קונצנזוס? , וודאי,וודאי!

תזמורת המהפכה, קונצרטו לגשש ותזמורת

ניהול אמנותי: זהר שרון,רועי אופנהיים,אמיר לקנר

מנצח – רועי אופנהיים

מלחין ומעבד- אמיר לקנר

עיצוב וידאו – נמרוד צין

כתיבה ובימוי מערכונים – גור קורן

שחקנים -דביר בנדק ודקלה הדר

בית האופרה\ תל אביב. יום ה’ 6.5.2021

המון גשש. צילום : משה צ’יטיאט

הרהור ,תהיה ומראה מקום.הבלוג תחת מתקפה גששית.אפשר שיכלו לעשות את זה אחרת,אפשר שלא.ואולי נכון לצטט דברי פתיחה : ” המופע שתשמעו ותראו הערב הוא תוצר של דיאלוג יצירתי בין תזמורת המהפכה לבין המורשת התרבותית של שלישיית הגשש החיוור.מורשת זאת,הכוללת מערכונים,שירים וסרטים,הינה פרי פעילות של 37 שנות פעילות רצופה.השלישיה נוסדה בסוף 1963 עלידי המפיק והאמרגן אברהם דשא ( פשנל) אשר היה המנוע מאחוריה לאורך כל שנות פעילותה וכללה שלושה מיוצאי להקת התרנגולים ישעיהו לוי (שייקה),גבריאל בנאי ( גברי) וישראל פוליאקוב ( פולי) ” סוף ציטוט.הכרוז יורד מן הבמה.היה מנוע? ( זמזומים במוחו של הכותב) ,אקט פתיחה. מה הוא עושה לה? .מסך, הקרנה.תזמורת המהפכה לרגלי ההקרנה.הבלוג בתקווה לשינוי.לא,רק שלא תקרינו מערכונים,שירים וכדומה ותנגנו למטה.זה מוכר מידי,משופשף מידי.ראה סינמטקים וליויי מוסיקלי לסרטים אילמים.וזה משתנה, ומגיע הרגע הזה, ומהר,כשלחלוחית פוגשת את ארובות העין.נוסטלגיה,אמרנו,איך לא,וזו תופסת היסט עכשוי. עיבודי התזמורת בחיבור לקטעי הוידאו מעגנים עבר ידוע מראש בתזזיות סינמטית של פעלולי עריכה “מניפולטיביים” אם תרצו ו”אמנותיים” אם גם תרצו. חלק מן העיבודים מרהיב ( ר’ את מים לדוד המלך ) חלק אחר יושב על מכמני קונצנזוס של סאטירה עדינה, צהליות לאומית ושיתוף קהל נהנתני כש”אף אחד לא קם” מלווה במחיאות כף מתלהבות של קהל מבוגר יחסית, זה ששפת הגשש הפכה לחלק אינטגרלי מחייו היומיומיים במדינה שהולכת מדחי אל דחי מבחירות לבחירות, ומה שיפה שגם לחיבור הגששי של הזכרון הקולקטיבי הקונצנסיאלי, נוסף הנופך הקיומי של ההווה , מעבר לקטעים המוקרנים ולעיבודי התזמורת המגוונים. כאן בדמותם של דביר בנדק ודקלה הדר, פסיכולוגים ומטופלים לסרוגין עם תסמונת גששית מובהקת בלתי נתנת לשליטה,אובססיבית להדביק, כי קשה ולא ניתן לנער את הצ’ורבה מהשבע ואת הקפטריה מטבריה.לו היית צפת. ואם כבר אקטואליה, השאלה הנשאלת לגבי שירי הגשש וקיומם העכשווי, המוסיקליות הגששית מרהיבה , ללא ספק. נכונים להיום, כבר לא. מה הוא עושה לה , עוזי עוזי פסטיבל שירי דכאון ואחרים שייכים לעבר אחר, יפה יותר? , נאיבי יותר ?. העיבוד המהפכני הוסיף את הכאן ועכשיו , אפשר שהייתי מוסיף עוד טיפה כאן ועוד טיפה עכשיו,ואולי לא.כי מי אני,מה אני, מי אני…. חחחח. חוזר על עצמי.

תנו את הכבוד לצה”ל : צילום –משה צ’יטיאט

הבלוג מנסה לסכם חוויה. היה טוב.לעיתים יותר,לעיתים מעט פחות , בהשוואה להופעות אחרות במסגרת מופעי תזמורת המהפכה, זו שכאן מעוררת מחשבות קיומיות נוסח מקומם של הגששים בהסטורית היקום הארצישראלי העכשוי. עובדים עלינו קטע מרשים במופע כמוטו לצ’ופצ’יק של הקומקום.זרבוביתי,זרבוביתו,זרבו…אופס ניסחפתי. באמת עובדים עלינו ?

