למה מונו ?

MONO הטריק מיפן
צילום – מיכאל רורברגר

מונו

MONO

בארבי, 10.7.19

מונו,הרכב הפוסט-רוק, אחד ההרכבים הבינלאומיים המצליחים ביותר מיפן, מגיע לראשונה לישראל לערב אחד מסעיר וסוחף של רוק אינסטרומנטלי שורף מיתרים.
ההרכב שהוקם בטוקיו ב-1999 זוכה להערכה רבה בזכות הגישה הייחודית שלו, עם שילוב של עיבודים תזמורתיים וגיטרות שוגייז, עד לכדי כך שהמוסיקליות והגיוון של הלהקה מתעלים מעל להגדרות ומסגרות, ונמצאים בקטגוריה משל עצמ
ם

הבלוג מצטט

ועוד ציטוט

פוסט רוק הוא סגנון מוזיקלי שנחשב לתת זרם ברוק, המתאפיין בשימוש לא-מסורתי בכלי נגינה כגון גיטרהבסתופים, וכלים נוספים, ועומס מוזיקלי רב. תחושת ה”עומס” מתקבלת מכך שפעמים רבות המוזיקה נעשית בשכבות-על-שכבות רבות של כלים, מה שמקנה עושר מוזיקלי גדול ליצירות. סגנון זה התפתח בקרב קהילת האינדירוק, בלייבלים קטנים ועצמאיים, לרוב. המונח “פוסט-רוק” עצמו נטבע על ידי המבקר סיימון ריינולדס, בגיליון 123 של עיתון המוזיקה “ווייר” הבריטי, לפי ריינולדס, פוסט רוק הוא “סגנון המשתמש בכלי נגינה ‘רוקיסטיים’ עבור מוזיקה לא רוקיסטית, למשל: שימוש בגיטרות לא ליצירת ריפים ואקורדים, אלא לטקסטורות וגוונים מוזיקליים“.

סוף ציטוט אינטרנטי

לעיניננו.בארבי עשר ומשהו. לילה. טייני פינגרס מסיימים חימום. מוצלח. מתח באוויר. מי שחזו בהופעת המונו בחו”ל מדברים על ההופעה הכי טובה בחיים.הבלוג לא יודע למה לצפות אולי קצת יודע.לא מספיק. החבורה היפנית מתאספת לבמה. סידורי כלים אחרונים,סאונד צ’ק. על התופים מתופף חדש, מערבי,דאם מג’ורי צ’יפולה ( או קיפולה אם תרצו ) , לא בדיוק יפני, אבל מה זה משנה, כי הרי החותם היפני על הלהקה בא להוסיף אקזוטיקה ,למרות שמונו חיים כבר המון שנים בארצות הברית, או ליתר דיוק מופיעים בכל מקום אפשרי על פני הכדור, עם איזה מאה וחמישים הופעות לשנה, בתוספת גיחות קצרות אל ארץ השמש העולה, ביקורים משפחתים שכאלה. אבל הנה אני חורג מתאור החוויה האדירה של הערב כאן בבארבי.אז אולי נתחיל מוידאו קליפ של אקט הפתיחה.לא,אל תדלגו , כנסו עד הסוף. אחר כך אפשר להמשיך ולקרוא,או לא.

 

ואו,!!!! הבנתם ? וזו רק הפתיחה. פאקינג פתיחה. ואלו השמות : בנוסף למתופף: טאהקירה טאקה גוטו,הידקי יודה סאומאצ’ו,והאשה שבחבורה,על הבס,טאמאקי קונישי. וכאן מנסה הבלוג להעביר חוויה במילים,מישהו אמר מונו?,מענין איך להקה בוחרת את שמה.”הי סאן,זה מה אנחנו מנגנים זה לא מונו,נכון? זה סטיראו.סטריאו, מה פתאום סטריאו.זה מולטי סטיראו,זה סערה של ערוצים, בומבות של ז’אנרים, זה פסי קול קולנועיים,זה קוראסווה,מורקמי,ופנדרצקי,זה צ’ייקובסקי,בטהובן,וקסנקיס,זה סטיב רייך,טרי ריילי ומיי באדי ואלנטיין,זה פסיכדלי,זה הבי מטאל ושוגייז,זה פוסט רוק , אז איך נקרא לזה ? – מונו!. יש ,קוניצ’ווה.”

