“איזה צוואר יפה יש לאשתך “

נוספרטו

סינמטק הרצליה, 16.4.19

בימוי : פרידריך מורנאו,1922

פס קול עכשווי בלייב : אליוט

אליוט והערפד

את מחיאות הכפיים הסוערות שבתום ההקרנה הייתי מוסיף לדיסק הפס קול שחייב ואני חוזר,חייב לצאת לאור בתום סבב ההקרנות הנוכחי. ( ורצוי בתקליט בקליט כזה על מהירות 78 כראוי לסרטים אילמים של פעם ) כי מה שאליוט עשתה לנוספרטו שווה את כל קריאות ה”מדהים” וחיבוקי האהבה שקבלה לאחר ההקרנה ולא אלאה אתכם בפרטים לגבי מהות הסרט והתיאוריות שמסביבו. בשביל זה יש מחשב וגוגל וויקיפדיה וכל השאר.

בקיצור מדובר בערפד. מפחיד? לא בטוח. קצת מפחיד. לא לשכוח שאנחנו באלפיים ותשע עשרה והמוני ערפדים כבר נשכו בצווארנו. אז הנה ההקרנה העכשווית, מרתקת, אפלולית, בין מצמררת למצחיקה, הקאלט בהתגלמותו עם ריקושטים פרטיים שלנו למייקל ג’קסון, רוקי הורור שאו ופולנסקי. וגם כשמדובר בפסי קול, הרי שמעבר לזה המקורי של סימפונית האימה הזו ( כותרת משנית לסרט) נעשו שעטנזים כאלה גם בעבר ( ור’ דוראלקס סדלקס משלנו) ובטח שיעשו עוד בעתיד.אבל,הנה אליוט צמודה לבמה עם סוללת סמפלרים וגיטרה אחת חשמלית, מלווה את הסרט בחשיכה, מרותקת בכל גופה ונשמתה לנעשה על המסך. וזה מרגש. כי תוך כדי התבוננות היפנוטית בסיפור העלילה, אני מפנה מבטים חטופים לעברה, מבחין במתח המצטבר על פניה, נהנה לראות אותה צוחקת בקטעים המצחיקים ( ר’ כותרת ) , מבחין בנענועי הראש שלה בצמוד לקטעים הרפטטיביים , תוך כדי נענועים אישיים שלי ומשפחתי. ומה שיפה כל כך בפס הקול הזה שלה, זה השילוב שבין הפס קול הקלאסי לזה העכשווי, של כניסת הטכנו האלקטרוני במסע זמן עתידי אל עבר העבר וכל אלה בצמוד לניפנופי ידיים כחוט מקשר לריצודי הפלוט ההולך ומסתבך על מסך ההקרנה בסינמטק ההרצליני. כך שמעבר לציפורניים השלופות, העכברושים, הדם המצוץ והמגפה המתפרצת, חייבים להודות לאליוט על הפס קול המרטיט. דאנקשיין אליוט.

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Advertisements
Posted in Electronic, Live Concert, Movie, אלקטרוני, בא בלילה, ביקורת הופעה, פס קול | Tagged , , , , , | Leave a comment

מהפכה !

סימנים של חולשה, הוא אלבום הסולו השני של סחרוף, אותו יצר בשיתוף עם המתופף והמפיק המוזיקלי רע מוכיח. האלבום שיצא ב-1994, התאפיין בצליל חדשני תוך שימוש נרחב במוזיקה אלקטרונית וסימפולים. האלבום נחשב עד היום לאחד מאלבומי הרוק הישראלי הטובים בכל הזמנים.
גרסת 2019 של תזמורת המהפכה, בניהולם של רועי אופנהיים וזוהר שרון, מזמינה אפשרויות האזנה חדשות לטקסטים והמוזיקה המוכרים, עם פרשנות המוזיקלית שטרם נשמעה.
במופע יבוצע האלבום במלואו בעיבודים חדשים, המתכתבים באמצעים תזמורתיים, קוליים ואלקטרוניים עם הסאונד של האלבום המקורי. העיבודים מבקשים להעמיק את תשומת הלב של הקהל לטקסטים ולרובד הרגשי הגלום בהם ולהאיר אותו מזווית חדשה.
המופע הוא השני ב”סדרת המהפכה” של תזמורת המהפכה בשיתוף האופרה הישראלית, המשלבת מוסיקה חדשה עם ז’אנרים מעולם הקולנוע וארט, ועולם הרוק והג’א
ז.