שתי הופעות נוספות השבוע במשכן התל אביבי ב 25.5 , אחת בחיפה ב 8.5 ואחת בירושלים ב 20.5

בתודה

מיקרובי

הבלוג שמתנהג אחרת

שאפו ! צילום : משה צ’יטיאט

C.) כל הזכויות שמורות

Posted in Live Concert, mickrobi, orchestra, ביקורת הופעה, מופע מחווה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, תזמורת | Tagged , , , , , , , | 1 Comment

פסיכדליה חיפאית

Mazeppa

הופעה חיה בלבונטין/ תל אביב יפו

יום שישי , 30.4.2021

על סוסים ווורדים , מיכל פרז נוי , מאזפה,

פריידיי און מיי מיינד,והבלוג חוזר לפעילות,עדיין על אש קטנה,המסיכה בכיס,הופעה ראשונה שלאחר קורונה.מחפש את ההופעות שיעשו לי את זה.מגיע בעשר בדיוק.(פתיחת דלתות בשמונה וחצי , חחחח),יודע מתי לבוא.מוותר הפעם על החימום.רוצה ליפול היישר אל תוך החוויה הפסיכדלית המובטחת. הקטע הראשון ( ר’ וידאו) מלווה בתשפוכות של עונג ,צמרמורות של הופעה חיה,כרגע לא משנה לי כלום, אוזניים נקרעות, עיניים דומעות,שערות סומרות, המיינד מוצף במראי מקום קודמים של חוויות פסיכדליות אישיות. האם זה ישאר כך לאורך זמן? ,יחזיק מעמד עד לסוף ההופעה ?, ישכיח את הצרות מבית?. ובכן.רגע.למה שלא תשארו במתח.

טיפה רקע.את השם הלהקה הזו לוקחת בעקבות ההשפעות הבלתי נשלטות של ריינר מריה רילקה על מיכל הזמרת. מאזפה אכן שם קשה, אחד מגיבוריו של המשורר הגרמני, סיפור על זה שכבול לסוס דוהר וכל מה שקורה לו , אבל לא רק סוסים יש לנו כאן, גם וורדים. סוסים ווורדים, לא שהבנתי על מה שרו שם בהופעה, חיפושים מוקדמים בנט גילו את אוזני . גם זרם ההשפעות, החל בגרייס סליק של האירופליין, ועד לסוזי של הבנשיז. יש עוד.דורז,וולווט ואולי גם המג’יקל מיסטרי טור של הביטלס,למרות שלא הוכרז על זה.אז הנה הם עכשיו , עם אלבום חדש ( או טו טו על ויניל) , מחמאות מוקדמות בארץ ובחו”ל, והופעה אחת , ארבע שנים לאחר הלידה החיפאית,כאן בלבונטין של תל אביב יפו.עולים לבמה : מיכל פרז נוי, הזמרת שבפרונט, אסף קורן על גיטרה וירטואוזית, אלעד ברדס , בסיסט שלא מפסיק להרעיד על ריפים חודרי עצמות , ואמיר נוי, מתופף עם מגבעת, בחיבור שבין ז’אן ז’אק גולדברג לאהוד בנאי. ( אסוציאציות אישיות) . ברקע , כמו בכל מופע פסיכדלי טוב, הקרנה נון סטופ, של פלורה ופאונה, בזמנו קראו לזה לייט שאו.

ועכשיו להמשך.ההבטחה הפסיכדלית מתמסמסת איכשהו בהופעה. יש קטעים שעובדים חזק ,אחרים פחות. אז נכון שלא הכל כאן נסוב סביב גלולות הלוציגניות ונכון שבין לבין נמצא השפעות של מוזיקה מזרחית, אולי תורכית כדיבריהם ( הקטעים שאהבתי ), אבל גם קראוט גרמני ושוגייז בריטי ועוד התחלקויות על ג’אנרים ספורדיים מתולדות הרוקנ’רול. מענין מה שקורה כאן,כי האזנה מוקדמת לאלבום, עוררה אצלי את הרצון החזק הזה להגיע להופעה, וכאן בלייב היו מעט כאלה שעשו לי את החוויה בחזק והרבה אחרים שהביאו לי את הרצון לחזור אחורה בזמן לדבר האמיתי, או שמא להעזר בכדור אחד קטן וקהל גדול בהרבה מאלה שנכחו בלבונטין.

