לוס לובוס !

 

Scan0001

כמנהגי מנוער אפתח בציטוט עצמי ( יתרונות הבלוג על פני העיתונות הכתובה ) , תשע שנים אחורה, תיאטרון תמונע, עיתון העיר ( משתדל לכתוב בכתיב מלא כדבר האקדמיה ) , קיראו והסכיתו

 

תיאטרון תמונע

14.2.2008

הוא התחיל להופיע בגיל ארבעים.עשרים שנה שהוא מופיע.ב”תמונע” הוא מופיע משהו כמו שלוש שנים,הופעה אחת לחודש (משהו כזה),אומרים (הוא אומר) שפסיכולוגים אוהבים לבוא להופעות שלו,ואני,שאינני פסיכולוג,ועוד (גילוי נאות) מכיר את טנא אישית (חבר של חבר),מגיע רק עכשיו בפעם הראשונה בחיי להופעה שלו ומנסה לחקור את עומק התופעה.אם אנסה להגדיר, זאב טנא רחוק מלהיות פרפורמר סטנדרטי,זאב טנא הוא משהו אחר,משהו שלוקח זמן לעמוד על מהותו,ובמיוחד אם זו הפעם הראשונה שלך בהופעה שלו.אנסה ללכת טיפה אחורה.כדאי לדעת שלמרות התדמית האיזוטרית ,טנא ידוע ומוכר.אחרי הכל,מספר האלבומים שהוציא (תשע) ושיתוף הפעולה שלו עם ,ועכשיו קחו נשימה ארוכה, – אושיק לוי,דייויד ברוזה,יהודה עדר,נפתלי אלתר,אריק סיני,אריאל זילבר,רמי קליינשטיין,רבקה זוהר,מתי כספי,יהודה פוליקר …(יכולתי להמשיך ),הציבו אותו די חזק על מפת הרוק המקומי.ובכל זאת,ההופעות של טנא יושבות עדיין חזק מידי על תחומי הקאלט התרבותי.יש קהל.יש אוהדים שרופים.עובדה,למרות היום הסוער והגשום,מלא בתמונע.קהל טוב,מבוגר ברובו,אבל גם צעירים.טנא מסתפק באלה.לא מעונין להתפרץ החוצה בגדול.האינטימי עושה לו טוב.כאן הוא מוקף בשלושת המוסיקאים הקבועים שלו.ישראל נחום על התופים,ערן זילברברג על הבס,ואמיר זוסקוביץ עם הגיטרה שאוהבת לצטט את טום וורלין של להקת “טלוויזן ” (או כך לפחות נדמה לי ),פלוס שני אמנים אורחים : הזמרת תמר גלעדי,והפסנתרן המחונן דניאל שריג מאושיות לבונטין 7 .

 טנא,בכבודו ובעצמו,למרות הבמה,למרות הקהל,עושה את המסע הפנימי שלו אל תוך עצמו.האינטראקציה עם הקהל נוצרת תוך כדי.טנא שר.את השירה הזו צריך לנתח.תשכחו את כל מה שלמדתם על זמרים.לטנא יש גרון עמוק.צרוד,זועק,צורח,בוער.מי שיגיד לו שככה לא שרים,יקבל את התשובה ש”ככה לא נובחים” .טנא (בכל הראיונות איתו ) אוהב את ההשוואה לכלב.”לכלב לא אומרים איך לנבוח,לי לא יגידו איך לשיר”.והנה,אמן המחאה,וטנא הוא אולי אמן המחאה היחיד בארץ,שעומד על במה ,לאורך השנים,ויורק מתוכו החוצה את כל מה שרע לו בישראל.תרתי משמע. שירים כמו “איפה טעינו” ,”הכל במקום” , “ביירות” ,”שלא תדע עוד צה”ל ” , “איה” ,”גרמנים” , ו “עין עקומה ” ,כולם כאחד עם מסר עקבי כנגד המצב המחורבן של ישראל כמדינה כובשת,רומסת,ודפוקה. “אומרים לך,מחר תזרח פה החמה/רוצים לומר לך תצמח כאן עוד חומה” (“עין עקומה” ) .ומה שמוזר,שעם כל הכאב , ההצלפות והטרגדיה שבשירים,יש בהופעה שלו גם משהו מחויך ואופטימי.משהו שמעבר לרוע,מין חיות נהנתנית שכזו שלמרות הפרץ האדיר הזה של מילים קשות וגיטרות מנסרות,יש עוד איזו שהיא סיבה לאופטימיות,ולרגעים בתוך כל הסמטוחה הזו,אני מוצא עצמי יושב ( בתמונע יושבים ) מולו וצוחק,אולי לגורלי,אבל עדיין צוחק,כי מעבר לנאחס יש גם את החיים היומיומיים,את מהנדס המזון,ממציא ה “מאמא עוף ” (זה מה שזאב עושה למחייתו ) שיודע לתת הופעה מבפנים,להעביר מסרים חשובים,להשפיע כמה שאפשר,ולחזור הביתה למשפחה לאישה לילדים ולשניצלים הטעימים של החיים.