Nowhere Now Here
צילום: ענת גורל רורברגר

עשרים שנה שהם בהופעות.ועכשיו בבארבי כאילו התחילו רק לפני רגע.האנרגיות האלה מדהימות. כל קטע וחילופי מהלכים. מתחיל לאט, נמשך סוער, חוזר שקט, מתפרץ כגייזר רותח, עושה רושם שזהו נגמר, אבל אז, שני הגיטריסטים נשפכים לרצפה, מיליוני תיבות אפקטים, כפתורים נפתחים ונסגרים,גיטרות מתעופפות באויר, דיסטורשנים מחרישי אוזניים מעיפים קהל לחלל שמעבר ומעל , ( חילקו פלגים לרוכשי כרטיסים),ושוב שקט וחוזר ונגמר.בום! מה זה? רוצים עוד דוגמה? הנה –

להמשיך <?

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

תודה לאן טייטלד פרודאקשנס ו המון ווליום על ההפקה

תודה ענקית למונו.

ועוד אחד רגוע למי שהגיע עד לפה :

Advertisements
Posted in clubbing, Live Concert, mickrobi, photography, Post Rock, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פוסט רוק, צילום, רוקנ'רול, שוגייזינג | Tagged , , , , | Leave a comment

רדיוהד :)

Radio Play

עלילותיו של פטריק קים איש הקארטה בפרשיית המדען בעל המח החשמלי

תיאטרון תמונע, 9.7.2019

שחקנים יוצרים :נועם רובינשטיין,נדיה קוצ’ר,נועה בקר,שרון גבאי

מאת : נעה בקר

בימוי, תפאורה,תאורה : שחר מרום

מוסיקה : שרון גבאי

הפקה : גלריה תאטרון החנות

אפקטים,שרון גבאי : ספגטי, סלרי,מקדחה חשמלית,מיים,סירי ברזל, תפוז וכיוצא בזה
צילום : מיכאל רורברגר

רשות הדיבור ל – ענת גורל רורברגר , מבקרת הבלוג לענייני תיאטרון

בילדותי היו תסכיתי הרדיו ענין גדול. המשפחה היתה מצטופפת מול מקלט הרדיו בסלון, התסכיתים אפשרו לכל אחד לדמיין את הסיטואציה כראות עיניו, והכל תוגבר באמצעות אפקטים של סאונד .היום החליפה הטלויזיה את מקלט הרדיו והדמיון לא נדרש יותר לעבוד שעות נוספות.

בגלריה של תיאטרון החנות ברחוב העלייה, החל בשנת 2016 ניסוי תיאטרוני אנרכיסטי, נוסטלגי ומצחיק. המחזה בימתית של תסכית רדיו. חמש דקות בסך הכל. שחר מרום, מנהל תיאטרון החנות לא הסתפק בכך ובעזרת צוות קטן, איכותי ומוכשר נולדה הפקה תיאטרלית שלמה ששואבת את לשד קיומה מחוברות הטראש המיתולוגיות של פטריק קים, ענק קראטה בגובה שני מטר המציל את הטובים מידי הרעים על רקע המלחמה הקרה בין רוסיה לארה”ב.

נועה בקר כתבה, ויחד איתה מונה האנסמבל הקטן גם את נדיה קוצ’ר, נועם רובינשטיין ושרון גבאי. שחר מרום ביים, עיצב את התפאורה המינימליסטית ואחראי גם על התאורה.ההצגה השלמה הועלתה לראשונה במועדון הגגארין בשנת 2017, ומאז הספיקה לזכות בקיפוד הזהב ובשלל שבחים וסופרלטיבים. אני צפיתי בה רק אתמול. וכבר מחכה לספטמבר כדי להגיע שוב.

