פייק זפלין

 

לד זפלין 2 ,קולאג', 7.1.18.jpg

לד זפלין 2

Led Zeppelin 2 the Live Experience

היכל התרבות, תל – אביב , 7.1.2018

ברוס למונט עושה רוברט פלאנט

פול קמפ עושה ג’ימי פייג’

גרג פאנדיס עושה ג’ון בונהאם

מת’יו לנבוס עושה ג’ון פול ג’ונס

1975

והבלוג נזכר בימי נעוריו הסוערים, עת השיג כרטיס בודד לאחת מחמשת ההופעות של לד זפלין המקוריים בארלס קורט הלונדוני , הוא האחד מתוך שמונים וחמישה אלף צופים וצופות, מתמקם מסומם באחת מן השורות האחרונות של ההאנגר הענקי, אז ארבעים ושלוש שנים אחורה מהיום, נשטף במפצי סאונד אדירים של פלאנט, פייג’ ושותפיהם ליצירה האלמותית, נעלם אל תוך ענני עשן ריחניים, מתמוסס אל מול קצף ההופעה המטורפת , נטמע אל תוך מערת נטיפים פסיכודלית, מתאבד על רצף שירים בלתי פוסק, מוותר על אפשרויות זיהוי, מתנדנד בדרך החוצה , נרגש מעצם הידיעה שזה הרגע סיים את אחד מפרקי חייו המשמעותיים ביותר, הרגע הזה שבו ראה את לד זפלין בהופעה חיה

2018  

היכל התרבות תל אביב. לד זפלין 2, על הבמה. היו היסוסים אם ללכת. בטח שהיו. מצד שני , ארבעים ומשהו שנה אחרי מותר כבר לעשות את ההשוואות. לנסות ולשחזר חוויה. להזכר … כמעט ולא היו לו לבלוג ציפיות. זה בסדר, אמר לעצמו, נכון, היו כבר המון גרסאות כיסוי לזפלינים, גם אצלנו, סטלה מאריס, שליחי הבלוז, סטיל זפלין, היהודים, למה לא, מותר להם. הרי המדרגות לגן העדן וקשמיר הפכו כבר מזמן לקלסיקה וקשה להאמין שאיחוד של המקור צפוי לנו בעתיד הקרוב. אם כך, אז למה שלא נגיע להיכל ונצפה בחברה האלה משיקאגו שאומרים עליהם שהם החיקוי הכי טוב בעולם ללהקה הכי טובה בעולם. טוב, לא בדיוק חיקוי, מילה לא יפה, קאבר, כיסוי. סבבה.

אז איך היה 

למרבה הפלא. היה טוב. אפילו מרגש לעיתים. כן, מידי פעם זלגו גם דמעות. וזה לא בגלל שברוס למונט עושה כל כך טוב את פלאנט. הוא בסדר לא יותר מזה.. זה בגלל השירים, ובגלל שלמרות פתטיות המעמד ( תדמיתו הלא בדיוק מצודדת של הפלאנט החדש ) , הגיטרה של פול קמפ מצוייינת ( וראה הקטע הזה של נגינה בקשת על מיתרי הגיטרה )  וסולו התופים של גרג פאנדיס, מהמם. כן מהמם. ואני אחד כזה ששונא בדרך כלל סולואי תופים וגם את המילה מהמם. רק שכאן בתוך המובי דיק, הסולו הזה גורר שאגות נצחון שלי ושל הקהל כולו ולא רק אלה. לד זפלין 2 , יודעים לעשות את העבודה וכמה טוב שגרסאות הכיסוי לא עומדים בדיוק אחד על אחד מול המקור, יש חריגות, אולי לא מכוונות, אבל כאן טמון היופי, כן, אפשר להתרווח לעצום עיניים ולשחזר זפלינים אהובים, אפשר גם לקום על הרגליים ולהתקרב לבמה ואפילו לקפץ ולרקד ( וזה מה שקרה לקהל בהיכל) , עובדה, היה מלא בהיכל, ולמרות שלא עשו את הולה לוטה לאב , ( נורא רציתי שיעשו ) , הייתה חוויה. לא, בטח לא כמו בארלס קורט. בנסיבות העכשוויות, כשהעולם הולך ומתדרדר, דמוקרטיות מתמוטטות וכדור הארץ הולך ומתחמם, לא נותר אלא להעביר שעתיים אל מול הפייק זפלינים  האלה משיקאגו ולהנות. עובדה,שזה הצליח להם

 

והנה שלושה קטעי וידאו לשחזור של השיחזור , וסליחה על האיכות הצילומית

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות שמורות למיקרובי

 

Advertisements
Posted in Live Concert, Review, Rock Concert, Rock'n'roll, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , | 2 Comments

קין והבל + פורטיס = פלונטר

ארבעים שנה ל”פלונטר” של פורטיס .בארבי

3.1.2018

,משתתפים : המון ( פרוט בגוף הבלוג) , אז “בואו ונתקע את זה” , ואת זה תבינו בהמשך

Scan0002

מישהו אמר,מישהו זכר

מישהו חשש,אך מישהו קבע :

היא קלקלה את כולם,

היא קלקלה את כולם.

