“היי מיכאל ההופעה בוטלה”

קטב מרירי

“של בני תמותה”

 / פברואר/ 2015/אלבום חדש

בעשרים ותשע לינואר “קטב מרירי” היו אמורים להופיע ב”מרכז עינב” בתל אביב. התרגשתי.עשיתי את כל שביכולתי להגיע. בעשרים ושבע לינואר נשמע ציוץ מכיוון הפייס.”היי מיכאל ההופעה בוטלה” , אוכזבתי קשות.לא הבנתי.למה?????????????? כל כך רציתי להיות שם,לחוות את אחת מן התופעות המוסיקליות היותר מענינות במרחב .והרי “קטב מרירי” ממעטים להופיע, כמעט ובכלל לא.מה קרה? זעקתי!! נכנסתי לאיוונט, נדהמתי.

**********ההופעה מבוטלת************”
לצערנו מרכז ענב החליטו לבטל את ההופעה, בשל אי שביעות רצון שלהם מכמות הכרטיסים שנמכרו בהזמנה מוקדמת.
אנחנו מאוכזבים מההחלטה של מרכז ענב, ומקווים שיימצא המקום המתאים להופעה בהמשך.
את האלבום ״של בני תמותה״, הקלטנו כבר לפני שנתיים. פברואר 2013. בסוף 2013 האלבום היה מוכן לשחרור.
כשפנינו למרכז ענב בהצעה לערוך את הופעת ההשקה אצלם, הם הסכימו מיד, ואף אמרו שבשביל הופעות כאלה המקום קיים.
ההופעה נקבעה לנובמבר 2014. דחינו את הוצאת האלבום והחלטנו גם להשקיע בהדפסת מהדורה פיזית, שתמכר בהופעה.
בינתיים פרץ הצוק האיתן בדרום. מרכז ענב ביקשו לדחות את ההופעה, בשל שיבוש התקציבים, ודחינו לסוף ינואר 2015.
אחרי חודשי המתנה, חדרי חזרות, השקעת כסף, זמן ומאמץ ללא תמורה, קיבלנו הודעת ביטול סופית. מצדנו היינו מופיעים בפני כל כמות של קהל. אנחנו פה בשביל מוזיקה. ונמשיך להיות.
אנחנו מתנצלים בפני מי שתכנן להגיע להופעה, ואנחנו מצטערים על ביטולה.
אתם מוזמנים להוריד את האלבום הדיגיטלי בחינם, או לרכוש את העותק הפיזי בעמוד הבנדקמפ.
קטב מרירי.
“**********ההופעה מבוטלת***********

אכן,אכזרים החיים לפעמים.

הבלוג שמתנהג אחרת מחליט לסטות מדרכו הקבועה. לשאת דברי שבח.קטב מרירי הם לא עוד להקה.קטב מרירי נצבים במקום אחר.הם לא קלים להאזנה.בכלל לא.המוסיקה שלהם מאתגרת.ניצבת אי שם על שלבי האוואנגרד ,כמה שעוד ניתן לדבר על אוואנגרד, נושקים לרוק, עפים מעליו,מתחתיו,מחברים נוייז לאלקטרוני,מוסיקה קדושה לשירה חילונית,תודעה לתת מודע,חלום בלהות לאופוריה אורגזמית, מה לא?

הבלוג משחזר לרגע : הנה ראיון איתם שהתפרסם בזמנו ( 2010) בעיתון העיר.הזמן עושה את שלו.זכרונות מתמסמסים, הכח של מרירי נותר ניצחי.:

——————————————————————————————–

מעטים מכירים את קטב מרירי.קטב מרירי הם להקה.להקה עם שם מוזר.על פרוש השם בהמשך.כרגע הם עניין ליודעי דבר.להקה עם שני אלבומים.החדש שבהם “על חורבות האביב” יצא לאחרונה. הקודם “קטב מרירי” ,יצא לפני כשנתיים.היו התייחסויות.רובן בקשר לאלבום הראשון.כולן חיוביות.באקדמיה למוסיקה בירושלים התייחסו אליו כאל חומר לימוד עכשווי. האלבום הנוכחי עובר איכשהו בשקט יחסי,למרות שנוגע במקומות חדשים ומרתקים יותר מקודמו.כרגע קטב מרירי שוכנים אצלי חזק ועמוק בתת המודע.את אלבומם החדש מסמרתי אל תוך המוח.ליתר דיוק התחברתי אין ספור פעמים לאוזניות.ככה,אני והם,הם ואני.אף אחד בבית לא שומע אותם חוץ ממני.זה לא שלא הייתי רוצה שישמעו,הייתי,רק שכרגע אני שומר את הסוד לעצמי,עוד קצת,עוד מעט,עד לחשיפה המלאה .לכתבה הזו יש מטרה של הרחבת מעגלים,כניסה למודעות סביבתית,חשיפה למוסיקה לא מוכרת לסאונד חדש,מפתיע,שונה. לא,אין חשש שקטב מרירי יהפכו לנחלת הכלל,זו לא המטרה.זה גם לא אומר שהם חייבים להיות נושאי אהדתם של בודדים ספורים.אפשר ורצוי שיגיעו לעוד כמה אוזניים,כי המוסיקה שלהם עובדת בטורים גבוהים.לאו דווקא קשה להאזנה.לפעמים כן,אולי דורשת טיפה מאמץ אינטלקטואלי,ובכל זאת ,בדרך כלל רכה,סובטילית,רק שהרוך הזה מסוך במין פקעת עצבים, עטוף בז’אנרים קלאסיים,מתחבר לרוק (גם שלא יודו בכך) ,מוזיקה מזרחית,תפילות,לו פיי אלקטרוני ,נוגע בנוייז ומוסיקה קונקרטית, משלב צמר גפן בצמר פלדה,פרי יצירה של להקת איכות, שניתן להדביק לה סופרלטיבים של אמנות,תרבות,ידע,שירה,אינטליגנציה ועוד כמה מילים טובות שעלולות אולי לעורר אנטגוניזם ולהרתיע בנוסח של  “זהירות סנובים לפניך”,ובכל זאת,קטב מרירי הם שונים,מיוחדים ומאתגרים ונורא בא לי שתכירו אותם.

 

אז ככה.קטב מרירי הם קודם כל חיים רחמני,הראש ההוגה,ההוזה,והמייסד והוא זה שאחראי

גם לשירה,גיטרה,פסנתר ,כלי הקשה,מחשב וצעצועים.לצידו מתייצבים האחרים.קרן פנפימון זהבי,המתופפת, ( “חשוב לי לנגן בהרכב הזה,יש כאן המון חופש,זה הדבר הנכון עבורי”)ולא רק מתופפת,גם מלקטת ואחראית על אינוונטר הצעצועים.קרן מצטרפת ללהקה בשלב מאוחר יחסית.רחמני גילה אותה דרך המייספייס שלה,התלהב,והזמין.היריעה קצרה מלהזכיר את כל פעליה.הבסיס קלסי.כרגע מנגנת עם תזמורת הקמרטה הירושלמי,מידי פעם משתתפת בפרויקטים של בעלה עודד זהבי,היוותה חלק מלהקת “מרי אנד דה בייבי ג’יסוז”,נגנה עם התזמורת הפילהרמונית.לקטב מרירי הביאה בובה שצועקת בערבית,קפיצים של מכוניות,מפוח מחובר לתוף דוד,ואת מה שהיא מכנה כקשתות צרחניות. יהוא ירון,(עומד לפני אלבום סולו משלו)בקולות,בס,קונטרה בס,כלי הקשה,קסיו וצעצועים,חלק אינטגראלי מן הקבוצה.(” אני משתחל לתוך כל מה שקורה.חיים הביא את הלחן אנחנו הבאנו אותו למקום חדש”) ושי לוינשטיין בגיטרה,קולות וכלי הקשה.להזכיר שהיה פעם בלהקת “ג’ופיטר”,להקה שחיממה ב 2004  את   Death In Juneבפינגווין .”אני מאוד נרגש להיות בקטב מרירי” אומר לוינשטיין ” מבחינתי מדובר בשיא היצירה שלי.האתגר כאן הוא לעבור את גבולות המוכר,זה הרבה מעבר ללהקה.”