זהו ניסוי בימתי אנרכיסטי, טראשי, ומצחיק עד דמעות. הצוות מעולה .כל אחד ממלא מספר תפקידים, ועל הכל מנצח שרון גבאי, איש הצלילים והאפקטים. הוא חולש על עמדה משלו בצד הבמה, מוקף אטריות ספגטי יבשות, שעונים, פירות, שהוא זולל בעצמו באתנחתא קומית לא צפויה, סירי ברזל מקרקשים, ארגזים ושאר אביזרים הזויים. הוא עומד בצורה וירטואוזית במשימה של שבירת הכלים. התסכית מומחז על הבמה. האפקטים הקוליים לא מוקלטים מראש אלא מבוצעים מול עינינו המשתאות והדומעות מצחוק.

העלילה חשובה פחות. מדובר בחטיפת מדען אמריקני שהרוסים מנסים להשתיל מוח סובייטי במקום מוחו האמריקני, תולדת התרבות הפופית של ההמבורגר והרוקנרול. פטריק קים מופיע, שתוי כהרגלו, ומציל את המצב בעזרת מרגלת יפהפיה ובעלת תיאבון מיני מפותח החוברת אליו.

נדיה קוצ’ר היא שחקנית נפלאה. היא מגלמת גבר וגם אשה, היא שרה נפלא ומרגשת מאד. נועם רובינשטיין הוא קים וגם לוחם סובייטי אכזר. הוא מצחיק ואנרגטי ומוכשר מאד. נועה בקר מצחיקה מאד בתור המזכירה האמריקנית סאלי, המפיקה צלילי הקלדה ועוד מפיה וגם מדענית סוביייטית נפחדת, המשתילה מוח בראשו של המדען האמריקני החטוף, שמתחיל לזהות בורשט במקום שבו מראים לו המבורגר, והדוד הטוב מקנטקי פרייד צ’יקן, הופך אצלו ללנין אבי הקומוניזם. לא פחות.

לקראת הסוף יש קטע בו נועה בקר מתפקדת כמראיינת השואלת צרור שאלות את וילפורד, נועם רובינשטיין, יוצר סדרת ספרוני הכיס של פטריק קים. זהו ראיון מצחיק והזוי, שנון ומוטרף, שגרם לי לייבב מרוב צחוק, יחד עם כל השורה מאחורי.

סוף טוב הכל טוב. המדען ניצל, קים לא מת, למרות שגבאי מנתץ כהלכה כמה וכמה חופני ספגטי יבשים, כמטפורה לעצמותיו. הקהל יוצא נלהב ומחוייך, ממשש את החפצים על הבמה ומחכה, כמוני, לפעם הבאה. כי אין ספק שמדובר בהצגת קאלט, כזו שבאים לדקלם לצידה את הטקסטים. ולהתמוגג.

ענת גורל רורברגר

בק אין דה יו אס אס אר
צילום : יח”צ

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in mickrobi, photography, play, theater, theatre, בא בלילה, הצגה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, תיאטרון | Tagged , , , , | Leave a comment

ממילא

האיש ,הגיטרה, והלוואי והיית שם ( רוג’ר). ירושלים.

שבע וחצי דקות וארבע שניות של מדרחוב ירושלמי חוויה מעולם אחר.

בלוגון קטן בעקבות ביקור חוזר במדרחוב ממילא.

Posted in City Life, Israel, mickrobi, rock, street party, video, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

איפה הבירה איפה ?!