בתודה , מיקרובי,הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות שמורות

Posted in clubbing, Live Concert, mickrobi, photography, psychedelic, Review, rock, Rock Concert, Rock'n'roll, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פסיכדליה, רוקנ'רול | Tagged , , , | Leave a comment

מחתרת הויניל 4 / זאב טנא : מקולקל

מחתרת הויניל,לא בדיוק פינה, לא בדיוק מחתרת, אפשר שמדובר במשהו חד פעמי, אפשר גם פינה קבועה. הרעיון לתת מקום לאלבומים, תקליטונים, או איפיים או השד יודע מה , מיוחדים,לפחות באוזני הכותב , מהסוג הזה שיכול לשנות תודעה או לפחות להניע כמה גלגלי שיניים במוחו העבש של כותב הבלוג.מה שחשוב שיהיה ויניל. כי הויניל החדש הוא הדיסק הישן.

לא מדובר בביקורת פרופר, לא יהיו כאן ניתוחי שירים , מכסימום גילויי התלהבות או רטט קל לאור עטיפה יפה, אריזה יחודית, מוסיקה שעושה משהו שמעבר למשהו המוכר.

______________________

זאב טנא : מקולקל

תקליטי זהב שחור 2020

קבלו אדום. שווה יותר ? תלוי. אחרים יגידו שמקולקל. אוהבים שחור ?. יש גם שחור. הבלוג מעדיף כרגע אדום. ויניל. אנחנו כאן חברי המחתרת מכריזים בזאת על הקמת מחתרת הוינילים הצבעוניים. יודעים מה ? הקורונה הזו שלנו דורשת צבעוניות שכזו. ולאו דווקא זאב שיגיח עם ויניל אדום, איכשהו לא מתאים לו ואולי כן. מלנכוליה בלוזית רוויית גיל מעדיפה ויניל כהה אנרכיסטי יותר ? , מחאתי יותר ? , לא . כן . אולי. תריסר אלבומים באמתחתו אז שיהיה הפעם אדום, חוץ מזה האדום תמיד היווה איכשהו מחאה שכזו. תשאלו מה קרה ? לא קרה כלום. מקולקל בשונה מאחרים פחות מחאתי. אלבום אישי. מאוד אישי, האשה זורקת את כל מה שבבית, את מה שלא טוב, “שרק לא תזרוק גם אותי לרחוב” ,אישי אמרנו. נכון שגם נער פלישתיני עדיין מסתוב לו שם בחצר, אבל הזמר כבר מקולקל. “מקולקל חסר מזל, פחות אוכל, פחות ישן, לפעמים כבר מבולבל, לא “זוכר שמות, מתעצבן מסתם שטויות, יותר מידי זקן, מאוחר כבר לתקן.

חחחח גם הבלוג מזדהה. עובדה תקראו את מה שהוא כותב כאן. אדום אמרנו. מה עוד? בהקדמה כתוב שלא מדובר בביקורת פרופר. איך אפשר שלא. אפשר. ככה בין השורות תבינו שהבלוג אוהב את מה שהוא שומע. הזאב הזה מתחבר הפעם לבילוייםימי ויסלר,שהפיק וגם מנגן. זה עושה אוירה אחרת. שקטה בהרבה. הזאב פסק מליילל. לא שצרח קודם מי יודע מה, רק מה, נרגע. כלפי חוץ נרגע. בפנים ? לא יודע מה בפנים. עכשיו נח הזאב , מוצא מפלטו במתחמי הבלוז העצלני, הדיקלומי, הישנוני, הוורבלי,גם יש כאן את הפאנקי של השקט, הבלוג נזכר באייאן דיורי, בשקטים שלו, לא במקל המכה ,לא משווה, אין מקום להשוואה, סתם כך נזכר, רק בשיר אחד, עדיין לא הספיק להגיע להאזנות נוספות. יגיע בהמשך. יזכר בעוד כמה זמרים שעושים מין שקט שכזה .

ויניל אדום, “מה יש לך בתיק, מה יש לך בתיק, גז מדמיע? קונדום עתיק? טונות של ליפסטיק, הזמנה מבוטיק. מאמינה “באלוהים? רק לפעמים. זה בור בלי תחתית, יש לך טונות של שיט.

זה לא אני כתבתי, זה הוא. ציטוט בדילוגים. זאב טנא.מקולקל. אלבום מיוחד. ויניל אדום ביקשתי. עדיין מנסה להבין למה.

בתודה

מיקרובי. הבלוג שמתנהג אחרת.C.)