( מן האיוונט האינטרנטי )

מנהלים אמנותיים: רועי אופנהיים וזהר שרון
עיבודים: זהר שרון
מנצח: רועי אופנהיים
מנצחת מקהלת בת-שיר: טלי ויסמן

פסנתרן מקהלת בת-שיר: דניאל קרוגלוב

המשכן לאומנויות הבמה ( האופרה הישראלית ) 3.4.2019

SOLD OUT

מ ה פ כ ה
( צילום מיכאל רורברגר )



מנסה לעכל חוויה. להפנות מבט אל עבר פורמט די מקובל. החיבור הזה שבין הקלאסי, כינורות, כלי נשיפה, נבל, פסנתר וכדומה,למוסיקת רוק. נכון שנעשה כזה הרבה בעבר ויעשו את זה גם בעתיד. כשזה מצליח זה מצליח, כשלא לא. והנה כאן במשכן לאומנויות, ברי סחרוף, אליל רוק, ורע מוכיח , אושיה מוזיקלית לצידם של תזמורת המהפכה ומקהלת בת שיר. וסולד אאוט המשכן. מפוצץ עד לשורה האחרונה ביציע העליון. אוהבים את ברי, הו כמה שאוהבים אותו. אז מה יש לנו הערב ? “סימנים של חולשה”, כל האלבום מן ההתחלה ועד לסוף. את “כמה יוסי” שמרו להדרן. זה בסדר. באמצע היו חריגות. בכלל, מופע שכזה מחייב חריגות , זה הקונצפט. האפשרות שלא לחזור על הידוע והקיים, האפשרות ללכת על נתיבים מפתיעים והנה הראש מתחיל לחפור.למה? כי ברי מרוחק מהתזמורת ורע נחבא אל התופים וצריך זמן להבין היכן הוא ועוד משהו, הכינורות יוצרים סיכוך, כן הם, מרככים את הרוק. ככה שבהתחלה היו לי השגות. זה לא הברי שאני מכיר, זו לא הגיטרה המופלאה המתפרצת עם הטאץ’ המזרח תיכוני,זה הפעם הרבה יותר ברגוע, רק שכמו שקורה לפעמים בהופעות מסוג שכזה, הראש עושה סוויץ’ בהמשך, קוראים לזה היסט, של “שכח את מה שידעת קודם, מחק בריקדות מחשבתיות, נפץ מוסכמות, התעלם מהקרנות הוידאו הלא מאוד מרשימות ברקע, מזג עצמך עם הקיים, תן לעצמך להיסחף “. והנה עולה המקהלה, והנה הדמעות מתחילות לזלוג, והנה “נפתלי הדג” , ואז כבר שולף את ממחטות הטישיו, כי הביצוע הזה מרגש, אשכרה מרגש, ולא רק הם המקהלה, ( וכמה שהיא הוסיפה יופי ואיכות למופע הזה ), כי אם גם שלי גלעד, סולנית המקהלה וקולה המלאכי, ישובה לצידו של המנצח ושרה “קשה קשה להיות בנאדם, נפתלי רוצה לחזור אל הים”, זה היה צלול ואלוהי ודי חבל שלא כל המופע היה כזה.