סטון טמפל פיילוטס

Stone Temple Pilots

ביתן 2 , גני התערוכה

3.7.2019

גראנדג’ & בייס
צילום : מיכאל רורברגר

תאמרו שאין קשר, תאמרו שיש קשר, אבל העובדה היא שלא מכרו בירה בהופעה של הסטון טמפל פיילוטס כאן אצלנו בהאנגר האירוויזיוני של גני התערוכה. נקניקיות – היו, צ’יפס סמרטוטיים – היו, שניצלונים , איך לא , אבל בירה ? יוק! ורוקנ’רל בלי בירה זה כמו מלחמה בלי רובים ( מה זה הדימוי הזה? ) .ויודעים מה , מה? כדי לחוות את הסטון טמפל פיילוטס בגלגולם הנוכחי יש צורך במשקה הנדון. כי הפיילוטס של היום,למרות החומרים המקוריים, כבר לא בראש הכותרות וחוץ מזה להקה עם שני זמרים באדמה ואחד חדש, שמנסה איכשהו להכנס לגרונותיהם של השניים המתים אינה ולא תהיה אותה להקה שצעדה איכשהו בהצלחה בעקבות הגראנדג’ הסיאטלי למרות מוצאם הקליפורני. עובדה , גם להם היו כמה להיטים מצויינים. והנה הם עכשיו שלושים שנה אחרי, עם טור חדש שמתעקב לרגע קט על תל אביב כי גם לנו מגיע. אז איך היה ?היה בסדר, היו כמה שירים טובים, היתה אוירה רוקנ’רלית, היו גיטרות ובס מצויינים, והיה גם זמר שידע את השטיקים ,עשה סטייג’ דייוינג לקהל, נורא רצה להדמות למקור. האם זה הצליח לו. ? כנראה שלא , כי העובדה היא שהבלוג נותר איכשהו אדיש ( גוש קהל נלהב התגלה בקדמת הבמה ) , ואולי בגלל הבירה , האין בירה. ( תתביש, זה מה שעושה לך את זה ? )

ג’ף גאט הטמפל החדש
צילום מקצה ההאנגר : מיכאל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in clubbing, Live Concert, metal, mickrobi, photography, rock, Rock Concert, Rock'n'roll, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, צילום, רוק כבד, רוקנ'רול | Tagged , | Leave a comment

הסובל

לזרוס

מרכז עינב, 1.7.2019

משתתפים : אדם,דיאנה גולבי,תאי,זוהר בדש,דוד לביא,עמית זיתון,רותם כץ,עופרי לסקי,אנטון מקלנקו,אדוה סבג,זיו פלג.

האיש שנפל מכוכב אחר
צילום : מיכאל רורברגר

לזרוס, היה על פי המסורת הנוצרית אדם שקם לתחייה לאחר שמת

ספק אם דיוויד בואי יקום לתחיה, קשה גם להאמין שדייויד בואי כבר לא ולמרות אלה, כאן במרכז עינב, נופלת מכוכב אחר דמותו האלמותית אל כדור הארץ, משנה את שמה לניוטון ומתלבשת יפה יפה על אדם המזמר, עם כל הקונוטציות המקומיות שעברו עליו לאחרונה.

עכשיו אנסה לספר את סיפור המחזה ( מאת בואי ואנדה וולש ). ולא שהכל מובן שם. בקיצור לא כל כך מובן. אז כאמור ניוטון מתארח אצלנו מכוכב אחר,רק מה הוא חולה, נורא חולה, מסכן, סובל לאורך כל המחזה, תקוע על מיטת יסוריו,שותה לשוכרה,מה שכן הוא מתגעגע, נורא מתגעגע לאהובתו של שם. הענין הוא שגם כאן מתפתחת אהבה. למה? לא ברור. מה שכן ה”פיליפינית” שלו , היא היא דיאנה גולבי , שבויה בחיצו וקשתו של ארוס ובעלה עלי אדמות מקנא,מאוד מקנא.

