טופ אוף דה טאון

The Pretenders

היכל נוקיה,אופס,מנורה, יד אליהו,תל-אביב

23.9.2017

כהרגלו לאחרונה של הבלוג שמתנהג אחרת אפתח בציטוט :

פארק הירקון,אוגוסט,1987,עיתון העיר,כריסי שלושים שנה לפני :

 

פרטנדרס,ביקורת הופעה, 21

נמשיך עם קטע פיקנטי מתוך ראיון ארוך

פרטנדרס,צרעות,ציטוט,8

ועוד אחד קטן לסיומו של ציטוט. התלהבותו של מבקר הרוק מעצם בואה של האלילה אל חופי ארצנו.

פרטנדרס,21.8.87

עכשיו כשקראתם ( או לא ) את ארכיאולגיית התחקיר, ניתן לחזור להיכל מנורה. אכן,שלושים שנה אחרי.נכון,לא כולם יודעים שלהיינד יש אלבום חדש ( יצא לפני כשנה ) ,אז מה, רק שעם זה היא פותחת את ההופעה, ואנחנו איך שהוא אדישים, מצפים לבום הלוהט של הלהיטים. ואל דאגה אלו יגיעו, ועוד איך יגיעו בהמשך. ובנתיים ,תוך כדי השירים הראשונים,הבלוג ורעייתו שתחיה מדדים על פני שורות המושבים בחיפוש אחר כסאותיהם. והנה איך שפספסנו את כניסתה של היינד ( התחילו כמעט בזמן,ומה לעשות שהתעכבנו רגע במקדונלדס על מנת למלא ביטננו בנאגטס שחוממו לעייפה, מצטערים, אבל בניגוד להיינד הרחומה, עדיין לא עברנו לצמחונות ), כניסה א-לה מירי רגב, מנפנפת בדגל הלאום, ומזל שחברו הטוב של הבלוג,יובל אראל, צילם, והנה לנו ההוכחה שאכן זה קרה. ( טוב הפעם בניגוד להופעה הקודמת לא עשתה את הבה נגילה) וטוב שכך.

DSC_1862.JPG

צילום : יובל אראל

ועכשיו מתחילה ההתרגשות. לא ענקית. כי קצת קשה להתרגש בענק בהיכל המנורה הדפוק הזה, ,אבל עדיין התרגשות נפשית וגופנית אל מול זמרת בת שישים פלוס, שמשחקת אותה שלושים פלוס ,

DSC_1995.JPG

צילום : יובל אראל

והקול שלה,הו הו,הקול הזה, לא דהה עם השנים, ואולי אפילו להיפך,גדל,צמח,והתבגר, זועק ועולה,מיטלטל בסולם האוקטבות, לא מאבד טיפה ממיכלי האנרגיה הנהדרת הזו הספונים בתוך גופה. אז למרות הסאונד הדפוק של הנוקיה ( אופס,מנורה) , ההופעה נתפסת באוזניו ועיניו של מבקר הבלוג,כהופעה טובה, לא, לא אדירה, אבל מספקת צרכים נוסטלגיים, ואילו כל זה היה קורה במקום אחר, מופע עמידה למשל , היינו מרוצים יותר. אבל למה להתלונן. התבגרנו, עובדה,וראה ממוצע גילאי הקהל, נוח לנו לשבת, למרות שברגעים מסויימים גם עמדנו, כי היו רגעים כאלה, ושיאים רדפו שיאים, כמו קטע הקאנטרי הנלהב של “ת’אמבלינה” , בו נגני הלהקה מתפרקים על עצמם עם גיטרות מתהפכות כרכבות הרים בדיסנילנד, או אז כשהיינד לבדה עם הגיטרה על הבמה, עם הבלדה המתקתקה של  ” הים פור הר ” , ואז,למרות האיסור, נשלפים הטלפונים, ואיך לא, כי את זה אנחנו חייבים לתעד. אז הנה תיעוד אחד כזה מתוך הטיוב.

הלאה, לא אלאה אתכם עם כל מה שבוצע כאן הערב. אבל כן, עוד שאפו אחד למרטין צ’ייברס, המתופף שעזב וחזר, ארבעים שנות דור עם הלהקה, וכמה שהבלוג לא אוהב סולואי תופים,זה שלו היה חביב , סופר חביב. ושאר חברי הלהקה? מצוינים,צעירים רועשים, חורשי גיטרות ואחד קלידים.

אז איך היה תשאלו. היה טוב. יכול היה להיות יותר טוב באולם אחר. החשש שלי , ניק קייב. גם הוא יופיע במנורה. חבל. כי אם כאן הייתי מרוחק אלפי מילין מהבמה, הרי שאצל קייב ,המרחק יגדל עד למרומי היציע. וכדאי מאוד שעד אז מישהו יעשה משהו עם הסאונד הזה.

ומשהו קטן לסיום מתוך הדרקנט האישי :

כבר לא בטוח שנתראה בעוד שלושים שנה.

טפו,טפו,טפו

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת.

Advertisements
This entry was posted in Live Concert, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רורברגר and tagged , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s