שלי גלעד / נפתלי הדג
( צילום : גאיה סעדון )

אבל, אל חשש , כי מכאן והלאה הבלוג כבר שפוט. מתלהב מחירצוצי דיסטורשנים רגעיים של רע והגיטרה, משלב עצמו בתיפופים המלטפים של אותו רע, מוחא כף וירטואלי עם הביצוע הקופצני והמצויין ל “בריג’יט בארדו ” מתרומם עם הקהל כולו עם סיום החלק הראשון, כשותף להערצת ההמון, מוסיף את שירתו ( בתקווה שאף אחד לא שם לב לזיופים) ל “כמה יוסי ” , יוצא מאולם, חופן בייגלה חם, שמח וטוב לב, בדרכו הבייתה. היה טוב היה יופי. מענין כמה ביקורות על הופעה של ברי הסתיימו במשפט הזה

למי שפספסו ולכל האחרים ,הופעה נוספת באודיטוריום חיפה בשבת השישי לחודש.

משמאל לימין : זהר שרון,רועי אופנהיים,רע מוכיח,ברי סחרוף
( צילום : ענת גורל רורברגר)

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) מיקרובי




Posted in Live Concert, orchestra, photography, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, תזמורת | Tagged , , , , , , | Leave a comment

אפשר צד שני , בבקשה ?

משינה

B- sides

השירים הנדירים

בארבי, 19.3.19

בנאי אנד דה מאשין
צילום : ענת גורל רורברגר

ערב עם סוזי, פחי, אנה, קאנטרי ג’ו וחברים

משינה מזמינה אתכם למופע מיוחד בבארבי, עם שירים שהיא לא ניגנה כבר הרבה הרבה זמן. לאחר למעלה מ-30 שנות פעילות, יש למשינה רפרטואר עצום של להיטי ענק. לצדם שירים אהובים מהאלבומים השונים, שלא תמיד מצליחים למצוא את מקומם בהופעות הרגילות וגדושות הלהיטים. כעת, משינה חוזרת להיכל הרוק המקומי, הבארבי, לשני ערבים מיוחדים ונדירים מכל בחינה. “אנה”, “פולארויד”, “סוזי בלי היד”, “פחי שואו”, “העמותה לחקר התמותה”, “בן המלך“, “שלמונזה” ו”הספסל ההוא מול האגם” הם רק חלק מהשירים שצפויים לחזור לבמה.

מי יודע? אולי גם הזברה תבוא.

הבלוג פותח בציטוט איוונט.והנה הוא מסכם. כן , הייתה זברה, מדוע ולמה, פיג’מה ! פיג’ממה ! פיג’ה פיז’ה פיז’ממה . שיא הערב ? בטח שלא. כי כאן הזברה משמשת כגלולת זכרון להופעות עבר, רק שלפניה ואחריה היו המון אחרים. אז תלוי מה תגדירו כנדיר, השירים האלה שפתאום נזכרתם שהיו פעם כאלה , או שאולי ההם שטמונים לכם עמוק בזכרון ועכשיו אתם שרים אותם בקול גדול בשותף עם הלהקה , כל כך שרים שאפילו לרגע מקדימים את הנעשה על הבמה, עד כדי כך שחייבים להתחיל מחדש כי באנו לשמוע את משינה ולא רק את הקהל. אבל שלא נטעה. הקהל הזה הוא קהל שרוף ואוהב. כל כך שרוף על הלהקה והשירים שעיצבו את מקומו ברוק המקומי. אז הנה הבארבי מלא עד לאפס מקום. כל כך מלא שעובר אפילו את גבולות הסולד אאוט. והם מוצפים באהבה, חום והערצה בלתי פוסקת , אלו מול אלו. עם כל השירים שהובטחו בפריוויו האינטרנטי ועוד הרבה אחרים ביניהם… “כי לא בא לה”, “איזה איש”, “הכל עוד אפשרי”, “סר חינה”, “בן המלך” ולקינוח המאוד קפיץ ולא נדיר בכלל – “רכבת לילה לקהיר” , כי בלעדיו משינה לא תהיה משינה. וכאן זה נגמר והחברה משתחווים והקהל יוצא החוצה מרוצה עד הגג.הופעה נוספת ב 26 לחודש.

ידעו מה לעשות , ועוד איך שידעו
צילום וידאו מרחוק : מיכאל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, rock, Rock Concert, Rock'n'roll, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול | Tagged , , , , | Leave a comment

כוחה של משפחה

Polar Twins

+

Sophya

אוזן בר, 23.2.2019

אורח מכובד : הדר גולדמן – ויולה חשמלית.