צ’ה צ’ה צ’יינג’ס
צילום : מיכאל רורברגר

חוץ מזה יש גם נשמה אבודה שעשויה לשחררו לחופשי ( אני מצטט מדף המחזה) ואולי זו היא זו דיאנה ואולי לא, אבל מה זה משנה כי המחזמר הזה רצוף בשירים של בואי, המון שירים והביצועים לפעמים מרגשים ולפעמים לא, וכשהם מרגשים הקהל (יכלו לבוא יותר) פוצח במחיאות כפיים סוערות ואני כבוד בלוגי אפילו צורח ויווו,ואאאווו , אחד או שניים לרפואה, וכן, אדם מביא לנו בואי סביר ביותר. גם גולבי ואדוה סבג ודוד לביא וזוהר בדש, הוא ולנטין של המחזה, עם תדמית אופראית מפותחת ( תודה ענת על הדימוי ) עושים את בואי וליתר דיוק שירים של בואי, לזכותם יאמר שהביצועים מתחלקים טוב על אוזניים נוסטלגיות. אסור להשוות, כל השוואה תוריד את הביצועים האלה לשאול תחתיות. מצד שני ברור שמדובר במופע קאברים, השירים בשפת המקור, העיבודים חדשים וטובים וזה בהחלט משהו שמוסיף לחוויה.

התפוח לא נופל רחוק מהעץ
צילום : מיכאל רורברגר

מה עוד? השקיעו.יופי של תאורה והקרנות וידאו נון סטופ, סאונד מצויין, פסנתרן על הבמה , ( היו הפקות בחו”ל עם כל הנגנים על הבמה) ושורת נערות חמד מענטזות ומפזמות שאיכשהו הביאו לבלוג את הטאץ’ הים תיכוני שלנו וגם זה בסדר. א כן…יופי של תלבושות. אז למרות ההפקה האקלקטית של יוצאי ריאלטי ואחד אדם/ניוטון הסובל ,אפשר לסכם ולומר, תמחקו ציפיות ותגיעו ולו רק על מנת לחוות את לזרוס כאן אצלנו בדמותם של אדם וגולבי על פלנטת ארת’ המתחממת והולכת פייפן.

“Look up here, I’m in heaven”
צילום : מיכאל רורברגר

עוד הופעות לאורך החודש כולו.

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in music, musical, photography, play, Review, rock, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מחזמר, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, רורברגר, תיאטרון | Tagged , , , , , , , , | 1 Comment

אזור המילים הבודדות

ביום אירוני

שעה חופשית

שקי הורמונים

שקית,קשית

,תזזית הרמונית

נימה אישית

לא תסטרו לי על הלחי השלישית

סמי בירנבך משיק אלבום חדש בעברית. מילים בודדות.זה השם

האזור,20.6.19

הבלוג מצטט איוונט :

סמי בירנבך, סולן ומייסד להקת מינימל קומפקט, הידוע בקרב חובבי האקלקטיזם גם בכינוי די ג’יי מורפאוס, מוביל מאז 1981 רצף מתמיד של פרוייקטים ויצירה מוזיקלית ייחודיים, מעוררי השראה ובעלי משמעות, אופי ואסתטיקה עוצמתית.

הפרויקט החדש “מילים בודדות” הוא המשך והתפתחות של פרויקט “מיתר” מ2017, שהוליד אי פי בו סמי משתף פעולה עם מוזיקאים המבוססים בפריז – המתופף הרווה בנהמו והמפיק אלקס פינקין עטור השבחים.
לפרויקט החדש “מילים בודדות” נוספו הגיטריסט ג’אן מישל פרו והמולטי אינסטרומנטליסט סימון בנון והפרי של עבודתם המשותפת הוא אלבום באורך מלא שישוחרר בכל הפלטפורמות ובתקליט ויניל ב20 ליוני 2019 תחת הלייבל נופת הצרפתי. יציאת האלבום תלווה במופע חגיגי לרגל השקת במועדון האזור באותו תאריך.

האלבום מציג 9 רצועות שמתוכן 7 שירים מקוריים עם טקסטים מאת המשורר מאיר גודלברג, למעט השיר “לסימן אהבה” אשר נכתב על ידי סמי בשנות ה60 ושרד עד היום ללא לחן.
המוזיקה הולחנה והוקלטה על ידי כל חברי ההרכב באולפני מינימל בפריז. באלבום מופיעים גם שתי גרסאות כיסוי ל”אדבר איתך” ולפיוט “קרב יום” מהמאה ה6.