ועכשיו לשם וקודם לויקיפדיה : ” קטב מרירי הוא שד המוזכר באגדה ובהלכה היהודית ” ועוד : “קטב מרירי מוזכר לראשונה בספר דברים: “מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי, וְשֶׁן-בְּהֵמות אֲשַׁלַּח-בָּם,עִם-חֲמַת זוחֲלֵי עָפָר (דברים, לב כד). פשט הפסוק אינו מדבר על שד אלא על חץ משוח ברעל.” וגם : “בתרגומו העברי של אברהם שלונסקי למחזה “המלך ליר” לויליאם שייקספיר מופיע קטב מרירי במערכה א’ תמונה ד’ כדמות המפיצה קללות ומטשטשת חושים ” ואחרון חביב : ” בתרגום העברי של סדרת “רומח הדרקון” (סדרת ספרי פנטזיה בנוסח מבוכים ודרקונים . מ.ר. ) שמו של אחד משרי הדרקונים הוא קטב מרירי “

את חיים רחמני פגשתי פעמיים.פעם בבית הקפה השכונתי שליד ביתי ,ופעם אחרת אצלו בבית (אזורי שינקין) צמוד לשאר חברי הלהקה .כמובן שדרשתי הרחבה לפשר שם הלהקה.איך לא.

רחמני,צנוע,שקט,מהוסס משהו ,מנסה : “כולם שואלים אותי.וזה לא תמיד בראש שלי לענות.ובכל זאת.מצד אחד זה נשמע לגמרי עברית,ובכל זאת,שואלים – מה זה?.לא חשבתי על שדים.ממש לא.גם המוסיקה לא אמורה להישמע שדית.”

בקיצור,לא שד,בטח לא זה עם העין בחזה (כי ככה הוא מתואר במקורות אחרים שבדקתי).אסוציאציות פרטיות שלי מחברות את השם לקוטב,למקורות של קור קיצוני,גם למשהו מר ומתוק,שוקולד למשל.מותר לי.רחמני לא מתנגד.קטב מרירי,כמה אניגמאטי,כמה לא מסחרי לשם של להקה.ובכל זאת,ברגע שקולטים כבר לא ניתן להשתחרר.

חיים רחמני (33) ,נולד באשקלון,עם תקופת חיים קצרה בשדרות ורוב הזמן בירושלים.היום הוא תל אביבי.כבר שלוש עשרה שנה תל אביבי.האלבום החדש רצוף בשירי משוררים תל אביביים.ישראל פנקס,יונה וולך,ט.כרמי,רוני סומק.

רחמני :” מדובר בחוויה תל אביבית של נוחות וחוסר נוחות מהמקום,היא זו שבונה את האלבום.אולי זה נשמע טריוויאלי,אבל אני חי פה וזה הנוף והבית שלי.גרתי שנה ביפו,בעג’מי,הפרספקטיבה שם שונה מזו של החיים בשינקין.האלבום הוא הניסיון לתמצת את זה.מדובר במסע,שמות השירים,הרצף הפאזל.”

מ.ר: קשה לי כשאתה משתמש במילה – שירים – כי למרות הכול,יש כאן הרבה מעבר למושג הקונבנציונלי הזה של שיר.

רחמני: אנסה לפרט.אין הפרדה בין שיר לשיר.בכוונה התעקשתי על זה,כדי שירגישו את האחד.מבחינתי מדובר ברומן,למרות שכל קטע מולחן בנפרד.יצרתי קטעי קישור בין השירים,חיברתי ביניהם.חיבור שהיה מאוד חשוב לי וליצירה.”

והנה חלק מן השמות : “לפני השינה”,”באשמת עצבים רפופים”,”שחפים מעל שיח מוניס”,”חורבות האביב”,”מום וחלום”,”הגולה תל אביב”,”שבע שורות על פלא הירקון”.

גילוי נאות.הצילומים ב “7 שורות על פלא הירקון”,הספר (הוצאת אופטובסקי,1984),הם שלי,עצם העובדה שהשיר ( 7 שורות וכו’) מופיע באלבום,יוצר אצלי משהו אחר,ההאזנה לאלבום הקונצפט הזה,(וכמה אלבומי קונצפט יוצאים בימינו?),משולה כאן גם למסע פרטי,מסע שמתחבר חזק למעטפת הכוללת של היצירה.השיחה עם רחמני מנסה לנגוע בשורשים האמנותיים של היוצר.אני מתחיל עם רוני סומק.

מ.ר.:סומק הוא הטריגר האישי שלי לראיון.אחר כך נגיע לילדות.כיצד נוצר הקשר?