Posted in album cover, mickrobi, rock, Rock'n'roll, ביקורת אלבום, ויניל, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , | Leave a comment

עוד ספרים

שרון מולדבי : להלל את החול. ספרית פועלים.162 עמודים

ערן צור : החיה בבטן. כנרת זמורה.222 עמודים

הבלוג מיואש. הקורונה הזו הורגת אותו לאיטו. הגעגועים להופעות טמונים עמוק בדמו. שיטוט בקניונים הריקים מביא לו את הדיכדוך הקיומי. ממשלתו הדפוקה יוצרת אצלו רגשות כעס וחידלון. אופטימיות זהירה באופק ? מי אמר ? חיסונים ? סוכנים אילומינטיים מוסרים לו שמדובר בחדירת רובוטים זעירים אל תוך הגוף שיאפשרו שליטה מירבית על מחשבותיו,פחחד. מצד שני,ספרים רבותי ספרים. זה מה שנשאר לנו חובבי המוסיקה,המועדונים, הרעש, כוסות פלסטיק עמוסות בירה תוססת, המינגלים, הנברשת שמעל ראשי הקהל בבארבי, הקהל,כן,קהל,( זוכרים?), העשן המתקתק, הזימזום באוזניים, ההנאה הזו שהיתה לנו אז בגלגול הקודם כבני אדם עלי אדמות. ועכשיו המעבר הזה אצל מולדבי למשל ממוסיקה להייטק, ממציאות קיומית, למציאות רבודה, או פילוח לבני נשים מחבלי כביסה אצל צור. הזמן הזה שנותר לנו כעת עושה טוב לעין הקוראת. ספרים,אמרתי? בטח. הבלוג שם לרגע בצד את האחת שתיים שלוש ארבע של פול אוסטר , אתנחתא רוחנית אחרי שגמע לאיטו 424 עמודים מתוך887 עד לסיומו, (שוויצר מה אתה מספר לנו על ספרים אחרים ? מה ) , את זה של ערן צור סיים תוך יומיים. איזו חשיפה,ואו, מאניאק הצור הזה, אבל לא, זה לא הוא,זה רז, חחח, בטח שזה הוא וכמה שזה מרתק. היכולת שלך להשוות לעולם האמיתי, ההתמודדות הזו עם חברים מאז ומוות טרי מעכשיו. רגשות הפחד שלך לגלות את מה שלא רצית לדעת ובכל זאת נרגש לגבי ההצצה הזו לחיי האחר בהשוואה לחיים שלך עצמך.ומולדבי? כנ”ל רק שאותו אתה קורא לאט , מאוד לאט , חודש קריאה. ולא קל לך. עושה השוואות לשרון הזה שהכרת, או שחשבת שהכרת, עם מי שחושף עצמו בתוך דפי הספר. לא קל לך. ולא אבוא לפרט. ואולי קצת מזה בקיצור ,כי בניגוד לצור קשה לו למולדבי לקבל את עצמו. ” אני חרא של זמר “, אומר ומתלונן על כאבי ברכיים. לא בסדר הזה, אבל כאבי הברכיים האלה מלווים אותו לאורך הספר כולו כמוטו למהלך חייו, ההשוואות שבינו ולהקתו ללהקות אחרות בעולם, תרומתו או אי תרומתו לתרבות המקומית, יחסיו עם בנו, עם האשה, עם הבוסים החדשים במשרדי הייטק,הורות מאוחרת,ההורים הגרושים, חזון עתידי בתלת מימד. לא קל לו לשרון. אבל חייבים להזכיר לו את כנפיים כמה שהשיר הזה נוגע. והוא יודע את זה, ויש גם את יחסיו עם מיכל ניב, שבקושי סוחבים עמוד בספר,והבלוג היה מעונין לדעת יותר, ואולי כאן החדירה לתחום הפרט בעוכריו, מסרב לקבל קיצורי דרך, דווקא כאן, ואז הבלוג פונה לקובי אור ,רגע לפני כתיבת הרצנזיה הזו ואור נשפך ” בתקופה ששרון כתב ביקורת מוסיקה בגלובס , לא היה לי כסף, נהגתי לחפש בפחי האשפה הכחולים המיועדים לעיתונים זרוקים, גיליונות של גלובס כדי לקרוא את הביקורות שלו. אני חושב שאין מחמאה גדולה מזו “.ועוד מוסיף : ” הבנתי כבר לפני עשורים ששרון מפרק קטעי מוסיקה, הוא בחור חכם, אבל הוא מתפרק לשברים: הוא רגיש כל כך, ואנשים רגישים מאוד מתפרקים לרסיסים. אני יודע ששרון נע בין שבר לבין נסיון לגעת באושר.” אכן. והנה הספר “להלל את החול” ועד לשורות הסיום אינך מבין מה פשר השם, עד לסיום, בסוף כן. ולצידו “החיה בבטן ” שני ספרים שהופכים מגיפות מעיקות לחוויה מסוג מסויים מאוד . כי חשיפות שכאלה גורמות לך , מעבר למימד ההצצה הכאילו רכילותי, להביט אל תוך עמקי נפשך פנימה. כי האחר , ובמובננו כאן שרון וערן הם בעצם האלטר אגו הקולקטיבי של כולנו , ולא רק של חובבי המוסיקה והרוקנ’רול.ובכל זאת במחשבה נוספת, מי שאינם מודעים בכלל לנישה הזו של שני מוסיקאים מקומיים , יתקשו להבין מה הולך שם בדיוק בין דפי הספרים המרתקים כל כך את כבוד הבלוג שמתנהג אחרת,או זה שמתימר להגיד מתנהג אחרת. הסתבכתי?