( מילים : סמי בירנבך ,לחן : רמי פורטיס )

מלא בבארבי. למרגלות הבמה הדור החדש, בתווך השרופים , ביציע קשישי הדור. מידי פעם פורצים שם מקדימה מעגלי פוגו, בירכתיים מסתפקים במחיאות כפיים, סוערות, כן, סוערות.

שיר שלישי אל תוך הלילה.” היא קלקלה את כולם “, קלאסיקה פורטיסימית, על הבמה אביב מארק מלווה בחבורת המופרעים ( לא הפעם ) של קין והבל 90210.

אביב .jpg

( אביב מארק,צילום : ענת גורל רורברגר )

והבלוג כמעריץ ראשוני של פורטיס וסובביו, מתחבר מחדש לשירים של פלונטר ואיכשהו נשאר תקוע במקום, רוצה להתרגש וזה עדיין לא קורה לו, לא בשלב הזה. וקדמו לאביב, עם ה”דבש” הפותח, הילה רוח ואייל תלמודי נושם ונושף בסקסופונו, ואחריהם קוואמי  דה לה פוקס , עם “הדור הזה” , ולא שהביצועים היו לא טובים, הם היו טובים, אפילו טובים פלוס, ולא שקוואמי לא הוסיף את הטאץ’ העכשווי עם מפל ראפ עוצמתי, כל אלה קרו, רק שהבלוג עדיין מצפה לפיצוץ. וזה לא מגיע עם ביצוע עייף של יהלי סובול ל”למדי אותי הלילה”, אבל כן מתחיל ועולה עם שני ביצועים סבירים בהחלט ל”אין לי זמן להיות עצוב” ו”מחפש את עצמי” ,של קין והבל מגובים בילדי הלילי פראנקו.

וכאן המקום לעצור לרגע ולהודות בפה מלא לשאול לוריא ולשאר חברי הקין והבל שכל כך רצו והצליחו להרים פרוייקט של מחווה לארבעים שנות אחד מאלבומי, אם לא ה , הגדולים של הרוק הישראלי. והבלוג מוריד כאן את כובעו בהכנעה, כי הוא הוא ( זאת אומרת אני ) עשה את כל מה שביכולתו להפיץ את השמועה, אז כשחזר מלונדון והבין שאין מישהו אחר בסביבה שראוי לשפע מחמאותיו כמו הפורטיס הזה ולא פשוט הדבר, כי אז החזרה מלונדון, עמוס בחוויותיו הפאנקיסטיות הסוערות, עם החובה למלא מצברים, מגיע הפלונטר הזה, והבלוג ( נו טוב ,שוב אני )  יוצא מכליו, ולכל מקום שיגיע, אם זה קבוצות בתי ספר שהדריך בחפירותיו הארכיאולוגיים, או סתם כל מי שבפגש ונתקל בדרכו, לא היה שם אחר שלחש וצרח וזמזם אל תוך האוזניים הכרויות של הסובבים אותו, אלא ,פורטיס! פורטיס! פורטיס! פורטיס

ואז…קפיצת הדרך, שלושים שנה לפלונטר. הבלוג משתתף בארגון ערב המחווה ההוא. מצוות לכנסיית השכל, נקמת הטרקטור,לוס כפרוס ואחרים את קרוזנשטן ופרוחוד, ונדהם ממה שהם עושים לפורטיס. והקהל כמוהו, מת להבין מה קורה שם. כי האינטרפטציה שלהם חרגה מכל תו מוכר של מקור. אבל…זה היה אז. והנה הבעיה שלי למה שקורה כאן ועכשיו. אני מחפש את האינטרפטציה,את השונה, החורג מדרך המלך,  ומשום מה הקטעים עד עכשיו קרובים מידי למקור. כמעט והייתי אומר קריוקי. אבל לא, אני מסרב לקבל את המחווה הנוכחית כקריוקי/ליפ סינק/או סתם גרסאות כיסוי וכשמגיע תורו של חיים רומנו ( צ’רצ’לים ) , זה שממונה על עיבוד שירי האלבום המקורי, כאן יחד עם אור אדרי, אני מבין שיכול להיות גם אחרת. נכון שחריגה גדולה מן המקור לא היתה כאן, אבל מה שכן היה ריגש, וריגש בגדול, כי הסולו גיטרה של רומנו חודר עמוק ואור אדרי פותחת פה בענק, וקצב הרגאיי של “שמש” פשוט מעורר , ואז סוף סוף ….

הלאה. אר פי אס סרפרס וראול עושים שני שירים שלא מתוך הפלונטר, והבלוג שוב שואל למה, והגרייט מאשין עולים אחריהם  ומתחרעים עם “אפריל פול” וכאן כבר מדובר באינטרפטציה והלוואי שכולם היו תופסים ביצים כמוהם, רק מה, הפעם לא כל כך הצליח להם, והנה הבלוג מתכנס אל תוך עצמו , ומזנק מחדש רק כשג’נגו מגיח אחריהם עם ביצוע מצויין ל”תלוי על הצלב”, אפילו שגם זה לא בדיוק שיר מתוך פלונטר, למה

או קיי. מכאן ועד הסוף, האוקטבות מטפסות לגובה. “תלוי על הצלב” ו “רד מעל מסך הטלוויזיה”  , זוכים לביצועים מפליאים של שאול לוריא וחבורתו. זועקים  וצועקים  ומסחררים . וזה יופי.