רחמני: את הלחן ל”שבע שורות” הלחנתי כבר בגיל עשרים.זו הייתה תקופה בה הלחנתי לא מעט שירים שלו.שירי משוררים הלחנתי כבר בגיל 17.בהתחלה יונה וולך אחר כך סומק.כשלמדתי ברימון (ר’ בהמשך) הוא שמע שיר שהלחנתי ליונה וולך,הוא החמיא לי.הבטחתי לשלוח לו קסטה של שירים.משום מה לא עשיתי את זה.לפני כשנתיים ניגנתי עם רונן שפירא בהרכב “הבית השלישי” ,ארחנו שם את סומק ואת מיכה שיטרית ,יתכן שאפילו לא ידע שניגנתי שם.האמת שלא נוצר בינינו קשר.לא אז.רק עכשיו כששלחתי לו את הדיסק הנוכחי נוצר הקשר.קשר חזק.

מ.ר: עכשיו,כשבאתי על סיפוקי בעניינינו המשותף,אפשר להמשיך הלאה.נחזור להתחלה לילדות.

רחמני : ” שום דבר לא היה חריג בילדותי.הסביבה שבה גדלתי הייתה סביבה דתית.הייתי דתי מתוקף שנולדתי להורים דתיים.אף אחד במשפחה לא שומע מוזיקה או מנגן.ברדיו השמיעו את משינה ואדם.איכשהו התגלגלה לידי גיטרה.למדתי לבד.מגיל 14 אני מנגן.כתבתי שירים.ההתחלה הייתה מאוד נאיבית.מעין ניסיון לשירי מחאה.דברים קיומיים כאלה,תקשורת עם אלוהים,התמודדות של ילד מתבגר שמגלה שיש אנשים שעובדים כל החיים,מין דימוי כזה של אנשים מחוגים.בצבא שמו אותי בתוך מחסן חירום לשעת מלחמה,פחות או יותר,משהו כזה ששולחים אליו את מי שאין להם מה לעשות איתו.זרקו אותי משם.מין שילוב  של ברחתי והצבא פיטר אותי.כל מי שהיו סביבי פחדו שאתאבד,נראיתי להם מוזר,דיכאוני מידי,מספיק שלא ידעתי לשחק שש בש ולא שמעתי מוזיקה מזרחית.הייתי מופנם,לא דיברתי הרבה,לא הרגשתי שייך.אחרי שנה שלחו אותי לקב”ן.הוא שחרר אותי מיד.שמחתי נורא.לא רציתי להיות שם.

מ.ר: ואחר כך,מוסיקה?

רחמני:בערך.התחלתי לעבוד בחנות התקליטים המיתולוגית של אורי ספיר בירושלים: “ספיר”,חנות שקיימת שם מאז 1929.אורי ספיר,שהיה אז בן שבעים,לקח אותי תחת חסותו.אפשר שראה בי מקרה טיפולי שזקוק לטיפול וחינוך.הוא היה לוקח אותי לקונצרטים של הפילהרמונית בבנייני האומה.הוא היה זה שעשה לי לראשונה את ההכרות

 עם מוסיקה קלאסית,לקח אותי לסימפוניות של אנטון ברוקנר (מלחין אוסטרי מן המאה ה 18  מ.ר.) א חוזר לבתי הכנסת,אבל כן קורא בתלמוד,קורא פילוסופים יהודים.

הבומבסטי,הזהיר אותי שזה יהיה משהו מודרני,מין עונש כזה,לדבריו,ואותי זה תפס.”

תם הפרק הירושלמי.רחמני עובר לתל אביב. מנסה להתקבל לרימון.משום מה הוא בטוח שלא יקבלו אותו.הם כן.ברימון לא היה לו קל. “חטפתי על הראש.הפידבקים למה שעשיתי היו בנוסח של – ככה לא כותבים מוסיקה-.שלחו אותי לשמוע את פראנק סינטרה.בזכותו של יהודה עדר הכרתי את רנדי ניומן.הערצתי אותו (את ניומן).אבל בגדול הבנתי שאין ברימון הבנה למה שאני כותב.”

שלוש שנים בילה ברימון.אחר כך פרש.יצא בלי תעודה.הבין שאין לו שום צורך בתעודה על מנת לעשות את מה שבראש שלו.בין לבין עבד בחנויות תקליטים. “צליל” בקניון רמת אביב, ו”האוזן השלישית” בשינקין.ההרכב הראשון בו השתתף היה הרכב מרובה נגנים –”אנסמבל שתוק- האוזן!”,שם התחיל להתפתח הגרעין הנוכחי של קטב מרירי.חלקים אחרים של האנסמבל התפתחו למה שמוכר היום כ”תזמורת הטרופית של איליאן פנסנסוי”.