בתודה :

מיקרובי. הבלוג שמתנהג אחרת.

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Book Report, Uncategorized, ספר | Tagged , , , , , | Leave a comment

על הגג

יום ה’ החמש עשרה לפברואר, גג הבית שברחוב ארלוזורוב, מופע אופראי בימי קורונה מאת תום בן ישי, צופים : חברות,חברים וכמה מדרי הסביבה.

הבלוג שגר בכניסה השניה , מגלה להפתעתו את האירוע שמעל לתקרת מגוריו. תום בן ישי היא הזמרת שגרה בכניסה השלישית. לאורך כל שהותו בבנין לא ידע שהיא היא זו שאת קולה שומע מידי פעם בחלל סביבתו הרועשת, מוסיפה בחן את האלמנט התרבותי לעבודות המעצבנות של הרכבת הקלה ( הכבדה) ,בעירוב לצפירות אמבולנסים שואטים בדרכם לאיכילוב הסמוך.והנה בא השקט.

כניסה ג

השקט הזה של ימי הסגר, אורות מנצנצים במעלה מדרגות הכניסה השלישית, גג הבית שתופס מטאמורפוזה והופך למיני ווניו של הופעה אינטימית לקובץ של עוטי מסיכות תאבי תרבות, והנה זה מתחיל

לילה באופרה

וצמרמורות עפפוני ולחלוחית עיניים מצטרפת בטפיחת אצבעות לקצב האריות הנשפכות , חלקן מוכרות יותר חלקן פחות, ולמען שלא נרבה במילים להלן ההוכחות :

הפתעה – דואט בהצטרפותה של תמרה נבות , עוד זמרת מוכשרת מן הכניסה השלישית.

היה מרגש

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, mickrobi, opera, video, אופרה, ביקורת הופעה, וידאו, מיקרובי | Tagged , , , , , | Leave a comment

בעקבות הארון האבוד

רותו מודן

מנהרות

(רומן גרפי)

הוצאת כתר, 276 עמודים עמוסי הרפתקאות

עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונו של המחבר, כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות ,כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים,מקרי בהחלט.

הבלוג חורג ממנהגו. הבלוג בסגר.הקורונה ויירוס הזה מונע ממנו הופעות.הבלוג חובש את כובעו החדש.אר-כי-או-לוג. כן בי.איי. אם.איי ( נו טוב רק חצי תואר,כי פרש באמצע) .ולמי שלא יודע עדיין , הבלוג טמון חזק במכמני הארכיאולוגיה.נזכר בלימודיו,בחפירותיו,בחוויותיו,במציאות שגילה,בדפים האינסופיים של רשימותיו,מחקריו,צילומיו,בחפירה הראשונה שלו, בחיבורו למשה דיין , שודד העתיקות הנודע שחפר את גלוסקמאות הכלכוליתים סמוך לביתו בבני ברק,במוריו,בפרופסורים המכובדים,ידין,אביגד,אבי יונה,גיחון,מזר,קפלן,בקיצור עזבו סקס, סמים ורוקנ’רול ( נו טוב גם אלה הציצו מידי פעם שם בחפירות) ,לונג ליב ארכאולוג’י,ומה יותר מסקרן מספר קומיקס מופלא שצץ לו כך לפתע פתאום בחנויות הספרים פרי מכחוליה,עפרונותיה,עטיה,מחשביה, של רותו מודן אשפית הג’אנר ,זוכת פרסים ותהילה בינלאומית, כאן לראשונה בספר שכולו עברית וכולו קודש לחיפוש ארון הברית. אכן, אינדיאנה ג’ונס משלנו בדמותה של נילי ברושי, גיבורת המעשה ובנה הדוקטור בן השבע המכור למשחקי מחשב טלפוניים,כן זהו שמו,ואביה הדמנטי,ישראל ברושי, שחפר וחיפש וחקר בזמנו והפסיק עקב מחלתו, ושותפו הנבזה והגועלי הפרופסור מוטקה שריד , ויש עוד,אח בוגדני , אבל גם לא, ויש את אבולוף אספן עתיקות עשיר ונכלולי שמחזיק באמתחתו כתובות חימר משמעותיות ( מזויפות? ), ועוד אחד גדנקן המזוקן , וילדי גבעות ארוכי פאות, ולוחמי דאעש חובבי עתיקות , וערבים פלסטינאיים, חופרי מנהרות משלהם, וחומות הפרדה, ושטחים כבושים או משוחררים, תלוי בנקודת המבט, ופרה אדומה וחיילי צהל, אקדחים, מכות ופיצוצים ומה לא.חגיגה.לא פלא שהבלוג גמא בצמא את כל שפעת העמודים ביום אחד.

