פאנק טואלט

THE BLACK LIPS

חימום : המפשעות

 בארבי, 22.8.2017

עשר שנים אחרי שהופיעו אצלנו טריים כביום היוולדם , חוזרים הליפס המוטרפים האלו לשדמות ארצנו, ( מה זה ? ) מופרעים כתמיד, אבל רגע…. כמנהגו של הבלוג הנה מה שכתבתי עליהם אז כשהופיעו בלבונטין , אם בא לכם לקרוא אז בבקשה, אם לא דלגו הלאה…

לבונטין/8.6.2007

“קיימות עדויות למכביר שהחשת המקצב אכן מעוררת מתח.בתרבויות שונות נוהגים להאיץ בהדרגה את המקצב של שירים,הלמות תופים,לחשי-כישוף או תנועות,כדי לעורר את המשתתפים בביצוע מטלה קבוצתית…עד כדי שלהוב קיצוני ופורקן אלים של המרץ.שלהוב כזה מסתיים לא-אחת בהשתוללות פרועה (אורגיות),במצבי חרגון (טראנס),או בסיגוף עצמי… ( Wallis,W.D. Religion in Primitive Society.New York:Crofts,1939.P.83)

כמעט שזה קרה,אבל ברגע שזה הלך לקרות,אי שם שלושה,ארבעה שירים לקראת הסוף,הכל נגמר.מאד’רפאקרס,הבלאק ליפס האלה,אפילו לא נתנו הדרן.ולחשוב שקודם להופעה לא ידעתי מי הם,ועכשיו אני,ועוד כמה מאות בודדים (מאתיים?-לא היה מלא) עמדנו ודרשנו את ההדרן ולא קיבלנו.ככה,תקעו לנו את השליכטה בפרצוף וירדו מן הבמה.

שיעורי הבית דיברו על להקה מופרעת.חברים טובים טענו שמדובר בלהקה הכי טובה בעולם.כרגע.אחת כזו שאו טו טו ,תגיע לצמרת.אז הנה הדרך הנכונה להרים את האף ולהימנע מהדרן,שנישאר צמאים שנחזור בשבת (עוד הופעה בלבונטין ב 16 לחודש).

אז אולי בשבת יהיה משהו אחר.אבל עכשיו אני עדיין תקוע עם הרושם של ארבעה ילדים טובים מג’ורג’יה אטלנטה ,שעושים יופי של רוקנ’רול,עם כל ההשפעות הנכונות של להקות שכמעט ואף אחד לא מכיר מאזורי הגאראג’ של הסיקסטיז,ועוד כמה השפעות של להקות פאנק שקצת יותר מכירים מהסבנטיז (המודרן לאברס למשל) ובאמצע מלודיות של הביטלס והוולווט והסרף הקליפורני והסטונס המוקדמים. והם קוראים לעצמם להקת “פלאור פאנק” וההגדרה הזו יושבת עליהם בול,כי זה בדיוק מה שהם.פאנק רצחני עם פרחים.אבל מה.אם מישהו ציפה ללהקה מסטולית ומופרעת (ר’ תקשורת מקדימה),כאלה שמוציאים החוצה את הבולבולים,משתינים לתוך הפה,חותכים עצמם בבקבוקי בירה מנופצים,מנגנים גיטרות עם הזין ,מקיאים על הבמה,ומה לא,הרי שהפעם הם כאן,בדרך לפיסגה,אחרי ארבעה אלבומים,ושפע של הופעות (הם מופיעים בכל יום,בכל מקום),הגונים במרכאות,נקיים מכל פרובוקציה.אז מקסימום ,מכסימום,אחד מהזמרים (היו שניים) יורק לגובה ותופס את הרוק בחזרה בפה ,ואפילו מלקק את הגיטרה,אבל גם זה בצד של האין מיתרים,שחס וחלילה לא יתחשמל.(ורואים את זה רק אלה שבשורה הראשונה מול הבמה,כי בלבונטין לא רואים.)ועוד פרובוקציה,אם אפשר לקרוא לה כזו,לגיטריסט (אחד משניים) יש פה מלא בשיני זהב.וזהו.נגמרו הפרובוקציות.

