גבריאל בלחסן

לזכרו של אמן שהלך עם עצמו עד הסוף:
קופי פייסט מן העבר הרחוק
יהי זכרו ברוך

גבריאל בלחסן”
בארבי,16.8.06,יום ד’.

בלחסן מסיים עם,”כדורי הרגעה בדבש”,הקטע שגומר את הכל,הפגזה אדירה ,טחינה של חלל האוויר לפרודות .הקטע הזה תוקע אותי במקום.רון בונקר (גיטרה),אריאל שרבקובסקי(בס),אוהד בולוטין(תופים)ובלחסן בכבודו ועצמו,ממוטטים אותי ברעש,עם קיר של סאונד שנתקע עמוק אל תוך תעלות האוזן,”הנה,זה נגמר”,אני אומר לעצמי ומנסה לנתח את עוצמת החוויה.הראש זורק אותי אחורה בזמן לניו יורק,להופעה של הסוניק יות’,זו לא השוואה,רק זיכרון עיקש.אמנות הרעש.היות’ ירדו מן הבמה והרעש המשיך,בלי נגנים,בלי להקה.בלחסן ירד והרעש הפסיק,במכה,מכת מחץ של סוף מדהים,השקט שאחרי הסערה.
בלחסן יוצא ממקום אחר,לגמרי אחר.ריקושטים עפים לעבר מחוזות עטופי חיפוף,להקת אלג’יר,חזרה בתשובה,חזרה בשאלה,בתי כנסת של ילדות בתלמי אליהו,אשפוזים,כדורי הרגעה,אלוהים.כשהוא עולה לבמה עם בקבוק סמירנוף מהול בספרייט וחולצה לבנה כשלג,אני מחזיק לו את כל האצבעות.שלושת הקטעים הראשונים מפוצצים בווליומים.יופי של התחלה.”העוקד הנעקד והמזבח”,שיר חדש מתוך אלבום חדש (השלישי שלו),פותח את ההופעה.והוא מצוין.עוצמה וכאב מתערבלים ברוקנ’רול כוחני.עקדת יצחק,כמוטו לחיים. הידע המוקדם לגבי מצבי הרוח של הזמר משפיעים על הצופים.הרבה צופים.חלקם חובשי כיפות.את בלחסן צריך לקחת בעדינות.הופעה שלו משולה לפרק נוסף בסאגת “בטיפול”.הטכסטים מהחיים.האמת,קשה להבין את המילים.בלחסן,מתרגש,בולע את הטכסטים.בין לבין אני מצליח לקלוט משהו על החיים,ייסורים,פרידות,יצרים,טירוף,אוננות,סמים,מוות אבל גם,וכמה טוב,הומור ואופטימיות,שלב חדש בדרך היציאה החוצה.
הלאה.בלחסן מוריד הילוך,הסמירנוף עושה את שלו,לכאורה המופע נעשה רגוע יותר,למעשה,טעון יותר.הנה הוא במרכז,ממולו סטנד עם דפי המילים,נורה בודדה מאירה את הדפים,הטכסטים זורמים כמים.שירים ישנים,חדשים,”כף הקלע”,”בית חדש”,”בשדות”,”מחיאות כפיים”,”שתיים עשרה השנים הטובות “.נכון,בלחסן יכול היה לרצות את הקהל ולעשות שירים של אלג’יר,אבל לא.אולי אחד.כל השאר, אישי,והקהל שממלא את הבארבי,הוא קהל מכור,קהל שמכיר את אלבומי הסולו,קהל שלא מבקש אלג’יר,גומע את הטכסטים,מזדהה עם המסרים. “המוות,הקבר,הגהנום,כף הקלע/צואה רותחת/שבת,עבודה זרה,כפרת עוונות/על חטאים שחייבים עליהם מיתה/על עוונות שאין עליהן מחילה/על סיוטים כחולים שיש בהם טומאה/” (“כף הקלע”).הטכסטים חשובים,קודם הם,אחר כך באה המוסיקה. בהופעה של בלחסן יש משהו מן התנ”ך,משהו של המטיף בשער,הנביא,נאום הרב,למרות שבגלגול העכשווי מדובר באמן חילוני,חילוניות עם אלוהים וצחקוקים אלכוהוליים.לבלחסן יש קול קטן,אבל אמיתי.כשהוא שר הוא שר מבפנים .המוסיקה תופסת זוויות אוריינטליות,מחברות את הזמר היוצר לאהוד בנאי,ולעמיר בניון,אבל גם לג’אק ברל ,לתפילות ולרוקנ’רולים נוסח לו ריד וניל יאנג.כן ,כל אלה.גם אלה.
“לנוח,להניח את הרגליים השבורות /ולעצום את העיניים” (“בית חדש” ). ההופעה בבארבי משולה לגרוש שדים.כל שיר דיאלוג עם כוח הכובד,העצמי העייף,המשתחרר.עוד סיגריה,עוד שלוק מהסמירנוף.הגיהנום הפרטי מצמח כנפיים.לוקח זמן להבין.להזדהות.זה מצליח לו.

מיכאל רורברגר
‏2006–08–19″

Advertisements
This entry was posted in music, rock, בא בלילה, ביקורת הופעה, מוסיקה and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s