רוצים מכות?

יו,כמה שהבלוג מתרגש.מדפדף בטראנס של סקרנות תזזתית,הפריימים עובדים על אמצע הדרך, לא מתפרעים מידי,לפעמים מצחיקים,לפעמים רציניים,לא רציניים מידי, המתח באויר, גלי חום וקור חולפים בגופו של הקורא ( כבודי ) ,יגלו או לא, ימצאו את הארון או לא.הציורים עושים את שלהם,מידי פעם צצה לה הפתעה גרפית לא צפויה. במוחו נזכר הבלוג בכל מה שידע על הארון הזה מאז ומתמיד. איך שיש הטוענים שהארון מוצפן במעמקי המחילות שמתחת להר הבית, איך שיש מי שאומרים שהארון בכלל הגיע לאקסום שבאתיופיה, איך שמקשרים את נדודי הארון למגפות שונות ומשונות,איך שאולי חפירות מנהרות הכותל נעשות עקב הרצון הזה למצוא את האוצר האבוד,איך שהיו אפילו כאלה שחפרו באוסטרליה כי חשבו ששם הוא טמון ותודה רותו על אינפורמציה זו כי לא ידעתי.

לוקוס 123 – שפה של ארכיאולוגים

אז מה , רוצים לדעת את הסוף?קבלו רמז ( בתמונה למטה ). אבל זהו. ,לא אגלה.בשביל זה צריך את הספר ביד.הבלוג ממליץ, בטח ממליץ, ודעו שלא חייבים להיות ארכיאולגים , על מנת לצלוח את החוויה , מדובר בהרפתקאה נהדרת. קא בום !!!!

בתודה, הבלוג שמתנהג אחרת.

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in art, Book Report, comics, mickrobi, אמנות, מיקרובי, ספר, קומיקס | Tagged , , , , , , | 2 Comments

גשם גשם מטפטף , חרררררר,גררררר

TOMORROW’S RAIN – ” hollow”

שני אלבומים במכה

בארבי, מסע זמן , 9.11.2017 , הבלוג עושה אטנדנס לקריאטור. גשמי המחר בחימום. הבלוג מצטט את עצמו :

חמישי, תשע על הדקה. טומורוס ריין, או אם תרצו גשמי המחר מושכים את תשומת ליבו של הבלוג, זה זמן רב שהבלוג מנסה לתפוס אותם בהופעה. הפעם הצליח לו. מאחר בכמה דקות , ונסחף. על הבמה אם תרצו חבורת נזירים, טובעים בענני עשן, תאורה אפלולית, אין פנים לנגנים, אפשר שברקע מאחור טמונה גם קלידנית, לא בטוח. שיער מתנפנף , ריפים עמומים, אומרים לו לבלוג שמדובר בדום מטאל, מודה, די מנותק מהסצינה, ובכל זאת, מרותק. משהו במטאל הזחלני הזה חודר לעצמות, גלי חום וקור מציפים את הנפש השוקעת ומתרוממת לסירוגין.ישי ( שוורץ זה שמאחורי הבאתם של הקריאייטורים),רפי,שירז,יגל,איתי,ואסף.בכוונה לא מזכיר שמות משפחה. החברים הקרובים יודעים. העשן מסתיר, הבזקי פלאש ספורדיים מגלים שבכל זאת הגלימות תפוסות ביצורי אנוש. ביום שלמחרת אני מבין שיש מי שהתלוננו על עצם החיבור שבין הדום של ילדי הגשם לטראש של הגרמנים הצורחים בהמשך. טיפשים. דווקא הניגוד הזה הוא שהפך את הערב בבארבי למרתק. סופר מרתק

סוף ציטוט

הצילום למעלה : דיגיפק של עטיפה מהודרת , פתיחה מרשימה. הגרסה האנגלית.

