תוכנית סחיטה

ועידת חריגים
בארבי
מופע השקה
20.8.2013

אופס, הבלוג הזה אמור להתנהג אחרת, אז הנה אני מעתיק, מעתיק ביקורת שהופיעה ב”עכבר העיר” ז”ל , ביקורת מתלהבת, ביקורת של מבקר שראה כבר הכל , אבל לא את “ועדת חריגים” . ביקורת של הופעה ב”שלאגזאנה” , בשישי לאחד עשרה אלפיים ושתיים עשרה.
נא לקרוא, או לדלג ולהמשיך הלאה, סיימתם?הגעתם לשורה האחרונה ?.עדיין לא.
נו טוב,אני ממחזר ואתם עושים את מה שבא לכם לעשות..

הנה הציטוט :

יורד במדרגות המיתולוגיות של מה שהיה פעם מועדון ה”פינגווין” , מגיח פנימה ומחפש את השירותים , כי זה אולי מה שעושים כשנכנסים ללוקיישן היסטורי שכזה. מוזר לי ב”שלאגזנה”. נתקל במבוך של מסדרונות אפלוליים. דלתות סתר. חדרוני זימה , מיטות , בובות, עמודי ריקוד .לא מוצא את השירותים. חוזר אל מול עמדת הדי.ג’יי. מאחוריו סוללה אלקטרונית . קיר של הבהובים , כאילו והדביקו שם את תצוגת מחלקת הסטריאו של “מחסני חשמל”. הסאונד מדהים. מתקפת אייטיז. גארי ניומן , “היחידה לטיפול נמרץ”, משהו בגרמנית , פינגווין בדם. “ועדת חריגים” אמורה להתחיל הופעה באחד עשרה. חצות ושום דבר לא קורה. אני לוקח את יובל הרינג לסיבוב. חושף בפניו את הגילויים המוקדמים שלי. חוזר אל תאי הסתר. הרינג נלהב, משביע אותי שלא לנגוע בשום דבר. ואם כן, שארחץ ידיים אחרי. חצות וחצי. משהו זז ‏שם. “ועדת חריגים” עולה ( סוף סוף) לבמה. יובל הרינג הוא הזמר, פעם ואולי עדיין ב”טי.וי. בודהס” ואקס “לבנון “, דן בלוך , הסולן של “אנטיביוטיקה” , כאן בתפקיד הבסיסט, בסיסט עם שערות, פוני זרוק על פנים מיוסרות , כמיטב מוסיקאי השו גייזרז למיניהם. יובל גוטמן ( ר’ “מורה חיילת ” ו “ערופי שפתיים”) בתפקיד המתופף , עמוק בתוך החושך. אכן, ועדת חריגים מופיעים בחושך. אין תאורה בשלאגזנה. לא צריך תאורה. גם הרינג עטוף בשערות. המוזיקה ממכרת . “ועדת חריגים ” רק חמישה חודשים להקה וכבר כובשת עולם. הרינג שר עם הפנים לרצפה. בין שיר לשיר מכוון את הגיטרה. החיבור הזה על יסודות “ג’וי דויזן” עם “מיי בלאדי ואלנטיין” ,”הקיור” ,”להקה רטורית” ו”פלסטיק וונוס” ( על חלק מן ההשפעות הם מכריזים בפייס שלהם), עושה יפה לאוזניים ולעיניים, למרות החושך, למרות שהבסיסט מנגן עם הגב לקהל , למרות שב”שלאגזאנה” לא שמעו על חוק העישון , למרות כל אלה , “ועדת חריגים ” נכנסת עמוק לבטן , ולא רק לשם, השירים סוחפים, מפלי גיטרות , דיסטורשנים , שירה היפנוטית . הרינג שר בעברית , ובטוח שבכל מקום אחר בעולם יחשבו שהוא שר באנגלית או ביפנית או בהשד יודע איזו שפה. למילים בהופעה אין שום משמעות . לא מבינים אותם, נקודה. מה שכן, אם שואלים, אז מדובר במסרים אפוקליפטיים, במתקפות טילים על תל אביב , בקריסות ארכיטקטוניות, ברומנטיקה על סף סוף עולם, אבל מה זה משנה, גלגל”ץ, הכניסו שיר שלהם ( “העולם אבד מזמן” ) לפלייליסט, ויחצני הלהקה אוהבים גם לספר שבלוגיסטים בעולם כותבים עליהם כאילו והיו הדבר החדש הבא, בכלל, ההופעה של “ועדת חריגים” , כל כך טובה ויפה, שאילו הייתי מוסיקאי ( ולצערי אני לא) הייתי חותם על הצטרפות ללהקה. בינתיים בא לי לשמוע אותם עוד ועוד. כל כך יפה היה.

