הכיף הזה שלא להיות מחובר יותר ל”עכבר העיר”, הכיף הזה של ללכת לאן ומתי שמתחשק, הכיף הזה של להתקל בשמם של ה “קוגאנס בלאף” ,לא לשאול אף אחד ופשוט ללכת לריהאב סנטר ולחוות שלוש להקות ,שניים ישראלים ואחת גרמנית, ששואבת את שמה מסרט ישן עם קלינט איסטווד.ואני אוהב גרמנים.אוהב את הקראאוטרוק של פעם,את “קראפטוורק” שלא מפסיקים להופיע,את “איינשטורצנדה נוייבאוטן” וכל דבר אחר שקשור לתרבות ולאמנות שמגיעים משם ( וראה גם שטוקהאוזן ובוייס ואנסלם קיפר וגטה ווואגנר ו”וויינשטפאן” , נכון בירה,ו…מי ומה לא ) ולא,אני לא אזכיר את המלחמה,כי הערב כאן בריהאב שמתחת לאדמת כרם התימנים,קורה הדבר העכשווי, “אינגה דינגו” לפני, “קוגאנס בלאף” אחרי ובסוף בסוף גם ה “גרייט מאשין ” שקורעים לי את הצורה מרוב הנאה. כל כך טובים הגרייט מאשין האלה.אז תשאלו איך ה”קוגאנס בלאף” . נו איך? . אני מנסה לגבש דעה. אינטלקטואלית נהניתי .לא יותר מידי. הישראלים עשו לי את זה יותר. הקוגאנס היו בסדר, גיטרות, תופים טרומבון וחיבורים גרוביים עם טפטופי ג’אז,רוק כבד, פאנקי, פאנק, טיפה פסיכדליה, בוגי ( ווגי) , ונגיעות שמובילות גם לנענועי ירכיים וגם לדפיקת ראשים. הבעיה שמשהו שם הרגיש לי איכשהו לא גרמני מספיק. החיבורים לקראאוטרוק מזעריים מידי כמו תיפוף שיכול היה אם נורא נרצה, להשתדך ללהקת “קן” של הולגאר שוקאי ( ויש הקוראים לו צוקאי) וגיטרות שמתחברות יותר לרוק אמריקאי עם טאץ’ בלוזי מערבוני, מאשר לחריקות האאוטובאן של קראפטוורק , ומה עוד, הם שרו באנגלית,ודברי הקישור גם הם אנגלית, ואני רציתי איזה “יה יה” גרמני , איזה “דאנקשן,ביטשן” איזה ” יה וול מיינה ליבשה” ,אבל אלה לא הגיעו,ובסך הכל היה נחמד, אבל נחמד זה לא מספיק. מזל שאחר כך הגיעו ה”גרייט מאשין ” וקרעו לי את הצורה,כי אלה כבר לא נחמדים,בכלל לא, להיפך,אלה דופקים את הרוק מהביצים והשחלות, אלה ממוטטים את המכונה הענקית שלהם ויורקים דיסטורשנים ושירה מצמררת עד לפתחי הגיהנום.ולזכור שלפניהם הופיעו גרמנים.אני אוהב גרמנים.
והנה הוידיואים :
1) קוגאנ’ס בלאף :
http://www.youtube.com/watch?v=VfAGbrNk-hQ
2) גרייט מאשין
בתודה
הבלוג שמתנהג אחרת 🙂
Mickroby (Michael Rorberger) הבלוג שמתנהג אחרת 