סוף 2007 ,תחילת 2008.קטב מרירי קורמים עור וגידים.יהוא ירון ושי לוינשטיין מתוודעים לחומרים של רחמני.הם דוחפים ויוזמים את הקמת ההרכב החדש.נכנסים לאולפן הקלטות ותוך לילה אחד נולד האלבום הראשון של קטב מרירי.לילה שלא ישכח לעד.

נעצור לרגע.אני נכנס לחדר העבודה של רחמני.פסנתר,מחשב וספרי מוסיקה.על הפסנתר מונח פתוח ספר שירים של סשה ארגוב (רחמני:”אולי ההשפעה הגדולה שלי בלחנים” ),מסביב מוטלים ספרים של חווה אלברשטיין,יוסי בנאי,יהונתן גפן,פראנק זאפה,שלמה ארצי,אביב גפן,ביטלס,נורית הירש.בזמן שהלהקה מובלת לצילומים על גג דירת מגוריו,אני מציץ לסלון,בוחן את הספרייה,מציץ לספרים:יאיר הורוביץ,ג’ימס ג’וייס,יצחק לאור,אברהם חלפי,אבות ישורון,מאיר ויזילטיר,מרסל פרוסט,מילן קונדרה,הרמן הסה,מישל פוקו.תגיד לי מה אתה קורה ואומר מי אתה.

מ.ר:כמה מילים על בחירת המשוררים לאלבום?

רחמני:קודם כל שיהיה תל אביבי.השירים נאספו אצלי במשך הרבה שנים.אני מלחין הרבה.ממוצע של שני שירים לשבוע.אפשר שיותר קל לי להלחין שירים של אחרים.

מ.ר:מעבר להשפעותיו של סקוט ווקר אותם אני מוצא בקלות,מי עוד יושבים אצלך שם בתת מודע?

רחמני:יש שני ישראלים שנתנו לי מכה בראש.מאירה אשר ורונן שפירא.את רונן שפירא שמעתי עוד כשהייתי בצבא.אלבומו- “העולם שייך לבינוניים”- עשה לי מהפכה במוח,זה לא קלסי,זה לא רוק,זה החיבור בין העולמות.פעם ראשונה ששמעתי את זה הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי מזה זמן רב.את אלבומה של מאירה אשר קניתי בגלל העטיפה.נשביתי.אחר כך ראיתי אותה בפסטיבל ישראל,בערב משותף שלה עם “ביקיני” ורונן שפירא.רק שתי שורות באולם היו מאוישות.נשארתי עד הסוף.מה עוד?. לאחרונה אני שומע את Xiu Xiu ,די הרבה,גם דברים אחרונים של דייויד סילביאן שהתפתח לכיוונים די איזוטריים,גם מוסיקה ערבית ,למשל ריאד אל סונבטי,זה שכתב חלק משיריה של אום כולתום,למרות שאין לי סבלנות אליה.לאחרונה קצת התרחקתי מזה.ניגנתי עוד,אבל הוא התפוצץ אצלי בהופעה ,כשניגנתי ה

באגרסיביות עם טליה אליאב,הוא קרס.זה עניין של תקופה.בטח אחזור לזה.”

מ.ר.: עוד השפעות?

רחמני: יש לי הרבה דיסקים של מוסיקה עממית.למשל תקליט של גרוש שדים ממרוקו.מוזיקה עוצמתית מאוד,דפיקה על מתכות.

מ.ר. : נורא בא לי לראות אתכם בהופעה,אבל מה,אתם לא מופיעים הרבה,למה?

רחמני:כרגע קצת התעייפתי.

חבל,כי אחרי האלבום הראשון,היו הרבה הופעות.הבעיה היא שהופעה תלויה בגורמים שכרגע פועלים לרעת ההרכב.

רחמני: כדי לארגן הופעה צריך משאבים כלכליים ונפשיים.בעלי מועדונים מצפים שאהיה גם יחצנית וגם טכנאי ואז כבר לא נשארת לי מספיק אנרגיה למוסיקה.אפשר שאני מחכה שיזמינו אותי להופיע,כי אין לי את הכוח לארגן את זה.הפריבילגיה שלי היא שאני לא מתפרנס מזה,כך שאני יכול לעשות במוסיקה את מה שמתחשק לי.

