נכסי צאן ברזל

כנסיית השכל

חוגגים 25 שנות קיום

היכל התרבות , 7.12.17

ובנוסף : קפה שחור חזק, עמיר בניון , החברים של נטאשה ושמיניית ווקל כגיבוי מקהלתי לליבה הרותחת.

 

כמנהגו של בלוג זה , אפתח בציטוטים, אין חובת קריאה, ניתן לדלג ולמרות זאת, הצצה על ביקורות קודמות יכולה להשליך על ההופעה הנוכחית בהיכל התרבות התל אביבי. מתברר שמדובר בנכסי צאן ברזל ( מרביץ חיוך לעצמי ) במוסד יציב וקיים במהות חוזרת ונשנית של טכס קולקטיבי שכל חוקיו קיימים מזה כבר, טכס שאם תרצו כמעט ולא משתנה ומצד שני מין הופעת קאלט שכזו שהקהל  ( ברובו מבוגר יחסית, ולא לשכוח שמדובר בעשרים וחמש שנות להקה ) שממלא הפעם את ההיכל עד לאפס מקום , יודע מתי לקום על רגליו, לאיזה שיר להריע ממושכות ומה הם האחרים שניתן לחזור ולהתרווח על הכסאות המרופדים ולהתבונן בהנאה סטואית בתצוגת האורות המרשימה וסרטי הוידאו המוקרנים על רקע הלהקה ואורחיה המכובדים.

כנסייה 1.jpg

מתברר שהכנסייה אוהבת ימי הולדת , כך שהציטוט הראשון מפנה לבר מיצווה והשני לחגיגת עשרים שנות קיום.

בארבי, מוצ”ש ,11.3.06

איכשהו הפעם,השולחנות בבארבי התאימו לאוירה.כנסיית השכל חגגו בר מיצווה ל”דברים בלחש”,ועל השולחנות,לצד צלחות החומוס והצ’יפס,שמו נרות דולקים.חוץ מזה,היה המון עשן,אפלולית אמנותית,תאורה יפיפיה ולהקה עם מיליון להיטים מוכרים.

אז כמו בכל ימי ההולדת המוצלחים בהם האורחים מוסיפים את מצב הרוח לאוירה הנתונה ,גם כאן היו המון אורחים:חלילנית (עם מיני קצרצר),נגן אבוב מוצלח,נגן כלי נשיפה מזרחי מסורתי(מין חליל חצוצרתי שתסלחו לי,לא יודע איך קוראים לזה,אבל בהודו מרקידים איתו נחשים) וגולת הכותרת -רביעיית כלי מיתר (כינורות ויולה וצ’לו) שמכניסה אותנו בקלילות תרבותית לנישה הקלאסית של הרוק הרציני.

השירים הראשונים (“אני מאמין”,”לקטוף את הירח”,”פרפרים” ו”דברים בלחש”) מתנהלים בעצלתיים,בהמשך (“הנה זה בא”,”עטוף” ו”שיר ערש”) מתחילים להכנס לשוונג,ושהם מסיימים לשחזר את אלבומם הראשון (עם:”איתך אל הים”,”דה לה קאמה”,”השיר מהגן” ו”רעפים” )החשמל זורם באוויר והתיקרה מתרוממת.

אחרי שלוש עשרה שנים של פעילות,הכנסייה הזו יושבת  מצויין במעמקי המוח הקונצנזי של כל אחד מאיתנו, ושירים נוספים שעשו הערב כמו “עושים אהבה”,”למיה יש אקדח”,ו”תגידי שטוב” ,מציבים אותם בראש סולמות הפלייליסט של גלגל”צ ובראש הקהל המצויין של הערב (סטודנטים?) שיודע את כל המילים בעל פה,שר ומצטרף לשירתו המלאנכולית של יורם חזן,הילד הניצחי שיודע לכאוב אהבות אכספרסיביות מלאות רגש,געגועים,ומיטות רטובות.

