לנתץ את החומה / Radiohead

 

 

This slideshow requires JavaScript.

רדיוהד

פארק הירקון 19.7.2017

חימומים : דודו טסה והראג’אסטאן אכספרס

לסכם כבר בהתחלה. היה מורכב. לנסות ולהגדיר חוויה . לפרק משקעים לגורמים. להזכיר את קריפ? . כן להזכיר. כי בגלל הקריפ הזה הם כאן.כי הקריפ הזה עשה להם את הסיפתח,כאן אצלנו ברוקסן.

נתחיל עם החימום. אוהב את טסה , לא הגעתי. מגיע בול בשבע . החום והלחות בשמיים. שי בן צור וההודים על הבמה, ג’וני גרינווד לצידם. מוסיקת עולם. אלוהים. תמיד יש אלוהים.

גם טום יורק הוא אלוהים. אלוהים אחרים. ארבע מאות ושמונים ש”ח בשביל לראות אותו על הבמה. מוצדק ?

 

רדיוהד.JPG

צילום : לירון שניידר ואריאל עפרון

 

שמונה וחצי על הדקה. רדיוהד על הבמה.הבלוג ואשתו תופסים עמדת צפיה במעלה הגבעה . מצויידים היטב. שמיכה ושניצלונים. . יופי לנו שם למעלה.בהמשך הערב אנחנו יורדים אל מרגלות הבמה.חווים את הצפיפות הקולקטיבית

אם תשאלו,הסאונד שם למעלה מצליח להרשים. רועש לנו באוזניים. זו לא אמירה שלילית, אלו השירים. מודה , לא מכיר את רובם. התדמית המלנכולית של הלהקה מפנה מקום למשהו אחר לגמרי. כמעט הייתי יוצא בהצהרה שהמופע הזה הוא מופע נוייז. לא בדיוק, הנוייז הזה עובד על חושים היפנוטיים, פסיכדליים, רוקנ’רוליים, ניסיוניים.  צריך להתרגל. עליות ומורדות במהלך ההתרחשות. לתת לאוזניים להיפתח. זה לא תמיד מצליח. לרגעים ארוכים מידי אני מתנתק. נסגר אל תוך עצמי. והנה עוד שיר. אולי הפעם זה יעבוד. נו טוב, זה לא עובד על הרגש. כן עובד על המיינד. אבל כאן בפארק הירקון קשה עד כמעט בלתי אפשרי להתרכז. כשזה קורה , וזה קורה מידי פעם, המיינד תופס התחברות. הגוף מתחיל לזוע. זה קורה מעט מידי. הריחוק עושה את שלו. הקרנות הוידאו עובדות על התחום האמנותי הצר, אין קלוזאפים, יש קולאג’ים, וידאו ארט של פעם. צריך להתרגל לאמירה, להתרכז בשירים עצמם. הכרות מוקדמת הייתה עוזרת לענין. כאמור, לא מומחה גדול לכל פיפס של הלהקה. לכן גם לא אוסיף רשימת סט ליסט. העקרון עובד כאן על הרצף. הבמה מופצצת בצבעים. מן הלוהט הלוהט האדום דם , עד לסנוורים לבנים של אור אלוהי ( יש דבר כזה ) . ובתווך טום יורק. לא רואה לו בעיניים. זה לא ניתן , גם בגלל המרחק גם בגלל הוידאו. הברירה ניתנת, להסחף לסאונד או להתנתק. קולו היבבני של טום חודר עמוק, תמיד מרגש אותי מחדש. ( נכון,הייתי שם ברוקסן) . אחרי ההפצצה  תבוא הרגיעה. זה קורה בהדרנים. רק אחר כך. עכשיו אנחנו צופים במעבדה לבדיקת סבלנותו של הקהל, וזה הקהל , צפוף בהמוניו אל מול הבמה, ואנחנו מתקרבים. והחוויה משתנה, ואז יבואו הקריפ ( ולמרות שירת הציבור של חמישים אלף המכורים לענין, יורק יודע שבפנים בפנים, הוא עדיין הקריפ המוזר הזה, שכל כך קשה לו עם החיים, וזה מרגיש אמיתי, לגמרי אמיתי וההזדהות איתו רוקעת שחקים )  והקארמה פוליס והשיר הזה על הפאראנויה, כי כולנו כאן חלקים מפארנויה זו, וגם הלחלוחית בעיניים, כי את השירים האלה הבלוג מכיר בעל פה, ולא נדרש כאן שום מאמץ אינטלקטואלי להתחבר אליהם.

ולסיום

איך אפשר בלי משהו פוליטי, ותודה שבאתם ו”יאללה” אחד של ג’וני גרינווד, וש”אנחנו כאן בגלל המוסיקה”, בטח בגלל המוסיקה.

ואם שאלתם איך היה, היה מורכב.נכון גם הפוסט בלוגי הזה מצטרף למורכבות.

שווה את המחיר? כן !

————————————————————————————————————————————-

הוידאו שמתנהג אחרת :

  1. הצלם משוטט בקרב הקהל.ג’וני גרינווד , שי בן צור, וחבורת הודים תוססים על הבמה

 

וידאו ארט מעל לדוכני המזון

רדיוהד והתינוק המרקד

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Advertisements
This entry was posted in Live Concert, music, photography, rock, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מוסיקת עולם, מיכאל רורברגר, מיקרובי and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s