כהרגלו בקודש הבלוג פותח בציטוט איוונט והפעם מקצץ ועורך על מנת לקצר ענין ולהגיע למהות.

ראשונים : סופיה

אחרי 17 שנות פעילות בהולנד , המון הופעות על במות ופסטיבלים ברחבי אירופה , שירים וקליפים בתחנות מובילות ומספר הופעות זכורות בישראל, הרכב הניו ווייב/דרים פופ חוזרים…. הקול השמיימי של סוניה רוזנבלום מהפנט.

שניים : הפולר טווינס.

קצת יותר משנה לאחר שדירק פולק זמר ומפיק בעל מעמד קאלט (מכאנו, מינימל קומפקט והמון אחרים) הופיע בתל אביב, הוא חוזר לכאן עם הגיטריסט/זמר מארק ריטסמה, ופרוייקט ה ׳פולאר טווינס׳
בהופעה אקוסטית ואינטימית מיוחדת בו שניהם מציגים את שירי הפולק האירופי שלהם בעלי ניחוח ארטיסטי ושנסיונרי האופייני לשירה של דירק באנגלית, צרפתית וגרמנית, בתוספת גרסאות אינטימיות ומיוחדות של קלאסיקות מההרכב מכאנו.
למופעים בישראל יצטרף אל דירק ומארק חבר בהרכב מכאנו וסופיה ,עידן קרוצ׳י, בגיטרות ואפקטים
.

סוניה המהפנטת של סופיה
צילום מיכאל רורברגר

משפחה . אכן משפחה. להופעות של ( דיק ) פולאק ושותפיו מגיעים כמו אל מפגש חברים יודעי סוד ודבר. ואפילו שחולפות השנים והזכרון בוגד, ולא כל פרצוף בקהל מתקשר לשם בסלע , ההיכרות עושה את שלה והנה הנהוני הראש והשיחות הקטנות והפמלריות המתוקה של היינו שם קודם והנה אנחנו כאן עכשיו, ולא, זה לא מתקשר לפגישות מחזור של בתי ספר לשעבר, אלא לאהבה טוטאלית של מוסיקה אינטלגנטית שהלוואי והייתה ממלאת את היכלות התרבות למיניהן ועדיין עובדת נפלא על אוזניים אינטימיות באוזןבר הצנוע , אל מול קהל מועט יחסי, אבל איכותי לעין כמוהו.

אז מה יש לנו הערב? דאבל ביל, ראשונים סופיה הלהקה הישרא/הולנדית עם עידן קרוצ’י המייסד משלנו וסוניה רוזנבלום העלומה, גם היא משלנו, כשלצידם ההולנדים המעופפים על גיטרות ותופים, ומוסיקה שוגייזרית, דרים פופית, סוחפת, שאולי נטועה בתקופה אחרת, אבל עדיין יושבת מצויין על האוזן, כוללת ביצוע כיסוי מדבק ל”אינר סטיישן” של מינימל קומפקט, כשהקשר הדוק ומופתי, כי שם היו ביחד וכאן מקדימים יופי ליופי העצום שיבוא בהמשך הערב עם הפולר טווינס

ולהוכחה הקליפ:

Sophia at the OzenBar Tel-Aviv
צילום וידאו : מיכאל רורברגר

או.קיי. והנה הסיבה שלמענה כיתת רגליו הבלוג בליל כפור תל אביבי אל עבר האוזןבר

אקורדיאון
צילום : מיכאל רורברגר

הפולר טווינס. הלו הם דירק פולק והגיטריסט/זמר שלצידו מארק ריטסמה. והכל כאן יפה כל כך, תרבותי כל כך, ארטי במובן הנכון של המילה, על הסקלה שבין הקאברט לפאנק, בין המרגש למרטיט, בין המצמרר למרגיע, בין השוגזרי לפסיכדלי. שרים באנגלית, צרפתית ואפילו גרמנית . ( יה! בקמצ ) ולצידם כוחות החיזוק , עידן ( סופיה ) קרוצ’י ומיודענו מזה הימים הדר גולדמן ( סיאם ) על הויולה החשמלית ונעליו המוכספות ( ר’ תמונה ) והוא הוסיף המון .

