסליזיות הנוטפת שלו , למה שיעשו. כלוב השרצים מתקתק.

פוסטר ענק ברקע .עטיפת האלבום. “זה אלפקה” אומרת דניאל. “זה גמל ” אומר אני. אני שהייתי מקורב למישל אופטובסקי ז”ל  שעיצב וצייר עטיפה מיתולוגית בתולדות הרוק הישראלי.לא בטוח.אולי צודקת.

מתבונן בעטיפה, בדמות החיה שהועתקה מקיר שליד חוף הים, דמות שזהות יוצרה נותרה עלומה. החיה שעל עטיפת התקליט צועדת על קו מזוגזג, ארבע רגליה מונחות על נקודות על חיבורים של קוים, היא צועדת על קו חתוך, קו של שבר. 

( אורי דרומר, מתוך “מישל אופטובסקי,פחחד,משנות השבעים ועד האינסוף ” הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. עמוד 101. )

TATTOOאז איך היה. היה טוב.אפילו טוב מאוד.מצמרר לעיתים.

אסור לשכוח את מיוחדות הלהקה. את הלהיטים, את גגות תל אביב. את הנגיעות בפאנקי ג’אז ובארט רוק ( תודה יעל ) לא דומה לשום דבר אחר. תגידו טאטו ותשירו את קפטין נמו. נכון שהיום הקול של דניאל נשבר בגבוהים. אז מה, כל עוד ניתן לעצום עיניים לנענע בראש ולהשתתף בגל הנוסטלגי ששוטף את המוח. וכמה טוב שיש את ערן צור. הדואט הזה בינו לבינה מצליח להרטיט לבבות. ומסנר? משתתף בכמה שירים, שר בשניים מהם, והצ’לו . עוד מילה לסיום. רק עכשיו שלושים וכמה שנים אחרי אני שם לב לחשיבותם של הקלידים בהופעה. אורי , שיחקת אותה.

4.9 (22).jpg

 בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Advertisements
This entry was posted in album cover, Live Concert, photography, Rock Concert, Rock'n'roll, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, קאמבק, רורברגר and tagged , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s