ועכשיו למוסיקה.יופי של שירים.טונות של קצב רצחני.מלודיות שיכולות בקלות להיתקע עמוק במוח ואפילו לזחול לתוך מצעדי הפזמונים,אם יורידו קצת את הלכלוכים והדיסטורשנים,ומעבר לזה שום דבר חדש.ואני רוצה שיחדשו לי ושאצא סחוט ונרגש.ואז אני נזכר בכריזמות הבלתי נדלות  של ג’והני לידון (הסקס פיסטולס) ושל ג’ו סטראמר ואפילו של איגי פופ קשישא,  ואין לי ברירה אלא לעשות את ההשוואות,ואז גם להבין את הצעירים ממני שכל כך מתלהבים ממה שקורה כאן הערב,כי זהו בדיוק הרוקנ’רול האמיתי,שבא מהביצים ורוצה להדמות לכל גיבורי הרוק של העבר המפואר,וכזה דבר אמיתי,עדיין לא ראו כאן אצלנו,ולהם זה חדש,והנה גם אני מתחבר,ובשיר האחרון אני כבר מתמוגג ומוחק השוואות לפאנקיסטים “שלי” ,אבל אז ,שלושת רבעי שעה אחרי ההתחלה,זה נגמר.והם לא חזרו להדרן.מאד’רפאקרס!.

 

 


בלאק ליפס 1.jpg

ומה בבארבי? מה? טואלטיקה. רואים את התמונה למעלה. הנה האיש. זה שעומד מאחורי הקלעים ומשליך,הלוך והשלך,לאורך ההופעה כולה גלילי נייר טואלט לעבר הקהל הנלהב. הלוואי עלי הג’וב הנפלא הזה.

והקהל ? די !!!, שמישהו יוציא צו הרחקה מקופצני הפוגו למיניהם. צווי מאסר מגיע להם. סכנת מוות שם למרגלות הבמה. מישהו אמר שהפוגו מת? לא כאן.לא אצל הליפס. ולא משנה מה ינגנו על הבמה. חוששים מפיגוע נוסח זה שקרה אצל האיגלס אוף דת’ מטאל ( ותודו שיש דמיון בין הלהקות ) אז כאן הפיגוע הוא פיגוע אמנותי שכאילו כזה, אמנות הדחוף ותן מכה ,ההשתוללות חסרת הרסן ,הקראוד סרפינג,הבלגאן הכאוטי…. ומה לעשות,סורפרייז,סורפרייז, למרות הטרוניות פרי גילי המתקדם, אני אוהב את זה, רק מה מרחוק, שלא יפלו עלי, שלא ידחפו אותי. טוב עולה ליציע.

בלאק ליפס 2.jpg

כיף לי. רחוק מן ההמון הסוער. פותח אוזניים למוסיקה. ואיזה יופי של שירים שיש להם לבלאק ליפס. פופיים,פאנקיים,רוקביליים וכאן למעלה, מינוס הטואלטיקה המוסיקה הזו נכנסת כאינפוזיה רצחנית לדם,  המיינד נזכר במודרן לאברס של ג’ונתן ריצ’מן , נוגע מרחוק בראמונס,בטרוגס,בסידס, בכל הג’אנר הגארג’י  הזה שקדם לפאנק , והנה הם כרגע שוב כאן,הרחק מג’ורג’יה מכורתם, אצלנו בבארבי בתל אביב, היפים משופמים עם דם פאנקיסטי. שיכורים מוויסקי ( ” תביאו לי וויסקי, אמרתי, מאדרפאקרס,יבש לנו,וויסקי!!! ) , ,עם סקספוניסטית מדליקה בגרבי משי קרועים לרווחה, מתופף עם תסרוקת של כרוב ניצנים, ושיר אחד נפלא ועצוב לסיום, יחד עם המפשעות, “איך אומרים לילד שמישהו מת ” , ואת זה הם עושים בעברית, אוחזים דפי טכסט …. ותאמינו לי שרק הבוקר הבנתי שהשיר הזה של המפשעות הוא בעצם שיר שלהם.וכאן ,עם השיר הזה כבר לא עשו שם למטה את הפוגו, נרגעו החברה.

תודה לליפס על ערב מופרע ונפלא, תודה למפשעות,תודה לבארבי,תודה לקהל,תודה לווליום הפקות.

C.) כל הזכויות על הצילומים והוידאו לבלוג שמתנהג אחרת.

 

Advertisements
This entry was posted in Live Concert, photography, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי and tagged , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s