החיבור בין השירה של מאיר גולדברג ועולם מוזיקלי המשלב מחווה לשנות ה80 האפלות, פוסט-פאנק, ניו ווייב, רוק אלטרנטיבי ואפילו טכנו מעניק לאלבום זה ניחוח אוטנתי ולנו הזדמנות להנות שוב ובאופן חדש מהקול הכה ייחודי ומרטיט של סמי המספר לנו, בעברית, על המרוץ הבלתי פוסק של הזמן והקיום.

על הבמה:
סמי בירנבך – שירה
הרווה בנהמו – תופים
ג’אן מישל פרו – גיטרה
סיימון בנון – בס / קלידים
ג’רמי הורגן – גיטרה

אורחים : ברי סחרוף – גיטרה/הדר גולדמן – כינור/קרן מלכה -שירה

סמי בירנבך / שמור על עצמך
צילום : מיכאל רורברגר

זאת לא חנות חרסינה

אל תלך על בהונות

עובדות מפלסטלינה

רגילות להשתנות

זמנים של צחוק היסטרי

משאירים מאובנים

צרות של פנסיונרים

מנהיגים מחורבנים

אחד מרבים
צילום : מיכאל רורברגר

הנה התאספנו כולנו אל תוככי האזור, “ותיקי הבריגדה”, ליחשש חבר קרוב, “פגישת מחזור” , הוסיפה מישהי אחרת . מלא באזור. “הולך להיות מרגש” אמר הצלם שלצידי.חייב לעצור. גילוי נאות. סמי הוא חבר,עם סיום המופע אני ניגש אליו,חיבוק והבעת תודה נרגשת על מופע מצויין.מרגש, אכן מרגש. הטכסטים של מאיר גולדברג חודרים עמוק ,מאוד עמוק , שלא לדבר על התוספת שתופסת חזק , ברי סחרוף והדר גולדמן. גם הסקציה הצרפתית מצויינת , נותנים את הדרייב. ויש גם את קרן מלכה, זמרת הליווי. צמודה בחינניות לסמי ולמקרופון, לאורך כל השירים, נותנת את הטאץ’ הנשי.

אקצר.השבת בפתח. עוד משהו קטן, החיבור לאני הקולקטבי של כולם, הביצוע הכמעט דתי ל”קרב יום” ,אוירת הקומזיץ הכל כך ישראלית עם הביצוע המשותף והמחויך של סמי וברי ל”אורחה במדבר…ימין ושמאל רק חול וחול”,כמעט סשן שהר’לה שרוני, אבל לא , כי אנחנו מכירים את סמי, ויודעים שמקורותיו טמונים במקום אחר, בחיבור הזה בין החיים בבריסל,לנגנים הצרפתים שעבדו איתו על האלבום, לפעילות המשותפת עם מינימל קומפקט, לתוכניות הרדיו השבועיות שלו, ולגעגועים לארץ ולעברית. והפעם כאן באזור העיברית מנצחת.

גולדמן את בירנבך בע”מ
צילום : מיכאל רורברגר

העם עם הגולן ועם אייל גולן

העם דורש שלא יהיו לו כאבי נדלן

אדבר איתך
צילום : מיכאל רורברגר


כרגיל כמה קטעי וידאו לסיום הפוסט

ככה זה התחיל
ככה זה נגמר

ועוד שלושה

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

כל הזכויות שמורות למיקרובי C.)

מילים בודדות / עטיפה

ועוד בונוס אחד מופלא לסיום :

קרב יום
צילום : ענת גורל רורברגר
Posted in clubbing, Live Concert, mickrobi, photography, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , | Leave a comment

Never Satisfied מי אמר ?

The Vacant Lots

לבונטין 7, 10.11.2019

די ג’יי לפני הופעה : רם אוריון.