רביעית המיתרים עושה טוב לכנסיה,לשירים המוכרים יש אינטרפטציות חדשות,ולמרות שעדיין ,כמו בהרבה הופעות קודמות של הלהקה,קשה לגלות קשר ישיר בין הנגנים,כשכל אחד מהם ניצב איתן על עמדתו  ,המוסיקה מדברת בעד עצמה,עוצמתית,תופסת,ביחד.

ואנחנו כמו ישראלים טובים מסביב למדורת הקומזיץ,מלווים את יורם ולהקתו במחיאות כפיים,מתחברים לשירתו ולנשיפת הסקסופון שלו,למוטיבים המזרחיים,למורשת השדרותית,לביטים המערביים,לשיחזור האלבום הראשון,אוהבים,מחבקים בחום,נזכרים בהופעות קודמות (פעם אחרונה שראיתי אותם ,משהו כמו עשר שנים קודם,במועדון ה”אלנבי”),מצטערים את צער פירוק להקת אלג’יר ויש קשר),שמחים על החיים הארוכים של כנסיית השכל.

ותרשו לי לסיים בכמה מן השורות היפות והמחרמנות של הרוק הישראלי בכלל ושל הכנסיה בפרט:

“אני זוכר בלילות של ירח מלא/הייתה באה אלי לא במקרה/מסוממת,מוטרפת,בלי הכרה/היינו נופלים לריצפה/נוסקים לתקרה/היינו,עושים אהבה/אהבה.”

ואיך שהילדות שרו את זה במקהלה.

 

________________________________________________________________________________________

 

כנסיית השכל והתזמורת האנדלוסית הים תיכונית-אשקלון

המשכן לאמנויות הבמה, יום ד’, 12.9.12

עשרים שנה, הם המון זמן בהיסטורית הקיום של להקות רוק, מעטים שורדים עשרים שנה, כנסיית השכל שרדו, ועוד איך שרדו, על זה הם חוגגים בגדול, מצרפים לשורותיהם את התזמורת האנדלוסית הים תיכונית – אשקלון ( שזה המון המון נגנים, עם כינורות וכלי פריטה ונשיפה , ומה לא) ועושים יום הולדת גרנדיוזי במשכן לאמנויות הבמה. והמשכן הזה מלא בקהל אוהד, קהל שמלווה את הכנסייה מאז ימי בתוליה בשדרות, בדרך ארוכה ומפותלת,  מלווה ניסיונות מוסיקליים רבים ומגוונים ( וראה למשל את  “אוטוביוגרפיה” מ 2007 , האלבום וההופעות עם הקונוטציה הקלאסית המערבית) , קהל מצוין שיודע מתי לקום על הרגליים להצטרף לשירה ,להתנענע, ולרקוד, כי כיף לו, נורא כיף לו בהופעה הנוכחית של כנסית השכל.

עם מה הם התחילו ?. עם ” מעל הים” , השיר החדש, זה שחיבר אותם לאנדלוסית והציף את גלי הרדיו . התחלה מרתקת. עם מה סיימו? עם “היינו עושים אהבה” , ו “איך זה מרגיש” , ו “תרגישי שטוב” . ומה היה באמצע? – ריף כהן. נכון, עוד פעם ריף כהן, כי ריף היא עכשיו הלהיט התורן, להיט שחימם לפפרס , ויומיים אחרי היא כאן , תמירה ויפה, במשכן. שרה בשותף עם חזן שני שירים של הכנסייה ושיר אחד משלה. כבוד.

