Tomahawk המסור 7

שעה של דאב טריו כחימום דיה לה על מנת ליבש אוזניים כואבות, קצב טילטולי הראש הנהנתנים ( כי בכל זאת הקצב עושה את שלו) , מתחלף עד מהרה בנידנודי תודעה הולכים וגוברים בנוסח ה ” די , שיגמר כבר” , נכון יפה, אבל מה, ארוך , מפרך וכואב באוזניים. אז הנה זה נגמר והדאב טריו יורדים מן הבמה.

וזה וידאו שלהם, שתבינו מה הלך שם:

פעימות הלב לקראת בואו של הפאטון הולכות וגוברות, המתח שלפני נבנה על ידי פס קול רפטטיבי , מן תו אחד ארוך, חוזר ומסתובב במעגלים מסוממים ( כי זה מה שזה מרגיש) ואז מגיע הרגע, חושך, סאונד, ועוד משהו רפטטיבי, הפעם בכיוון האינדיאני, קיצבי, מדליק, ומעצבן כי ארוך מידי. מנצל את הזמן לצילום הבמה:

טומהוק, נוקיה, 24.7.13 הבמה

עכשיו זה מגיע. המסור . המסור שבע. כי זו הפעם השביעית שמייק פאטון בארץ, פעם עם פיית’ נו מור, ופעם עם כל מיני דברים אחרים, למשל שירה בוהמית איטלקית , אבל הנה הוא עכשיו עם טומהוק, וטומהוק זה הרכב על ותיק ,של שלושה נגנים שעשו ועושים את זה גם בלהקות אחרות , וראה הלמט, ג’יזוז ליזארד, ואחרים, וטומהוק עם פאטון זה מסור שחותך לך את האוזניים לחתיכות קטנות, חותך ומשפריץ טונות של דם , אש ותמרות עשן ( נו טוב, לפעמים באה לי קלישאה קטנה שכזו ) אנרגיות, זעקות וצרחות על גבי ריפים של עצבים. זו לא המוסיקה שסוחפת כאן. זה פאטון. המוסיקה מעצבנת , חייב לומר, קשה , רחוקה ממלודיות מדבקות, מי שלא עשה שיעורי בית יתקע אצבעות לאוזניים, מי שעשה יקום על מקומו, יפתח צ’אקרות ויתמוסס אל מול מפלים ברוטליים של מטאל מוזר וגזור , מטאל שלא מזכיר שום דבר אחר במטאל, מטאל שאפילו לא בטוח שצריך לקרוא לו מטאל כי זה לא, ולרגעים זה כן , ובעצם מדובר בניסוי רצחני על אוזניים ששמעו כבר הכל , אבל לא את זה…

אתנחתה : פאטון בשחור לבן.

טומהוק,24.7 .13

ההופעה קצרה,
שעה ומשהו הופעה זה יופי. מספיק. לא רוצה יותר. הפצצות כאלה לא מקבלים כל יום. כשדווין דניסון הגיטריסט מכריז על פאטון כ”משוגנר” הוא יודע על מה הוא מדבר. משוגנר בריבוע הפאטון הזה. ערס עם תעודות. ערס בגלל שהוא נראה ערס. השיער השמנוני, החולצה המכופתרת, המבט. תעודות, בגלל כל מה שעשה קודם עם פיית’ נו מור וכל השאר. ועוד משהו הנוקיה. לרגע האמנתי ששיחזרו כאן את הסינרמה מחדש. פתאום נעלם הנוקיה, זה לא הנוקיה המוכר ממשחקי הכדורסל, זה נוקיה רוקנ’רול, עם במה נהדרת, צימצום יציעים, וילונות אדומים, ואחד מייק פאטון כריזיונר עם מסור בגרון.

קחו עוד וידאו לסיום, שני שירים אחד שקט ואחד רועש. השקט הוא חריג, עשה אחד ובירר עם הקהל : ” דו יו לייק דיס שיט?” , אחר כך אמר שכואב לו התחת,

בסוף שר קאנטרי , קאבר לקלסיקה מסוגה, רק מה שינה את המילים , העראק שלנו עושה לו משהו. זהו נגמר.

אופס : כן, הבלוג הזה מתנהג אחרת.

Advertisements
This entry was posted in art, clubbing, music, photography, rock, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מוסיקה, צילום, רוקנ'רול and tagged , , , , , , , , , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s