Never Satisfied…( who said ? )

לבונטין. המועדון הזה שמתחת לפני הקרקע…..רגע …תנו לי לצטט

ג’ארד ארטוד ובריאן מקפיידן הם צמד האלקטרו-פסיכדליה,דה וייקנט לוטס, במקור מוורמונט ארה”ב, שהחל לפעול בתחילת העשור הנוכחי והתמקם היטב בסצינה הברוקלינאית. הקסם בקטעי הרוק’נרול המינימליסטיים-פרימיטיביים שלהם הוא באנרגיה חסרת מעצורים, כזאת שקורעת לגזרים מבנים פסיכדליים עם רוח פאנק אמיתית. העבודה שלהם כצמד והדואליות שנגזרת ממנה היא נושא שחוזר על עצמו ומשתקף באסתטיקה מינימליסטית, בטקסטים, ובעיצובים .שחור-לבן, שמתאפיינים באשליות אופטיות

סוף ציטוט

כבר מתחילים
צילום : מיכאל רורברגר

חזרה ללבונטין. הנה הם …הקהל.טיפין טיפין. מתאספים אל מול הבמה. יותר מידי טיפין פחות מידי קהל. לא שהיה ריק. אהבת הבלוג ל ווייקנט לוטס יצרה ציפיות לאולם מפוצץ של קהל מסור ונלהב… ולמרות, המקום מלא יחסית עם רווחים לנשימה. “נוור סטיספייד” השיר הפותח ( ר’ וידאו כאן למעלה ) מצביע על כיוון של, “ואו,כמה שזה טוב,רק שתמשיכו,עוד שיר בבקשה, עוד, עוד ,וווט דה פאק, למה אין הדרן,למה?”, אבל מי אני שאתלונן, הופעות כאלה עושות לי את שמחת החיים, מוסיפות עוד נדבך של הנאה לסאגת הקיום הדפוק כאן באזורנו רדוף התלאות ( הנה אני נסחף, עוד מעט אזכיר את הכיבוש ) אז הנה הם השניים ג’ארד ובריאן ואל תנסו לתרגם את שם ההרכב לעברית, כי כל נסיון יעביר אותנו למקום אחר, למשל לאסופת מגרשים ריקים מכל חפץ ואולי להמונים מרוקנים מכל מחשבה ומעשה, ואולי גם לקונטיינרים של חלל נטול אויר לנשימה ואולי אפילו לחברת תעופה פולנית ( חחחחח) עם שם דומה ( רק ה”לוט” הזה ) ואם תרצו לדעת כבר מה הלך שם על הבמה הרי שחיבור לקטעי הוידאו המצורפים יתמוך חזק בנסיון ההגדרה ….אז ככה נסו לחבר את אלן ווגה של “סוייסייד” ( ר’ שיתופי פעולה מרובים איתו בעבר ) , ל”ג’יזוס אנד מרי צ’יין”,והמון “ג’וי דוויז’ן “, ועוד כמה שוגייזרים שכאלה ואולי מרחוק רחוק גם לרון וראסל של הספארקס ולריד של הוולווט אנדרגראונד ולאלביס קוסטלו , ( הלוק , כן הלוק ) ותוסיפו לזה קורטוב של טירוף , בחיבור שבין קלידן שר ומתופף שמחובר בנוסף גם לקלידים, לתופים אלקטרוניים והשד יודע למה עוד ,

על התופים…ועל ה…
צילום : מיכאל רורברגר

לבין זמר ,גיטריסט, שעושה את הסטטיק דאנסינג שלו עם משקפי שמש כהים וגיטרה שיודעת להתאבד על פידבקים .

בגלל הפידבקים
צילום : מיכאל רורברגר

הדרן?

קבלו עוד קטע מן ההופעה


תודה ללהקה, תודה ליעל מהמון ווליום הפקות. תודה למי היו שם.

C.) כל הזכויות למיקרובי

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in clubbing, Live Concert, photography, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, שוגייזינג | Tagged , , , | 2 Comments