ואז מגיע פורטיס. ואז מגיע פורטיס. ואז מגיע פורטיס. ואו !!!. וכאילו שכל מה שהיה קודם מתגמד, כי ה”אינקובטור” של פורטיס למרות החלפת הפאזה בחייו, מראה לכולם מאין מזיין הסוס. שאול לוריא נרגש ודומע, ופורטיס נענה ומשתחווה לאיש שארגן ערב מחווה זה, “בוא ונעשה משהו, בוא נתקע את זה, ככה עושים את זה, תוקעים את זה ” . טה טה טה טה, / טה טה טה טה / טה טה טה טה. ,

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

 

Posted in album cover, Live Concert, Review, rock, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , , , , , , , , | Leave a comment

נכסי צאן ברזל

כנסיית השכל

חוגגים 25 שנות קיום

היכל התרבות , 7.12.17

ובנוסף : קפה שחור חזק, עמיר בניון , החברים של נטאשה ושמיניית ווקל כגיבוי מקהלתי לליבה הרותחת.

 

כמנהגו של בלוג זה , אפתח בציטוטים, אין חובת קריאה, ניתן לדלג ולמרות זאת, הצצה על ביקורות קודמות יכולה להשליך על ההופעה הנוכחית בהיכל התרבות התל אביבי. מתברר שמדובר בנכסי צאן ברזל ( מרביץ חיוך לעצמי ) במוסד יציב וקיים במהות חוזרת ונשנית של טכס קולקטיבי שכל חוקיו קיימים מזה כבר, טכס שאם תרצו כמעט ולא משתנה ומצד שני מין הופעת קאלט שכזו שהקהל  ( ברובו מבוגר יחסית, ולא לשכוח שמדובר בעשרים וחמש שנות להקה ) שממלא הפעם את ההיכל עד לאפס מקום , יודע מתי לקום על רגליו, לאיזה שיר להריע ממושכות ומה הם האחרים שניתן לחזור ולהתרווח על הכסאות המרופדים ולהתבונן בהנאה סטואית בתצוגת האורות המרשימה וסרטי הוידאו המוקרנים על רקע הלהקה ואורחיה המכובדים.

כנסייה 1.jpg

מתברר שהכנסייה אוהבת ימי הולדת , כך שהציטוט הראשון מפנה לבר מיצווה והשני לחגיגת עשרים שנות קיום.

בארבי, מוצ”ש ,11.3.06

איכשהו הפעם,השולחנות בבארבי התאימו לאוירה.כנסיית השכל חגגו בר מיצווה ל”דברים בלחש”,ועל השולחנות,לצד צלחות החומוס והצ’יפס,שמו נרות דולקים.חוץ מזה,היה המון עשן,אפלולית אמנותית,תאורה יפיפיה ולהקה עם מיליון להיטים מוכרים.

אז כמו בכל ימי ההולדת המוצלחים בהם האורחים מוסיפים את מצב הרוח לאוירה הנתונה ,גם כאן היו המון אורחים:חלילנית (עם מיני קצרצר),נגן אבוב מוצלח,נגן כלי נשיפה מזרחי מסורתי(מין חליל חצוצרתי שתסלחו לי,לא יודע איך קוראים לזה,אבל בהודו מרקידים איתו נחשים) וגולת הכותרת -רביעיית כלי מיתר (כינורות ויולה וצ’לו) שמכניסה אותנו בקלילות תרבותית לנישה הקלאסית של הרוק הרציני.

השירים הראשונים (“אני מאמין”,”לקטוף את הירח”,”פרפרים” ו”דברים בלחש”) מתנהלים בעצלתיים,בהמשך (“הנה זה בא”,”עטוף” ו”שיר ערש”) מתחילים להכנס לשוונג,ושהם מסיימים לשחזר את אלבומם הראשון (עם:”איתך אל הים”,”דה לה קאמה”,”השיר מהגן” ו”רעפים” )החשמל זורם באוויר והתיקרה מתרוממת.

אחרי שלוש עשרה שנים של פעילות,הכנסייה הזו יושבת  מצויין במעמקי המוח הקונצנזי של כל אחד מאיתנו, ושירים נוספים שעשו הערב כמו “עושים אהבה”,”למיה יש אקדח”,ו”תגידי שטוב” ,מציבים אותם בראש סולמות הפלייליסט של גלגל”צ ובראש הקהל המצויין של הערב (סטודנטים?) שיודע את כל המילים בעל פה,שר ומצטרף לשירתו המלאנכולית של יורם חזן,הילד הניצחי שיודע לכאוב אהבות אכספרסיביות מלאות רגש,געגועים,ומיטות רטובות.