?דו יו לייק מיי שוז?
צילום : מיכאל רורברגר

וזה היה טוב , פאקינג טוב, כולל שירים מוכרים של להקת האם מכאנו ( שהפכה לאנלימטד ) ואיך לא , שירים של תאומי הקוטב , נכון לא מוכרים, לא אצל כבודי הבלוג, ולא אצל רוב רובו של הקהל, אבל כן מסקרנים ומרתקים מהאזנה ראשונה , ולא רק בגלל המלודיות הסוחפות , כמו בגלל כניסתם של המבצעים לעומק הענין , טובעים במשימתם, מתאבדים על מצבי הרוח , דופקים הופעה כאילו ועמדו אל מול אלפי צופים ולא רק אל מול ה”משפחה” האוהבת ואוהדת עד כלות. עוד משהו ? הקול הזה של פולק עושה לי סדקים במוח.

תאומי הקוטב והמשפוחה
צילום : מיכאל רורברגר

צילום וידאו : מיכאל רורברגר
צילום וידאו : מיכאל רורברגר
צילום וידאו : מיכאל רורברגר


C.) כל הזכויות שמורות למיקרובי

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פסיכדליה, רוקנ'רול, שוגייזינג | Tagged , , , , , , , , , , , | Leave a comment

חיות אדם

Mastodon

מחממים : קין והבל 90210

אורח בהפתעה : דודו פארוק

מרכז הירידים ,20.2.2019


!חולצות, יש
צילום : מיכאל רורברגר
!אוכל, יש
צילום : מיכאל רורברגר
! קהל, יש
צילום מיכאל רורברגר

עכשיו אפשר להתחיל

הבלוג פותח ומצטט איוונט

גבירותיי ורבותיי: ארבעת הטיטנים מאטלנטה נוחתים לראשונה בישראל והחדשות האלה הן לא פחות מרעידת אדמה.

מסטודון נמצאת כרגע בפסגת הקריירה שלה – עם זכייה בגראמי על סיבוב ההופעות העולמי סביב אלבומה המבריק מ-2017 Emperor of Sand,

ביקורות משתוללות וקהל אדוק שיודע בדיוק לאיזו עוצמה לצפות. מדובר על אחד הרגעים הנדירים שקהל המטאל, סטונר, פרוג ואלטרנטיב שמים בצד את חילוקי הדעות ומתמסרים ביחד להר געש של עץ וברזל.
טרוי סנדרס, ברנט הינדס, ביל קליהר ובריאן דיילור הם מסטודון:
החיה הפרה-היסטורית של הה
ווה.

אם זה לא מספיק, את הערב הזה יפתחו קין והבל 90210!
הפאוור טריו שמנגן סטונר מטאל פרורגרסיבי בשילוב סלאדג’ אימתני ממעמקי המצולות.
עם שני אלבומים באמתחתם ואחרי שחגגו השנה עשור של פעילות (במסגרת ה”פסטיהבל” ה-1), ירדה הלהקה למחתרת כדי להקליט סוף סוף את אלבומה השלישי שעתיד לצאת במרץ 2019. למרות שהתקופה היא בסימן הקלטות, השלישייה יוצאת מהמאורה כדי לחמם את הלהקה שעיצבה במידה רבה את הדי.אן.איי המוזיקלי שלהם עם חומרים חדשים ויראת כבוד לאדמורים המסטודוניים
.

סוף ציטוט

ה חימום …אם לא ה…
צילום וידאו : מיכאל רורברגר

? ואיך אפשר בלעדיו, איך ?
צילום וידאו : מיכאל רורברגר

טוב, זה היה החימום , ( בתקווה שנכנסתם לקטעי הוידאו ) . חימומים כאלה הלוואי עלינו כל יום.