סוף ציטוט

‏יופי, עכשיו תשעה חודשים אחרי , עם אלבום חדש ומפואר ” העולם אבד מזמן ” ( ככה הם קוראים לו, ומאז שהגיע, הצליח לצבור עשרות שעות האזנה נלהבות ) , ועדת חריגים מגיעים לבארבי, קוראים לזה מופע השקה. לא קל למלא את הבארבי, עובדה , לא היה מלא והיה צריך להיות הרבה יותר מלא, אבל מי שכן הגיעו, זכו למסחטת מוזיקה מטריפת חושים.יש הקוראים לסגנון הזה “שוגייז”. כי ועדת חריגים אוהבים את הנעלים הגדולות של “מיי בלאגדי ואלנטיין” ו ה “ג’יזוס אנד מרי צ’יין ” ו יוסי אלפנט , והנה הקשר הפינגוויאי הישן שקורם מחדש עור וגידים, כי הערב הבארבי משחק אותה פינגווין , ויש משהו שכאילו לא שייך לכאן והיום במוסיקה של הועדה, משהו כזה שכבר טמון חזק בתת מודע של אלה שבילו את נעוריהם בפינגווין, אבל גם אלו שלא.

אתנחתא לתמונה :

ועדת חריגים, קולאג',בארבי, 20.8.13

אז ככה , למעלה זה יובל הרינג , ולמטה זה קוסטה קפלן ( חדש ללהקה) , והיו גם יובל גוטמן ודן פאביאן בלוך, ויש והיו קשרים לטי.וי.בודהאס, אנטיביוטיקה,לבנון, חיה מילר ועוד כאלה להקות מוכרות יותר או פחות.
ותוכנית הסחיטה עובדת שעות נוספות, מרחץ זיעה ממוטט של צלילים דחוסים על ווליום גבוה, עם שירה בעברית , למרות שהעברית הזו יכולה לעבור בכל מקום בעולם כי ממילא כמעט ולא מבינים אף מילה, ומה עוד, הרבה עוד , שעה וחצי של הופעה כשכל שיר תופס פתיחות וסיומים אינסטרומנטליים כאלה שלא מופיעים באלבום, מבוצעים באפלולית פסיכדלית הזויה של ריפים רפטטיביים ושירה שכולה הינהונים ומבטי ריצפה דיכאוניים. (וכמה שלא , שכמו אצל ג’וי דויזן , לפעמים תוקעים בתהום, ולפעמים מעלים ראף לריקוד)

עוד תמונה של יובל הרינג

ועדת חריגים, יובל הרינג, 20.8.13 בארבי

צילום סטילס שמנסה להעביר אוירה, רק מנסה,רק שיש גם מי שאומרים שוידאו עובד אחרת, אז הנה “קצף על המים” , שיר הפנוטי, היפנוטי כמו כולם, הבחירה בו היא ברירת מחדל,כי כמעט ואין הבדל בין שיר לשיר, ההבדלים קטנים, האחד משתלב בשני, הרצף בלתי פוסק, הסך הכל מתפקד כאופרה צנטרופוגלית של מוסיקה.
נון סטופ.

מוסיקה שלא מרפה עד לרגע האחרון.
תוכנית סחיטה ?
אמרתי,
ואיזה יופי של סחיטה!

Advertisements
This entry was posted in City Life, clubbing, music, photography, rock, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מוסיקה, רוקנ'רול and tagged , , , , , , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s