רביעית המיתרים עושה טוב לכנסיה,לשירים המוכרים יש אינטרפטציות חדשות,ולמרות שעדיין ,כמו בהרבה הופעות קודמות של הלהקה,קשה לגלות קשר ישיר בין הנגנים,כשכל אחד מהם ניצב איתן על עמדתו  ,המוסיקה מדברת בעד עצמה,עוצמתית,תופסת,ביחד.

ואנחנו כמו ישראלים טובים מסביב למדורת הקומזיץ,מלווים את יורם ולהקתו במחיאות כפיים,מתחברים לשירתו ולנשיפת הסקסופון שלו,למוטיבים המזרחיים,למורשת השדרותית,לביטים המערביים,לשיחזור האלבום הראשון,אוהבים,מחבקים בחום,נזכרים בהופעות קודמות (פעם אחרונה שראיתי אותם ,משהו כמו עשר שנים קודם,במועדון ה”אלנבי”),מצטערים את צער פירוק להקת אלג’יר ויש קשר),שמחים על החיים הארוכים של כנסיית השכל.

ותרשו לי לסיים בכמה מן השורות היפות והמחרמנות של הרוק הישראלי בכלל ושל הכנסיה בפרט:

“אני זוכר בלילות של ירח מלא/הייתה באה אלי לא במקרה/מסוממת,מוטרפת,בלי הכרה/היינו נופלים לריצפה/נוסקים לתקרה/היינו,עושים אהבה/אהבה.”

ואיך שהילדות שרו את זה במקהלה.

 

________________________________________________________________________________________

 

כנסיית השכל והתזמורת האנדלוסית הים תיכונית-אשקלון

המשכן לאמנויות הבמה, יום ד’, 12.9.12

עשרים שנה, הם המון זמן בהיסטורית הקיום של להקות רוק, מעטים שורדים עשרים שנה, כנסיית השכל שרדו, ועוד איך שרדו, על זה הם חוגגים בגדול, מצרפים לשורותיהם את התזמורת האנדלוסית הים תיכונית – אשקלון ( שזה המון המון נגנים, עם כינורות וכלי פריטה ונשיפה , ומה לא) ועושים יום הולדת גרנדיוזי במשכן לאמנויות הבמה. והמשכן הזה מלא בקהל אוהד, קהל שמלווה את הכנסייה מאז ימי בתוליה בשדרות, בדרך ארוכה ומפותלת,  מלווה ניסיונות מוסיקליים רבים ומגוונים ( וראה למשל את  “אוטוביוגרפיה” מ 2007 , האלבום וההופעות עם הקונוטציה הקלאסית המערבית) , קהל מצוין שיודע מתי לקום על הרגליים להצטרף לשירה ,להתנענע, ולרקוד, כי כיף לו, נורא כיף לו בהופעה הנוכחית של כנסית השכל.

עם מה הם התחילו ?. עם ” מעל הים” , השיר החדש, זה שחיבר אותם לאנדלוסית והציף את גלי הרדיו . התחלה מרתקת. עם מה סיימו? עם “היינו עושים אהבה” , ו “איך זה מרגיש” , ו “תרגישי שטוב” . ומה היה באמצע? – ריף כהן. נכון, עוד פעם ריף כהן, כי ריף היא עכשיו הלהיט התורן, להיט שחימם לפפרס , ויומיים אחרי היא כאן , תמירה ויפה, במשכן. שרה בשותף עם חזן שני שירים של הכנסייה ושיר אחד משלה. כבוד.

 ואת ההופעה אפשר לחלק לשניים, לפני ריף ואחרי ריף. ולפני, שלט המזרח בגדול, והחיבור הערבי/ ספרדי/ אנדלוסי, השתדך נפלא למה שיורם חזן, רן אלמליח, עמיר רייס, דוד רז, ו דניאל זייבלט, עושים בדרך כלל לבד . כי פתאום, ( בעצם לא כל כך פתאום ) החיבור הזה לתזמורת ישב להם כמו כפפה רכה על כפות ידיהם, כי תמיד מאז ומתמיד היו מזרחיים, רק מה, מזרחיים עם רספקט, מזרחיים עם כוח אמנותי מתפרץ, בלי שום קשר לשיטפון האופנתי הסובב, מזרחיים עם קשר רוקנ’רולי הדוק לעולם הגדול. ועכשיו עם האנדלוסית נפתח הצוהר לרווחה, ואור נוגה מתפרץ מויטראג’ים בוהקים של צליל וצבע. ( כי זה המקום להדגיש את התאורה המרתקת). ואחרי (ריף) מגיע הזינוק, לא שהיה קודם לא שמח, היה , רק מה מתון יותר, עם חיבורים לאלג’יר – הארץ , לא הלהקה ( הם שרו שיר של שב חאלד) ומרוקו ( כי זה מוצאו של חזן)  וציטוט של “אינתה עומרי” ( כי בכל הופעה “מזרחית” מצטטים את “אינתה עומרי” ) . ועכשיו החגיגה בעיצומה, וחזן יורד לקהל, ומגיש להם מיקרופון שירה על מנת שישירו יפה יחד איתו, ואחר כך חוזר לבמה, והרוק גובר על האנדלוסית, אבל זו ממהרת להשיג בעליה, והחיבור מרגש. וכך מסתיימים להם שעתיים מהנות של כנסיה אנדלוסית, עם כל השירים המוכרים ואחד יורם חזן שקולו האכספרסיבי והמרגש מהדהד בראש גם שעות וימים לאחר שהכל נגמר.