( ועכשיו למאסטודון ( סוף סוף

וזה לא המתופף 🙂
צילום : מיכאל רורברגר

הבלוג עושה החלטה : בהמות? …רגע חושבים, כן , אבל יש גם מאסטודון. לוקח שני פתקים, שם בכובע. עוצם עיניים. מוציא. מאסטודון. נו טוב. מאסטודון.לא שהכיר אותם קודם. אבל שוקי וייס עושה לו את זה חזק. אם וייס מביא, חייב להיות טוב. בודק. שיעורי בית. מתחבר לכל אמצעי הבלו טות’ בסביבה. המשפחה בורחת. צורחת. השכנים דופקים על הקירות. מנמיך. העיקר שיגיע מוכן. מגיע. מרכז הירידים מכריז על סולד אאוט. אפשר להתחיל. ואו ! חתיכת להקה .יופי. חיות אדם. זה טוב . בהמות בווניו מקביל ממלאים גם הם קהל. הבלוג מקבל דיווחים משם. מרוצה סבבה. אפשר להתחיל. דיוק בזמנים. תשע וחצי .עולים. “איים סינגינג אין זה ריין, איים הפי אגיין”. אות פתיחה. זהו. ההפצצה בעיצומה. הבלוג תופס עמדה קידמית. מתמזג עם הרעש. סטונרים ? אמרתם ! , מטאל ? אמרתם..פרוג ?…גם. שיר רודף שיר, ” מה נשמע, תל אביב ? ” והם לא נחים לרגע.שעה חולפת. הרגליים כבדות. הבלוג בליסנינג פאטיג. השנים עושות את שלהן. מודה ומתוודה , זו לא המוסיקה שגדלתי עליה. השאו אדיר. הלהקה הזו יודעת להפציץ. הכל כאן עובד על מכסימום מקצועיות, תאורה דופקת ,מסנוורת, סאונד חודר, דופק ניטים, גיטרות מקורננות , גיהנום מטאלי, הקרנות וידאו עוצמתיות, קהל באכסטזה, כל הסופרלטיבים להופעה מן ההופעות, רק מה הבלוג לא בדיוק מחובר למוסיקה. עניני טעם. הבלוג פורש . השקט שבחוץ .

מאסטודון, וי לאב יו
צילום : מיכאל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Mastodon Live in Tel-Aviv
צילום וידאו : מיכאל רורברגר
מאסטודון : שיר אשיר בגשם
צילום וידאו : מיכאל רורברגר

Posted in metal, photography, Rock Concert, Stoners, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מטאל, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוק כבד, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

שעת סיפור

“?לגזיאל ת’זוכר איך צ’ופי זרק ת’כובע שלך למדורה”
צילום : מיכאל רורברגר

מסיבת כבדים/ האחים צברי

בארבי, 12.2.2019

“אני ג’יני הררי,תן כבוד מארגן לך בזאת ח”י משאלות”
צילום : מיכאל רורברגר

סוף סוף יצא לו לבלוג לצפות בתופעה המדוברת. עושה רושם גם שהמוני זכרי האלפא ( נו טוב, צפיתי באחת או שתיים ) , עטורי בולבולי נעורים שהציפו את מרגלות הבמה הגיעו לכאן אך ורק למען מטרה אחת ויחידה לקחת חלק בטכס המוזר והתמוה והנפלא הזה של האחים צברי שכל הגדרה לפועלם מעבר לאופרת פאנק מחופפת ומטופשת לא תוכל לסכם את מה שקורה בהופעות שלהם. אז נכון שדקות לפני שעלו לבמה עלה גם דודו פארוק כאורח מפתיע של קין והבל 90210 ( ויש וידאו בהמשך ) ונכון גם שקין והבל עלו על עצמם מרוב הנאה והנעת קהל, רק שאלה שבאו ועזבו כנחל שוצף את הבארבי לאחר סיום ההופעה של הרצבים, באו ספישל לרצבים, ואפילו לא טרחו להשאר להמשך הערב המתמשך של מסיבת הכבדים ושל מי שהופיעו אחר כך אל תוך הלילה. וחייב להתוודות שגם אני הצטרפתי לזרם היוצאים, כי מה שקרה כאן ( או שם, תלוי בנקודת המבט ) עם האחים האלה, הספיק לי מעל ומעבר, חיסל כל סממן של עייפות קודמת, מילא מצברים נפשיים עד להודעה חדשה. עובדה, יומיים אחרי עדיין הופך והופך בקרבי את מה שהתרחש שם בבארבי. אז למי שלא יודע ורוצה לדעת מדובר בשני אחים, אבישי ויוני צברי, רמת גנים עם חיישנים זרוקים לעבר כל מה שקורה בסביבתם החברתית הקרובה והרחוקה, שני אחים וסוללה של נגנים נוספים.