 ואת ההופעה אפשר לחלק לשניים, לפני ריף ואחרי ריף. ולפני, שלט המזרח בגדול, והחיבור הערבי/ ספרדי/ אנדלוסי, השתדך נפלא למה שיורם חזן, רן אלמליח, עמיר רייס, דוד רז, ו דניאל זייבלט, עושים בדרך כלל לבד . כי פתאום, ( בעצם לא כל כך פתאום ) החיבור הזה לתזמורת ישב להם כמו כפפה רכה על כפות ידיהם, כי תמיד מאז ומתמיד היו מזרחיים, רק מה, מזרחיים עם רספקט, מזרחיים עם כוח אמנותי מתפרץ, בלי שום קשר לשיטפון האופנתי הסובב, מזרחיים עם קשר רוקנ’רולי הדוק לעולם הגדול. ועכשיו עם האנדלוסית נפתח הצוהר לרווחה, ואור נוגה מתפרץ מויטראג’ים בוהקים של צליל וצבע. ( כי זה המקום להדגיש את התאורה המרתקת). ואחרי (ריף) מגיע הזינוק, לא שהיה קודם לא שמח, היה , רק מה מתון יותר, עם חיבורים לאלג’יר – הארץ , לא הלהקה ( הם שרו שיר של שב חאלד) ומרוקו ( כי זה מוצאו של חזן)  וציטוט של “אינתה עומרי” ( כי בכל הופעה “מזרחית” מצטטים את “אינתה עומרי” ) . ועכשיו החגיגה בעיצומה, וחזן יורד לקהל, ומגיש להם מיקרופון שירה על מנת שישירו יפה יחד איתו, ואחר כך חוזר לבמה, והרוק גובר על האנדלוסית, אבל זו ממהרת להשיג בעליה, והחיבור מרגש. וכך מסתיימים להם שעתיים מהנות של כנסיה אנדלוסית, עם כל השירים המוכרים ואחד יורם חזן שקולו האכספרסיבי והמרגש מהדהד בראש גם שעות וימים לאחר שהכל נגמר.

 ____________________________________________________________________________________________

 

כנסיה 2.jpg

היכל התרבות . מוצאי חמישי. הבלוג ורעייתו , הדלוקה על הלהקה הזו ללא הכרה , תופסים מקום , שורה עשרים ושלוש ביציע. רחוק, אבל קרוב. כי השירים האלה של הכנסייה תקועים עמוק בדיאנאיי האישי שלך ואז או שעדיין אתה והם פועלים כדבוקה בלתי ניתנת להסרה , או שיוצא לך להגיד כך לפעמים לעצמך , די נמאס. כי כמה פעמים אפשר כבר לאכול את אותו מאכל נפלא ועדיין לרצות אותו שוב ושוב. והנה ה”טריק” לעשות את זה אחרת, האורחים. ואלה הפעם מצויינים אחד אחד, הקפה השחור החזק שמכניס את העכשוויות ההיפ הופית ל ” חדשות טובות ” , עמיר בניון ( שעם כל יחסי האהבה /שנאה שלי אליו ) מצטיין כרגיל עם קולו המופלא ומביא את הצמרמורות ל “שלכת ” , ולסיים עם החברים של נטאשה, שעושים כל כך טוב ללב הנוסטלגי עם “שקט / את מתפשטת ” כן, מרגשים. ומה לא? , האלבום החדש , ” זה לא אני ” , שמה לעשות אבל עדיין לא התחברתי אליו  ,ומה לעשות גם ש”למיה יש אקדח ” , ו “היינו עושים אהבה ” ו ” ידיים למעלה ” ו ” השיר מהגן ” , הם הם השירים שעדיין תופסים אותי ואת הקהל חזק חזק בבטן.

7.12 (42) אז איך היה ? היה יופי. רעיית הבלוג התמוגגה לכל האורך וכבודי המיקרובי הותיק,  הצטרף בשמחה ללהיטים. ואו כן, יופי של תאורה. חייב לחזור ולהדגיש. נכסי צאן ברזל.

 

( קטעי וידאו נוספים בטיוב )

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.)

כל הזכויות למיקרובי

 

Advertisements
This entry was posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי and tagged , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s