 ____________________________________________________________________________________________

 

כנסיה 2.jpg

היכל התרבות . מוצאי חמישי. הבלוג ורעייתו , הדלוקה על הלהקה הזו ללא הכרה , תופסים מקום , שורה עשרים ושלוש ביציע. רחוק, אבל קרוב. כי השירים האלה של הכנסייה תקועים עמוק בדיאנאיי האישי שלך ואז או שעדיין אתה והם פועלים כדבוקה בלתי ניתנת להסרה , או שיוצא לך להגיד כך לפעמים לעצמך , די נמאס. כי כמה פעמים אפשר כבר לאכול את אותו מאכל נפלא ועדיין לרצות אותו שוב ושוב. והנה ה”טריק” לעשות את זה אחרת, האורחים. ואלה הפעם מצויינים אחד אחד, הקפה השחור החזק שמכניס את העכשוויות ההיפ הופית ל ” חדשות טובות ” , עמיר בניון ( שעם כל יחסי האהבה /שנאה שלי אליו ) מצטיין כרגיל עם קולו המופלא ומביא את הצמרמורות ל “שלכת ” , ולסיים עם החברים של נטאשה, שעושים כל כך טוב ללב הנוסטלגי עם “שקט / את מתפשטת ” כן, מרגשים. ומה לא? , האלבום החדש , ” זה לא אני ” , שמה לעשות אבל עדיין לא התחברתי אליו  ,ומה לעשות גם ש”למיה יש אקדח ” , ו “היינו עושים אהבה ” ו ” ידיים למעלה ” ו ” השיר מהגן ” , הם הם השירים שעדיין תופסים אותי ואת הקהל חזק חזק בבטן.

7.12 (42) אז איך היה ? היה יופי. רעיית הבלוג התמוגגה לכל האורך וכבודי המיקרובי הותיק,  הצטרף בשמחה ללהיטים. ואו כן, יופי של תאורה. חייב לחזור ולהדגיש. נכסי צאן ברזל.

 

( קטעי וידאו נוספים בטיוב )

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.)

כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , | Leave a comment

Holy Fuck Indeed

הולי פאק 5 , לבונטין , 2.12.17

Holy Fuck

לבונטין 7 , 2.12.2017

הולי שיט  מה קורה כאן ? הבלוג קורן מאושר. דחוס בלבונטין. שמח שדחוס. נכון שלא ידענו מי הם בדיוק. רק ששמועות מקדימות טסו ברחבי הנט שחייבים להגיע להופעה הזו ואוי לנו אם נפספס. ולא סתם, כי מלכה ( מינימל,אימרשן ) שפיגל , אמרה והמליצה , וגם קולין ( “וייר” ) ניומן, שהופיע עם להקתו יומיים קודם בפסטיבל המוסיקה של חיפה  וסמי (מינימל ) בירנבך שהוסיף משלו, והנה לנו ההמלצות של חברי מינימל המכובדים שראו את הפאקרס האלה והתלהבו ואיך אפשר שלא להענות ולהגיע, אז הגענו,ו…. יאללה מסיבה. כי כאן בהחלט מדובר במסיבה, עם תקלוט מוקדם של מוסיקה איכותית פרי ידיהם האמונות שפיגל וניומן ואחת להקה קנדית שמרימה ללבונטין את הגג עם מוסיקת מועדונים אלקטרונית, שנכנסת וגם יוצאת החוצה ממרחבי הג’אנר הזה, אל עבר מחוזות אחרים. שלא כאן המקום לנתח את מהותם

 

הולי פאק, 4, לבונטין,2.12 (2).jpgלמה? כי הבלוג פשוט תקוע מול הכפתורים ורוחו מרחפת מעל.

 

וכמנהגו של הבלוג בלבונטין,אני נצמד לבמה.מנתח את מה שמונח שם על שולחנות הלהקה. ( הקרנה סימולטנית רצה על הקיר  שממול ) . ואו !!!, כמות ענקית כזו של כפתורים לא נראתה מאז הופעותיהם של הטאנג’רין דרים במרחבי הקראוט הגרמני, והנה הם עולים הארבעה , ומכאן והלאה ניתן לפקוח אוזניים, להזיז את הגוף ולרקוד. ( שלושה קטעי וידאו מחכים בהמשך ). ותאמינו לי שאין לי מושג איך הצליחו לעשות את זה. כי בנוסף למיליוני הכפתורים ( בלי שום מחשב בסביבה ) יש גם גיטרות נורמליות, ומתופף שקוראים לו שולץ ( מאט שולץ ) שתוקע ספידים מן הגיהנום. אבל לא רק הוא, כי בנוסף לזה החברה האלה גם שרים, ומסמפלים, ומנגנים עם סכין מטבח וסלייסר עריכה של סרטי קולנוע ( ואולי זה היה משהו אחר ) ובנוסף נוסף גם רוקדים תוך כדי. ואיך זה קורה? , איך ? , הולי פאק !!! , הלבונטין רוקד איתם. הבלוג מפנה מבט אל עבר הקהל, ושם גלים גלים, עולים  !! ויורדים, יורדים ועולים. הולי פאק אינדיד.