עכשיו תארו לעצמכם את החיבור הערסי של שכונה פסבדו מזרחית עם שלוחות למגרשי כדורגל, חופשות באילת וחיפושי קלף נדיר של אחד תאדוש שאנדור, ויש גם מכות. בקיצור, תרבות ישראל במיטבה ( תודה מירי ) . וזהו הקצה הקצה של המזלג, רק מה, הקהל, ואו איזה קהל, הטכסטים יושבים אצלו כתפילות משוננות בתוככי המוח, מילה במילה ולא קל לזכור את הטכסטים ההזויים, רק שאלה מטורפים על כל הראש, חיים את אופרת הפאנק הזה כאילו ונולדו לתוכו ולא רק שרים, עפים מעל ומעבר לעצמם, קבוצות קבוצות של טילטולי גוף, קרבות פוגו, צלילות במה, שפוכים על השכל, מלווים בתותחי קונפטי, תנין פלסטי מנופח, כדורי רגל וווליום שדורש בדחיפות רופאי אף אוזן אוזן. והיה שם אפילו אחד שניסה להתלות על השנדילר המיתולוגי של הבארבי, כי מן הבמה אמרו לו לעשות את זה ומזל שלא עשה.

מישהו אמר קאלט?. בטח קאלט. האחים צברי הם משהו אחר. אין עוד כמותם ובילעדם. צ’חצ’חים. צ’חצ’חים של פאנק דפוק ומתוחכם .יש דבר כזה.!והוא סוחף ברמות.

“רק בגלל שאתה אח, תביא תמאש”
צילום : מיכאל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

לסיום : בונוס

Posted in Live Concert, photography, Punk, rock, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, צילום, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

‘Pour en finir avec le jugement de Dieu ‘ r

כדי לשים סוף למשפטו של אלוהים

מאירה אשר

תיאטרון תמונע

9.2.2019

הבלוג מצטט איוונט :

היצירה הוקלטה בפריס בנובמבר 1947 עבור התכנית ‘קולו של המשורר’. מנהל הרדיו החרים את השידור מיידית, בערב המתוכנן לשידור 1948, למרות שארטו ואמנים רבים אחרים ניסו להפוך את ההחלטה אך ללא הצלחה. ארטו הלך לעולמו כחודש לאחר מכן. היצירה יצאה לאור לאחר 30 שנה.

ֿהבחירה לתרגם את היצירה לעברית נובעת מהצורך שלנו להדגיש ולהדהד את הרלוונטיות שלה למציאות המקומית. תיאטרון האכזריות של אנטונין ארטו קיים ופועל כאן – ‘כדי להשריש בתוכנו את רעיונות הקונפליקט התמידי, עווית שתוקפת חיים ללא הרף, שבה כל דבר ביצירה עולה וטוען עצמו נגד המעמד שנקבע עבורנו.
׳רק כאשר גופנו כולו יהפוך לפה נוכל באמת לדבר׳ (אלן ס. וייס) .

זוהי עבודה מובהקת של תהליך חושפני וסוחף, פרהסיה, פתיחות לסיכונים ושינויים, או שאינה יכולה להתקיים.