מיכאל רורברגר

זה היה אז. והיום?

זאב טנא,בארבי,קולאג' 1 , 27.6.17

ואו,

זאב טנא, “צעיר אני כבר לא אמות ” אלבום חדש , עשירי במספר.

טנא נושק לשבעים. ואחאד גיל. האמת כבוד בלוגו לא רחוק משם. הזדמנות לחגיגה. השקה בבארבי. יש קהל. המון קהל. יש גם להקה. חדשה. הנגנים הקבועים של אז כבר לא. קבלו את החדשים :

קוסטה קפלן (חיה מילר) ,גיטרה ושירה.

אודי בונן – סוללת קלידים וסינטי.

יונתן יידוב , בס.

עדיאל גולדמן, תופים.

נע איילי ,אורחת על הצ’לו.

הלאה הכיבוש.

והנה טנא, במלוא גרונו הצווחני, נע על ספרות קיצוניות בין שירה צורדנית ( הבלוג נזכר תוך כדי בפורטיס וטום וייטס ) לספוקן וורד פאתוסי/ דיקלומי,  שומר על חיות רצחנית, מלווה בלהקה הכי טובה שהייתה יכולה להיות לו.ויש לו.לוס לובוס.טנא והזאבים.זאב לזאב כלב. לה במבה. מה פתאום לה במבה. כאן מדובר על מוות,גיל,פוליטיקה,מזרח תיכון חדש,הלוואי,לוויות,צפירות,שואה,כלבים,קופסאות שחורות,חצי ירח בפיתה ( איזה יופי של שיר הזוי ) , אהבה, וזה שעומד לו בצפירה. ואם הייתי מצביע על שיר אחד שעשה לי את זה בהופעה הייתי שם את האצבע והז…ן על השיר המסויים הזה. כל כך טוב, כל כך מפתה, כל כך דופק נכון את הקצב והריפים. ולא הייתי מוכן לקראתו.ואקספיריה אהובתי טמונה בכיסי, והנה, אני קולט,שזה השיר, ואני חייב לתעד, ואכן מתעד, אבל מהאמצע,

והאמצע הזה נמשך ועולה, ועולה,ועולה,ומזדקף, ו… ” זו לא צפירת אמת/זו סתם צפירה על אחד / שמזמן כבר מת/ החייל שלי/מה זה מתאכזב/כי הוא מת/לזיין את האויב”

וזיון האוייב הזה מעביר בי צמרמורות וכל פשעי הכיבוש עולים בעיני רוחי,ולא רק הם,עצם היותי חלק אינטגרלי של עם אל מול עתידו הקטסטרופלי, ולמרות כל אלה, השיר הזה מעביר בי גם את הצחוקים הטמונים, את האופטימיות השברירית שניתן לצרוח עוולות וחרדות ועם זאת גם לחייך בהנאה ,אל מול הריתם הנישפך וטנא עושה זאת מצויין. כי לצד המודעות הפוליטית , והמסעות המוזיקליים שלו ולהקתו ,לאורך הקו הירוק, המחאה שלו תופסת גם בבארבי את הרגליים הרוקדות, והנה הוא, הגבר שמאחורי המאמא עוף ( הייתי חייב ) משחק אותה נמר טורף, או ליתר דיוק, עדת זאבים של איש אחד עם אנרגיות מטורפות.

זאב טנא,בארבי, 27.6.17 קולאג' 2

 

צעיר הוא כבר לא ימות, וכנ”ל גם אני

נ.ב:

אם להצביע על עוד שיר מן הישנים יותר איך אפשר בלי האני שונא גרמנים , העברתי אותו בלייב. ארבעה אנשים צפו בו.חחחחחח.

YAH!, ?נכון שאי אפשר בלעדיו

כן.הלאה הכיבוש.

עוד וידאו קצר מהופעה מצויינת :

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Advertisements
This entry was posted in album cover, Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי and tagged , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s