הולי פאק, 4, לבונטין,2.12 (4)

הולי פאק, 4, לבונטין,2.12 (1)

כמובטח, שלושה קטעי וידאו

1)

2)

3)

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in clubbing, Dance, Electronic, Live Concert, party, photography, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , | Leave a comment

חשופים בצוללת

International Music Showcase Festival 2017

פסטיבל “חשיפה בינלאומית” למוסיקה

הצוללת הצהובה , ירושלים . 15.11.17

 

טאטרן,צוללת,ירושלים,15.11.17.jpg

תמונת אפקטים. טאטרן. הבלוג מגיח ברביעית ( או יותר ) לצוללת הצהובה , הרגל שנעשה לקבע. הבלוג מצטט. “בכל שנה בחודש נובמבר נוהרים לישראל עשרות מאנשי תעשיית המוסיקה מרחבי העולם. מנהלי פסטיבלי ענק ובעלי מועדונים גדולים וקטנים מהודו,סין ואירופה.מפיקים,בעלי לייבלים,וחברות תקליטים מהגדולים באירופה.כתבים,שדרני רדיו וציידי כישרונות בינלאומיים בפריסה עולמית. כולם מגיעים לראות,לשמוע ולחוות כמה שיותר מהסצינה המוזיקלית בישראל. כל זאת בכדי לקחת למדינות שלהם מוזיקה ישראלית חדשה ומסקרנת. “

זה יפה זה.והבלוג משתף פעולה, גאה בהפצת תרבותנו הרוקנ’רולית ( והג’אזית/מוזיקת עולם ) לעולם הרחב. הערב מופיעים טאטרן,מידנייט פיקוקס,מוזס פרוג’קט ואקו וטיטו שמסיימים לילה ארוך ומהנה בבטנה של הצוללת הירושלמית. אם להודות , הרי שהבלוג אמון כבר על הרכבים אלה, לכן גם מרשה לעצמו לחרוג מידי פעם מרחבת המופעים למען שיחות ערות עם נציגי תבל. מה שאומר, טאטרן מניעים ראשים בפנים, הבלוג פוצח בשיחה עם הסיני שלידו.

“אני מבייג’ין ” אומר הסיני ” אני מתל אביב” אומר הבלוג. השיחה מתפתחת ” הבאנו את שטובי לסין ” אומר הסיני, אני : “איזה יופי, זה האיש עם טייטס הבלון האדום ההדוק ”  ” כן, צוחק הסיני בפה מלא ….וגם הבאנו את לס אקרובטס ” . הבלוג נזכר בהופעה שלהם באזור התל אביבי. ” או יס, אני אוהב אותם ” אומר הבלוג ” גם אני ” מסיים הסיני ועיניו הולכות ונעצמות . עייף הנציג הסיני. והלילה עוד ארוך.

מידנייט פיקוקס,צוללת,15.11.17.jpg

הפסקה. מילוי מצברים. כיף להיות בלוג. כוסות יין ובירה מתחלקות אל תוך גרונו.ללא תחתית. הבלוג ממוטט , זרוק על כל הראש, מגיח אל מול המידנייט פיקוקס ( ר’ צילום מעל ) . רקדנית הבטן עושה לו טוב. הדיסטורשנים מצד שני פועלים על כיוונים נגדיים. או קיי , עוד מעט זה נגמר.

עושה רושם שמישהו שם בחוץ יאהב את המוזס פרוג’קט.

הבלוג כבר אוהב. השפע האינסטרומנטלי / ווקלי מעלה את הפופ האלקטרוני החצי מיינסטרימי שלהם לדרגת “ואו,כמה שטוב לי איתם ” , יופי של הרכב לפסטיבלים בינלאומיים.קולגה למקצוע אומרת שלשם הם מכוונים. מי לא בעצם . לוקח אותם בזרועות פתוחות. יופי לי איתם. זמר אחד,שתי זמרות, כל אחד/ת בתורו/רה, הגיוון הזה לא מותיר זמן לטיולי מיינד , המוזס על הבמה, הבלוג איתם מן הקטע הראשון ועד לאחרון. עם הסתייגות קלה. עדיין לא החליט אם באמת באמת דלוק על השירים. חייב לראות אותם בשלישית. ( קבלו קישור להופעה קודמת

https://mickrobi.wordpress.com/?s=%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA

(

אקו וטיטו בסיום. הופיעו כבר קודם בחשיפה הזו. הבלוג שוב מרשה לעצמו להתחמק החוצה. מפנה מקום לנציגי העולם.