לטומורוז ריין יש אלבום חדש. בעצם אלבום ראשון. ישי שוורץ וחבורתו. בעצם שני אלבומים. אחד באנגלית ואחד משלנו עם המון אורחים גם בגרסה האנגלית המון אורחים, אחרים. אלה שלנו מתגודדים מתחת למטרית המטאל של ישי וחבורתו.ערן צור, ריקי גל, אבי בללי, שלומי ברכה, קובי פרחי,יוסי סאסי,זה ואו!!! של אורחים. גם בגרסה החוצית המון אורחים מכל מיני להקות למשל מהסיסטרס אוף מרסי,למשל דראקוניין,למשל פאראדייז לוסט, רוצים עוד,יש עוד הרבה.

גשם של מטאל

הבלוג לא נוטה לביקורת אלבומים. הבלוג אוהב הופעות. אמממה מה, עכשיו קורונה. אין הופעות ואם יש משהו כזה בסביבה, הבלוג נמנע מללכת. מסוכן לו. מה שכן טומורוז ריין שלחו לו מסר בנוסח של ” נכון שאתה מסוקרן לגבינו ? ” . הבלוג אימץ בשתי ידיו, חרג מממנהגו , הכניס דיסק לחור הנגן שבאוטו ונסע. מקץ דקה ראשו החל לנוע מצד לצד. האוירה דחוסה, איטית, זועקת כאבי מוות, שואה, בכי,נהי, פחד, הרס נפשי, מה לא. הנוסעים שלצידו פותחים במחאה , הבלוג בתגובתו הנלוזה מגביר .”מוזר” מהנהן לעצמו.”אני אוהב” מוסיף ולוחש אל תוך מעמקי מוחו,ו…בודק מה כתבו על זה בחו”ל. מתברר שהדעות חלוקות. ” לא אכפת לי” אומר הבלוג ומחיש מהירות נסיעה. ישי כהרגלו מחרחר, נוהם, רוטן, נוחר, החיבור הזה עם האורחים מוסיף ענין. ולזכור שמדובר כאן במטאל עצלני, אם אפשר להגדיר כך את מה שאחרים מגדירים כדום מטאל,או דת’ מטאל, או דארק מטאל, הכל הולך. הבלוג אוהב. ועוד משהו ,תקליט שנפתח ברעשי ילדים ומחווה ליוסי אלפנט , ( מתברר ששוורץ ואלפנט גרו קומה מעל קומה ) , ומסתיים בגרסת כיסוי לוויפינג סונג של ניק קייב (ירום הודו) , חייב האזנות נוספות (בשתי הגרסאות) , וזה בדיוק מה שקורה , הדיסקים האלה חורשים מאז את אוזניו של הכותב כאן . חרוש וחזור ,חרוש וחחחחחחחזורררררררר.חרררררר.גררררר.

Tomorrow’s Rain : צילום דורי בר אור
שימו אוזניות !!!

בתודה ובוז לקורונה

C.) מיקרובי,הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in album cover, metal, mickrobi, music, Review, rock, video, בא בלילה, ביקורת אלבום, וידאו, מטאל, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוק כבד | Tagged , , , , , , , | Leave a comment

RIOT 94 / מחתרת הויניל 3

מחתרת הויניל,לא בדיוק פינה, לא בדיוק מחתרת, אפשר שמדובר במשהו חד פעמי, אפשר גם פינה קבועה. הרעיון לתת מקום לאלבומים, תקליטונים, או איפיים או השד יודע מה , מיוחדים,לפחות באוזני הכותב , מהסוג הזה שיכול לשנות תודעה או לפחות להניע כמה גלגלי שיניים במוחו העבש של כותב הבלוג.מה שחשוב שיהיה ויניל. כי הויניל החדש הוא הדיסק הישן.

לא מדובר בביקורת פרופר, לא יהיו כאן ניתוחי שירים , מכסימום גילויי התלהבות או רטט קל לאור עטיפה יפה, אריזה יחודית, מוסיקה שעושה משהו שמעבר למשהו המוכר.