 נכון,רחמני לא מתפרנס מקטב מרירי,אבל כן מתפרנס ממוזיקה,ויש לו אחלה ג’וב.הוא עובד בפדרציה לתקליטים.ארגון של זכויות יוצרים,המקום הזה שבו דואגים לתמלוגים למוסיקאים.”התפקיד שלי? – מומחה למוסיקה!”.מין עד מומחה שכזה,כזה שיודע להבדיל בין מקור לזיוף.איזה יופי של ג’וב.שומע מוסיקה.בא הביתה.קורא שירה ופילוסופיה.האלבום הראשון התקשר לפילוסופים,הוגי דעות יהודיים.החשוב שבהם – עמנואל לוינס – יהודי צרפתי,שעסק בזהות הזר בחיינו,היחס לאחר,למי ששונה ממך.אלבום קשה להאזנה.אלבום של לילה.החדש.קל יותר.למרות שקשה לדבר על קומוניקטיביות רציונאלית. אם תרצו,אלבום של בוקר.טכסטים של משוררים.מתחת לפני השטח מסתתר מוטו נחבא,של “לא לנגן רוק ולנגן לאט ונמוך ומלוכלך” ,משהו כזה.

רחמני: יואב קוטנר הזכיר אותנו כ ‘להקת רוק צעירה’,וזה אחד מן העלבונות הכי גדולים שקיבלתי.זו לא להקת רוק צעירה.נקודה.קודם כל אנחנו לא בדיוק צעירים ושנית,מה שאני עושה זה לא רוק.לגמרי ברור לי מה אנחנו לא,קצת יותר קשה להגדיר מה אנחנו כן.קיבלנו המון הגדרות,אני לא יכול להסכים עם אף אחד מהם.אמרו שאנחנו נוייז ואנחנו לא,אמרו שאנחנו אסיד פולק,מה זה?.ג’וליאן קופ (“טירדרופ אקספלודס”),כתב עלינו ביקורת מחמיאה,שם הגדיר אותנו  כסוג של “Back porch,mouth music”  ,אין לי מושג למה התכוון.אני לא מצליח להגדיר,גם לא מנסה להגדיר.

מ.ר: ואם אלחץ חזק?

רחמני: בזמן שאני מלחין,אני מנסה למחוק כל קלישאה שמזכירה רוק או ג’אז.חלק גדול מהיצירה נעשית אחרי ההקלטה.אז באות המחיקות.נטרול ההשפעות.

מ.ר: מנסה לחדש?

רחמני:מנסה.אבל אני מניח שיש אנשים שכותבים שירים יותר יפים ממני.

מ.ר.:יש עדיין מקום לחידושים?

רחמני: יש מקום להשתדל.מה שמנחה אותי זו הגישה ליצור.

מ.ר.:מה השריטה שלך?:

רחמני: נראה לי שיהדות.כל העניין הזה של להיות יהודי נורא מעסיק אותי.לא העניין הדתי.אלא הדבר המופשט הזה.אני ל

מ.ר : פוחד ממשהו?

רחמני: כבר לא.התגברתי.פעם פחדתי לחיות ופחדתי למות.עכשיו יש לי את קטב מרירי.

מיכאל רורברגר

אפריל,2010.

——————————————————————————————-

נלך הלאה, נוותר אם נפלו שיבושים בקופי פייסט,קטב מרירי, הם גם הרווח הזה שבין השיבוש לקונקרטי.עכשיו עם אלבום חדש ומאתגר, חיים רחמני,יהוא ירון,שי לוינשטיין,קרן פנפימון זהבי,עודד שכטר,בוריס מרצינובסקי,בהתחברות לשמעון אדף  ( “אביבה לא”) וטליה אליאב כאורחת בונים עוד נדבך איכותי בסטרטירגפית אלבומי הלהקה.ואם והלוואי תהיה עוד הופעה באופק,אני אהיה שם,בטוח.ואתם? מקווה ששכנעתי.

תמונות :

קטב מרירי / של בני תמותה/עטיפה

קטב מרירי / של בני תמותה/עטיפה

 

קטב מרירי/דיסק

קטב מרירי/דיסק

 

קטב מרירי/ מתוך חוברת מצורפת/שמעון אדף/לאאאאאאאל תרפה כאב

קטב מרירי/ מתוך חוברת מצורפת/שמעון אדף/לאאאאאא אל תרפה כאב

וידאו :,שני קטעים מתוך “של בני תמותה”

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת 🙂

9/2/2015

Advertisements
This entry was posted in album cover, art, music, rock, video, אלקטרוני, אמנות, בא בלילה, ביקורת אלבום, וידאו, מוסיקה, רוקנ'רול and tagged , , , , , , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s