כאבי גדילה

דוד לביא

השקת אלבום

תמונע, תל אביב, 1.6.2016

דוד לביא, תמונע, 1.6.16

הבלוג סקרן. הבלוג זכה וקיבל מיחצנו של הזמר את הלינקטון לאלבום הבכורה של דוד לביא. קוראים לו “דוד לביא” , לא בדיוק מקורי,אבל מה זה משנה,  הבלוג  האזין ונפל בשבי. אם ללכת טיפה אחורה, משהו כמו חמש שנים, הבלוג סימן את לביא כאחד מאהובי הכוכב הנולד של אז. משהו בקולו הצלול הזכיר לו מחוזות אחרים. השוואות לטום יורק התקבלו בברכה. אבל לא רק. “הילד הזה רגיש לאללה”, אמר כבוד בלוגו לעצמו, הילד הזה עפוף ביישנות, הילד הזה מופנם , הילד הזה חייב להמריא. נו טוב, זכה במקום השני. אבל מה זה משנה. מי זכה שם במקום הראשון תשאלו, ואללה לא זוכר ולא בודק, כי הנה זה קורה וללביא יש אלבום בכורה, ואת ההשקה בתאטרון תמונע, יודע הבלוג שהוא חייב לראות.בנתיים עד שזה יקרה הבלוג חופר וקורא ומתענין, ומגלה יציאות מן הארון הדתי, יציאות מן הארון המיגדרי, מצבי רוח מתחלפים, ועוד מיליון דברים אחרים, בקיצר אדם כלבבו.

הראשון לשישי אלפיים ושש עשרה, הבלוג ובת זוגו לחיים מתקרבים לתמונע, חוששים שלא ימצאו חניה. מוצאים. מה זה מוצאים, ממש בכניסה.עכשיו שואלים את עצמם “היתכן?” שמע הקדימו מידי, שמע לא הגיע קהל,שהרי הציפיה עצומה. אומרים שלביא מוצף בעדת מעריצות,נכנסים,יש מקום.יש קהל.אין פיצוץ.יש מעריצות. שולחנות שולחנות, מופע ישיבה אינטימי.נו טוב חמש שנים מאז הכוכב.אז נכון שהיו דברים באמצע,ונכון שלביא ניפק וסיפק עוד כמה חומרים משלו,רק שעכשיו המסלול פנוי להמראה והנה ,עם אלבום בכורה מוצלח,והבלוג אהב אותו, מאוד אהב אותו, ההופעה אמורה לעשות את שלה ולשחזר או לא  ( ועל כך בהמשך ) את מה שקרה שם בהאזנה הביתית.

נו טוב, אנסה לפרט.לא קל.אתחיל מלביא וקולו היחודי.הקול ,קול מצוין.לביא משחק בקול הזה ,עולה, יורד, מחליף גוונים,על זה יחודו.את ההשוואות עשו לפני, מוריסי,ג’ף באקלי,פורטיסהד,מיוז,רדיוהד, בטח רדיוהד. אבל רדיוהדים כאלה יש למכביר, גם אצלנו , היחוד השני טמון בשירים.ללביא יש שירים טובים.הטכסטים עושים את שלהם. מדברים מהבטן. לא כל השירים מצליחים לגעת. חלקם מצויינים ( “כולם ידברו על זה ” , “כאבי גדילה” ) חלקם נופלים לתהום ( כל הביצועים באנגלית ) , אז קודם כל , או שאתה שר בעברית או שאתה שר באנגלית, הבעיה שלביא ואנגלית לא מתלבשים טוב זה על זה. לא כרגע, לא בהופעה הזו. אולי בהופעה אחרת , אולי בסידור אחר של השירים. עוד משהו , לביא מגיע לשיאים , השירים בנויים על הטריק הזה של “חכו, חכו לסוף, זה יגיע ויגע בגדול”, רק שהסוף הזה נקטע ברוב המקרים בפתאומיות, עושה חשק שהשירים יתארכו , יתעבו, יתפסו שוונגים בעליה,אבל לא, שלוש,ארבע דקות שיר, והופ, נגמר.חבל.

ועוד משהו אחרון , הלהקה. ( אסא בוקלמן, גיטרות : שי סעדיה, בס: שיר גינות ,תופים : איתי תמרוב , קלידים ) מתפקדים בסדר. אבל בסדר זה לא הכל.הלהקה מתפקדת כאן כלהקת ליווי.זמר לחוד, להקה לחוד, משהו שם צריך לתפוס חיבור, אם יעבדו על זה, ההופעה הבאה תהיה מוצלחת בהרבה.

או קיי. מתקרב לסוף.מישהי שאלה אותי היום אם נהניתי.” כן, אבל עם הסתייגויות ” עניתי בספונטניות.

 אז ככה. הביצוע ל”הכניסיני” בהדרן ריגש אותי עד לדמעות, לפני זה ההנאה התחלקה בין “כן נהניתי”, ל”מחשבותי נדדו אל מחוזות רחוקים ממני”. אם ניתן יהיה לחבר את הריגוש הזה של “הכניסיני” להופעה כולה, מובטח לו ללביא טיסה לחלל.ההרגשה שזה יקרה.חייב לקרות.כאבי גדילה אמרנו.

והנה הכניסיני: .

והנה כאבי הגדילה

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת 🙂

כל הזכויות שמורות למיקרובי C.)

Advertisements
This entry was posted in Live Concert, music, photography, Review, rock, Rock Concert, Trip Hop, בא בלילה, ביקורת הופעה, מוסיקה and tagged , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s