מאירה אשר – קול, אלקטרוניקה והפקה
אביבה ברק – תרגום לעברית
חגי פרשטמן – תופים, אובייקטים, קול
אמיר בולצמן – אלקטרוניקה, בס, פטיפונים
ערן זקס – נו-אינפוט מיקסר, קול
בוריס מרצינובסקי – אקורדיון
עיבוד – מאירה אשר, חגי פרשטמן
סאונד – מרקו מילבסקי ואייל ביטון
תאורה – אייל ביטון

השקת אלבום ויניל כפול

Smoke gets in her Eyes
צילום : מיכאל רורברגר

אנטואן מארי ז’וזף “אנטונן” ארטו : Antoine Marie Joseph (“Antonin”) Artaud

‏; 4 בספטמבר 1896מרסיי – 4 במרץ 1948פריז, היה מחזאישחקןבמאי תיאטרוןמשורראמן ותאורטיקן תיאטרון צרפתי, שעבודתו השפיעה רבות על התיאטרון הנסיוני האוונגרדי במחצית הראשונה של המאה ה-20, הוגה “תיאטרון האכזריות

( ויקיפדיה ).

עלוקות שתו דמי
צילום : מיכאל רורברגר

הבלוג שמתנהג אחרת מתישב, תופס מקום,קרוב, שורה ראשונה, אין לו מושג למה לצפות. עשר, שעת ההתחלה היעודה. ברקע פכפוכי נחל , חריקות למיניהן , אמביינס של רוגע מתוח, ממולו טונות של ציוד אלקטרוני, עמדת תופים, מקרופונים, פטיפונים, כבלים, טונות של קבלים .הנה זה מתחיל. מאירה אשר , אמנית טוטאלית ,אינדיאנית של התקפי זעם ומחאה קיומית. ההישענות על ארטו מהווה גורם חדש בהתבוססות הבוץ הקיומי. אם בעבר דובר ברצח ילדים, בעוולות העולם השלישי, בהשפלת נשים, סחר, זנות ומה לא, הרי שהפעם ההשענות והתרגום לעברית של מחזה שכבר אז בהיווסדו יצר פרובוקציות, עושה לאשר את הנאחס הכיפי הזה שלה, להגיע למצבי קיצון של פורקן הנפש, יציאת חוצץ על חיול הילדים באשר הם, מילטריזם ובדיקות זרע, מיקרובים והקזות דם. והנה על הבמה שעה וחצי של מסע מטורף , מלווה בארבעה מוסיקאים מטובי סצינת האוואנגארד המקומי, חגי פרשטמן, אמיר בולצמן, ערן זקס ובוריס מרצינובסקי , והתוצאה ? בין מרתקת לדוחה, בין מעוררת למרדימה, בין א טונאלית מעצבנת חושים, לטאנגו קברטי מרגיע ומעצבן כאחת , כי הוא נמשך ונמשך לנצח , ובעצם לא בא לך שיגמר ומצד שני שיגמר כבר ודי… והנה מהפך לקטע אחר, בין ספוקן וורד, לפסבדו של מחול סטאטי, בין ארט פרפורמנס לחירחורי חיים, בין זעקות מוות ואפס תיקווה. והכל כאן זועק, וקשה לצפיה ולא תמיד קומניקטיבי, כי איך תחברו דיקלומים ארוכי האזנה סלקטיבית לעלוקות מוצצות דם צוואר וזרועות, כי איך תחברו אפיית נקניקיות על מחבת רותחת, לאקורדיאון שרמנטי , נוסח בארים אפופי סם בספירות של קיום וירטואלי , כי איך תחברו ריקושטים תעשיתיים נוסח איינשטורצנדה-נוייבאוטן וטסט דפארטמנט , למה שקורה היום כאן בתמונע עם מאירה אשר ושלוחותיה להופעה, תחברו ועוד איך תחברו ואם תרצו תקיפו עצמכם במחיקת ההווה, בצמרמורות עונג, בחילה וטירוף. ואם תרצו תקומו תנועו בחוסר נוחות אל עבר הבר , ואולי תתגנבו לאט החוצה שם לא ישתנה דבר.

אוהבים נקניקיות ?
צילום : מיכאל רורברגר

כל הזכויות שמורות למיקרובי C.)

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in Electronic, Live Concert, photography, אוונאנגרד, אלקטרוני, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , | Leave a comment