תם ולא הושלם. הופעות נוספות מיועדות , בתל אביב וירושלים. אם שואלים אותי אני מחזיק אצבעות למסך הלבן. הם הדבר הלוהט בסביבה. יופיעו ביום שישי השבע עשרה לאחד עשרה בבארבי. בטח שתומך גם בכל האחרים. וראה הקולקטיב, גרדן סיטי מובמנט,יעל דקלבאום ואנסמבל תפילת האמהות,יוסי פיין, הר מג’סטי דה קווין, האיינג’לסי, ואלה רק חלק משפע המופעים. המתוכננים למהלך סוף שבוע זה.

https://www.facebook.com/events/235386830324188/

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, רורברגר | Tagged , , , , , , , , , , , , , , | Leave a comment

כאוס

Kreator

מחממים :

Tomorrow’s Rain

בארבי,9.11.17

 

חמישי, תשע על הדקה. טומורוס ריין, או אם תרצו גשמי המחר מושכים את תשומת ליבו של הבלוג, זה זמן רב הבלוג מנסה לתפוס אותם בהופעה. הפעם הצליח לו. מאחר בכמה דקות , ונסחף. על הבמה אם תרצו חבורת נזירים, טובעים בענני עשן, תאורה אפלולית, אין פנים לנגנים, אפשר שברקע מאחור טמונה גם קלידנית, לא בטוח. שיער מתנפנף , ריפים עמומים, אומרים לו לבלוג שמדובר בדום מטאל, מודה, די מנותק מהסצינה, ובכל זאת, מרותק. משהו במטאל הזחלני הזה חודר לעצמות, גלי חום וקור מציפים את הנפש השוקעת ומתרוממת לסירוגין.ישי ( שוורץ זה שמאחורי הבאתם של הקריאייטורים),רפי,שירז,יגל,איתי,ואסף.בכוונה לא מזכיר שמות משפחה.החברים הקרובים יודעים.העשן מסתיר ,הבזקי פלאש ספורדיים מגלים שבכל זאת הגלימות תפוסות ביצורי אנוש. ביום שלמחרת אני מבין שיש מי שהתלוננו על עצם החיבור שבין הדום של ילדי הגשם לטראש של הגרמנים הצורחים בהמשך.טיפשים. דווקא הניגוד הזה הוא שהפך את הערב בבארבי למרתק. סופר מרתק

 

Tommorow's Rain 9.11.17.jpg

הלאה,קריאייטור. הרי בגללם הבארבי מלא על גדותיו. אקצר.מדובר במכונת יריה.כאוס של הפצצה אטומית. כאמור, הבלוג לא אמון על המטאל הזה. הבלוג אפילו חשב שלא להקדיש פוסט ללהקה הזו. ובכל זאת הסקרנות אוכלת. מישהו מאחורי מנסה לברר מה עושה חטיאר שכמוני בהופעה שכזו. ” אתה מכיר אותם?, הם מופרעים.זו להקה מטורפת ” הוא מזהיר אותי. לו רק ידע מה עשיתי עם הפיסטולס בלונדון ( טוב ,חייבים להשוויץ ). רק גומר וההפצצה בעיצומה. שעה וחצי של הפצצה, כשבין לבין הזמר זה שבפרונט ( מודה לא יודע מה שמו, מותר לי,אאוטסיידר,אמרתי ,אפילו לא בודק ) צורח בפעם המיליון תלללללללל אבייבבבבבבב, תלללללללללל אביייבבבבבבביב !!!!!!!!!!!!!, מה זה צורח, צווח, כמו מישהו שזה הרגע נתפס מתחת למסור חשמלי שחותך את גופו רצועות רצועות של בשר מדמם. והקהל? מבסוט עד הגג, קריאייטור אוהבים אותנו, עובדה, חוזרים לכאן שוב ושוב, הקהל,בטח הקהל, מכירים כל פיפס, זורמים עם הטכסטים המחאתיים, וכרגיל בהופעות מסוג זה הידיים מופנות לאוויר, וזעקות ה”היי היי היי היי ” מלווים באצבעות מקורננות, כי ככה זה בהופעות מטאל. ( טוב לא חידשתי דבר ).לרגעים הבלוג נתקע להשוואות. לא,אסור לו.גרמנים ,גרמנים, אבל אין שום קשר בין ה – הייי הייי הייי הזה, לעבר ההיסטורי,ובכלל אם לציין לטובה או לרעה ( לא יודע ) המבטא של חזמר ומלוויו חסר כל זכרון היסטורי, קראייטור יכלו להיות גם בריטים מבטן ומלידה.

קריאייטור,בארבי,9.11.17.jpg

 ככה זה התחיל

וככה זה נגמר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, metal, photography, Review, Rock Concert, ביקורת הופעה, רורברגר | Tagged , , , , , , | Leave a comment

ארמונות בזמן

תזמורת ארמון בזמן ,קולאג',בארבי,28.10.17

תזמורת ארמון בזמן

בארבי

28.10.2017

 

אנחנו תזמורת ארמון בזמן. 21 נגנים צעירים שחוברים עם רצון להקים תזמורת חדשה בישראל. האנסמבל הכלי מורכב מכלים סימפוניים ואלקטרוניים והמוסיקה שלנו עוסקת במחקר שבחיבור בין הרית’ם סקשן והתזמורת. היצירה שאנו מנגנים מתארת מהלך של שבוע עם ההבדל בין ימי החול העמוסים והדחוסים אל מול השבת הריקה שמאפשרת התבוננות. המושג ארמון בזמן בא מספרו של הרב השל ובא לתת תפיסת זמן אחרת ליום השבת, “היום הניצב כארמון בזמן”.