______________________

ריוט 94. עונג הפאנק. דוקטור אייל פלג וחבורתו. פאנק וינילי באדום. 45 סיבובים לדקה. תענוג.

ב “מחתרת הויניל” מודעים לשנה.2020 . מבט לאחור, מסעות בזמן. בוסניה בוערת. תל אביב בוערת. בערה בבלפור. להחזיק את המוצר הזה ביד , ובאמת שלא משנה בני כמה אתם היום, ולצרוח מהנאה, במקרה הפרטי של הבלוג לחכות שהבית יתרוקן מאשתו וילדיו, להניח על לוח הפטיפון, לפתוח ווליום עד הסוף ובוז לשכנים, הכלבה בורחת אל מתחת לספה, רעידת אדמה הנה הם השירים מאז,”בוסניה בוערת”,”אין טעויות”,”אקס פאנקיסט פאק אוף”, “סמים דופקים אותך חזק”. אומרים שהמוות אינו מחוסר עבודה. אייל פלג הילד הרע של פורטיס, הבן החורג של ליידון הרקוב. עכשיו דוקטור למשפטים אז מה. יש עוד… דויד טור הוא הסיד שלנו , הוישוס על הבס, ורגב שיטרית, יתוש רצחני על התופים, ושמוליק פרי שמשקיף מלמעלה רק שהגיטרה חוזרת וחיה חיה חיה בפיתולים חותכי אויר דחוס. זהו פאנק, ועם ויניל אדום ביד ואינסרט מודפס הייתם אולי אומרים פאנק אלגנט, פאק אלגנט, אם כבר נכנסים למלל הצווחני, זה רלוונטי , כל כך רלוונטי, קבלו ציטוט מתוך “אין טעויות” , במקור של “אברסיב וילס” הבריטים, כאן בהסבת טכסט : “תהליך שלום מצויין נדפק בגלל קומץ מזוין/פוליטיקאים מסריחים מדברים ידיהם בכיסים ” , מישהו אמר חרטא ? במקור 1994 , עשרים ושש שנה אחרי, ויניל אדום.אדום אדום .

C.) מיקרובי, הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in album cover, art, mickrobi, Punk, Rock'n'roll, ביקורת אלבום, ויניל, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פאנק, רוקנ'רול | Tagged , , , , , | 1 Comment

This is not a ROCK book

24 (7)הי ניר שומע ?

שומע

מבין שהוצאת ספר קלטת 

לא 

מה זה , ספר בלש?

אולי

אולי ?

בערך

נובלה גראפית ?

לא בדיוק

אבל יש גם ציורים

נכון

סוג של קומיקס

אם תרצה

אמנות ?

גם

מי בכלל מוציא ספרים כאלו בימינו, מי ?

חחחחח, הקיבוץ המאוחד

למה ?

אהבו,ואתה אהבת ?

.אהההה, חושב, נו ….בטח! !!!

מה אהבת ?

הכל.

היי ,אני שואל את השאלות.קפיטו? . טוב , נכנס לעומק הענין.אז איבדת קסטה שחורה. לא זכרת מה היה שם. אולי כן זכרת , אבל רק את הצד הראשון, ומה היה בצד השני ? לא זכרת. ניסית להזכר. שאלת חברים. הגעת לערד, עשית רסדנסי. ניגנת קטעי זכרון. הו כן , צד ראשון גונג. את זה זכרת, אבל צד שני? מה ??? חברים אמרו, רזידנטס, אמרו איינשטורצנדה נוייבאוטן, אמרו רונאלדו והלוף,אמון דול,קונארד שניצלר, אמרו עוד הרבה דברים, ואתה שאיכשהו עשית בזמנו כל מיני רעשים קטנים ומעצבנים עם המהפכה המיותרת, יצאת מתוסכל, כל כך רצית לדעת מה היה שם על הצד השני של הקסטה, אז בסוף גילית. אבל אני לא אגלה, שאגלה ?

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.

24 (10) 

הקסטה השחורה

מאת : ניר מטרסו 

הוצאת הקיבוץ המאוחד

אוצרת רסידנסי בערד : הדס קידר

מוסיקה מצורפת באינטרנט. מומלץ לשמוע אותה תוך כדי הקריאה בספר.

https://nirm.bandcamp.com

 

 

 

 

 

 

 

Posted in art, Book Report, comics, mickrobi, music, אמנות, מוסיקה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, ספר, עיצוב, ציור, קומיקס | Tagged , , , , , | Leave a comment

ART X 12 ( 2018-2020)

Posted in art, mickrobi, אמנות, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , , , , | Leave a comment