 הבלוג מצטט. שוב מצטט. והפעם מתוך פרוייקט ההדסטארט של הלהקה. אופס, התזמורת. הבלוג רגיל להופעות של להקות בבארבי. לא תזמורות.

תזמורת ארמון בזמן הם תזמורת לכל דבר, מיליון נגנים , מה שאומר : “ואו, איך נכנס כולנו לבארבי, איך ? ” ואכן עם חדירתם של הבלוג ורעייתו לתוככי הבארבי, נכונה לנו הפתעה. אין כל כך לאן ללכת. או שיותר נכון לומר שההתלבטות קשה. ונשאלת השאלה הגורלית, מה קורה כאן, איפה הקהל, האם נכון לעלות למעלה, או שמא להתמקד מאחור ואולי להכנס לעומק האולם???”,אבל לא, אי אפשר. מבט חודר יותר מגלה שיש קהל. הרבה קהל, איכשהו מסתדר מסביב לאיזור ההתרחשות המרכזי. הבלוג מכריז באסרטיביות : “או קיי ,זהו, עולים ליציע”. מטפסים במעלה המדרגות. צפוף למעלה. מכאן נוצרת נקודת צפיה נכונה. מבטי על טובים לארמונות בזמן. התזמורת שולטת על כל החלל הנתון. אזור ההתרחשות פולש אל הרחבה שלפני הבמה. וטוב לכיבוש. כיבושו של הבארבי על ידי אחת מן התופעות היותר מרתקות בעולם התרבות המקומי.

 

תזמורת ארמון בזמן,בארבי,28.10.17.jpg

כאן אמור היה לעמוד הקהל.ובמקום,קבלו במחיאות כפיים את מתן דסקל ותזמורתו.

אז ככה.

תזמורת ארמון בזמן מילאו וכבשו את הבארבי בגדול. כי בניגוד לתזמורות אחרות התזמורת הזו עובדת אחרת. מה שאומר לא מופיעים ( לפחות כרגע ) בהיכלי תרבות וקונסרבטוריונים למוסיקה, כן מופיעים במקומות מחוספסים יותר ( כדבריהם הם ), ראה למשל בארבי, או רחבת התדר בבית רומנו. עכשיו מה יש לנו ? ובכן,חצוצרה,טרומבון,קלרניט,קרן יער,בסון,אבוב,כינורות,חלילים,קלידים,ויולה,צ’לו,פרקשן,תופים,גיטרה חשמלית,גיטרה בס,קונטרבס,נבל,בקיצר תזמורת בכל רמח אבריה. אבל לא רק,כי יש גם זמרים,וזמרות,וקריינים,ורקדן אחד עטור שמלת נורות מנצנצים.

FB_IMG_1509295881446

הרקדן /נית המנצנצת . צילום : ענת גורל רורברגר

הערב השקה. אלבום חדש ( שיהיה במזל ) וכמו שעושים בהשקות בדרך כלל, יש אורחים : יותם מהלר ( מודה ומתוודה לא יודע עליו הרבה ) , אהד פישוף ( נושא המגבעת ) ואסף אמדורסקי ( אותו  כולם מכירים ).

זהו ?

 

לא ! כי יש גם את המנצח. לכל תזמורת יש מנצח. אבל כאן יש את מתן דסקל  והוא זה שאחראי למה שקורה כאן. גם מנצח גם מלחין. איך מנצח ? מקל מנצחים?. לא הפעם. בתזמורת הארמון בזמן המנצח הוא חלק אינטגרלי של השאו. בלי מקלות. עומד על במה משלו, מניף ידיים באויר, מתכופף ימינה, מתכופף שמאלה, מקפץ לשחקים, פוצח פה מידי פעם בזעקה ( או שנדמה לי ) , מושך תשומת לב , סופרסטאר. ( ראה קולאג’ צילומי שם למעלה )

והמוסיקה. ? . משתנה מרגע לרגע. מקטע לקטע. מהלך של שבוע ימים בקונצפט האמנותי. זוכרים את

Days of Future Passed

של המודי בלוז. ? זה בערך אותו דבר אבל שונה לגמרי. שם מהלך של יום, כאן מהלך של שבעה ימים. זה מתחיל כמוסיקה קונקרטית עכשוית ומסתיים כבבכחנליה מועדונית אלקטרונית עוטפת עם שירה בערבית. ובאמצע ? הכל ! וזה לא המקום להכנס לפרטים. ( חוץ מזה שביצעו עם אסף אמדורסקי את “אינקובטור” של דני דותן מהקליק.למה?כי בא להם ) .

את תזמורת הארמון בזמן חייבים לראות בפעולה. לא טלוויזיה, לא הוידאו קליפ המצורף, לא יו טיוב. פשוט לעשות את המאמץ ולהגיע להופעה. זהו !

נו טוב, אפשר גם להציץ בוידאו, אבל אל תספרו .

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי.

 

 

 

 

Posted in Live Concert, orchestra, photography, rock, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, תזמורת | Tagged , , , | Leave a comment