או , מיי גאד!

אביתר בנאי

היכל התרבות , 22.3.2017

נגנים : ז’אן פול זימבריס,עמית יצחק,אברי בורוכוב, רועי חרמון

הפקה מוסיקלית : אסף אמדורסקי

אורח בשלושה שירים : אסף אמדורסקי

התור שלפני :

אביתר בנאי,היכל התרבות, 22.3 (4)

האיש והחצוצרה :

אביתר בנאי,היכל התרבות, 22.3 (5)

היושבים לצידי:

אביתר בנאי,היכל התרבות, 22.3 (8)

ההופעה :

,ולפני טיפה נוסטלגיה אישית.”עכבר העיר” 2012 ,אוזןבר:לא חייבים לקרוא,למיטיבי לכת למחקרים השוואתיים

 

אוזןבר, יום ד’, 4.12 “

יפות , יפות, מילאו עד אפס מקום, את אולמו הצר של האוזןבר, חוזרות בתשובה, נערות חמד, שביסים צבעוניים לשיערן הגולש, עיניהן בורקות , יושבות , עומדות , ניצבות בכל פינה אפשרית, על כסאות מושבים, על פתחי דלתות, ממלאות מעברים בין בר לחדרי הלבשה, לצידן הבנים, אכן , גם בנים , שעטנז של קודש וחול, פחות בנים והמון בנות , שבאו לחזות בבחיר ליבן המזמר, הלו הוא ,אביתר בנאי , ההוא מהפודרה והמתי נתנשק, בנאי הנוכחי , עם זקן , כיפה שחורה  ושני מוזיקאים מופלאים לצידו , אמיר צורף בגיטרות ואיתמר דוארי בהקשה. ואין ספק ,שלמרות הדחיסות וקשיי הצפייה ,הייתה כאן חוויה אינטימית ורוחנית . גם מוסיקלית. ועוד איך. כי ההופעה של אבייתר בנאי בולטת במסע שלו פנימה, נוגעת בעצב , געגוע ואהבה לבורא עולמות, אבל גם מצליחה לנגוע בלב ליבו של הרוק האיכותי , עם כל ההשוואות שעשו ואעשה גם אני וקודם כל לרוברט ואייט ואחר כך  לדילן, אריאל זילבר, ניל יאנג   ואחרים , מקורות  השפעה בלתי נדלים. ומה שקורה בשטח זו אסופת שירים מכל ארבעת האלבומים שיצאו עד כה , בתוספת של כמה חדשים, לקראת אלבום חדש , כשבין לבין באים הסיפורים האישיים, ומודה  שלא הצלחתי להבין מילה בגלל מקומי הדחוק ואיכות הסאונד בנקודת מושבי זו , אבל כן להרגיש את הוויברציה הנפלאה של הקהל המסור , שגמא סיפורים אלה בפנים מלאות חיוך וצחקוקי הנאה. וכך זרמו להם ” הדוב והנחש” , ו “לילה כיום יאיר” , ו”עד מחר” ו” אבא” ו ” תני לי יד” וברור שגם “יש לי סיכוי” , ו ” מתנות” ( מת על השיר הזה , ואני מצטט  ” תן לשינוי לצמוח על תפחד מהפחד…ופחד הוא רגע…הפחד הוא שער…כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם” , איזה יופי! ) ולמרות שלא ביצע את מה שאחדים ציפו  שיבצע ( ” מתי נתנשק ” , ” או ” תתחנני אלי” ), ההנאה הצרופה מכל מה שכן בוצע חיפתה על כל חיסרון של להיטים אפשריים , ומה שיפה בהופעה שכל שיר, כולל החדשים והלא מוכרים , עבד נפלא על האוזניים. ואם לרגע ניתן היה לחשוש שבנאי תקוע עמוקות בתוך גינוני דיכי משעממים ותפילות לקדוש ברוך הוא,  באו המוסיקאים שלצידו וניפצו חששות, יוצרים את העונג הסונארי שבין השקט המוחלט , לגרובים מפתים של גיטרות  וכלי הקשה ממכרים , רצים מצד אחד של העדין והרגיש אל הצד השני של פרצים פסיכדליים ודיסטורציות רגעיות, והנה אני מרותק , מתרכז  באביתר שמחליף מקלדות ( היו לו שניים) ,  מזיז מבטים אל נגניו ועליו, ולפעמים המון עליהם ומעט עליו ולפעמים להיפך , כי בנאי , כמו המוסיקאים שלצידו יודע להחליף מצבי רוח  ולכבוש , לרגע מרגיע , לרגע עצוב , לרגע שמח , וכל אלה מלווים בקולו הרך והמהפנט , נוגעים בצעקה ובאהבה כאחד, חודרים ללב ולנשמה. ואם להשמיע בכל זאת הערת אכזבה קטנה וצנועה , הרי שזו באה בסוף עם גרסת הכיסוי ל”חתונה לבנה” של שלום חנוך. שאיכשהו שלפה אותי החוצה מתוך האינטימיות הסביבתית של כל מה שקדם לה .

 ולו אני בנאי , לא הייתי מסיים עם זה. אבל אני לא.”

=======================================================================

היכל התרבות :,מרץ 2017

ארבע שנים אחרי.הקהל ,כמו אז, גם היום. ריבוא כיפות,חוזרים בתשובה,נשים חסודות,שביסים וציציות,אבל גם המון חילונים,ואולי אלה שבדרך להתחזקות ואולי ובטוח גם , כל אלה שאוהבים ומאוהבים בנצר השושלתי הנוכח לבית בנאי.כי הנה לנו אביתר, ההוא של הפודרה והנשיקה ( כבר מזמן שלא מבצע את שיר הנשיקה ) , כאן בהיכל המלא, מוקף בסוללת נגנים מצויינת ותאורה  מן הסרטים. וכשהוא מזכיר את השמש, הבמה לוהטת מרוב אור, ואם בצל מדובר, זה שמתחלף עם האור, התאורה מציבה אותו בלב ספוט זוהר, כשמסביבו מרבץ הסאונד העוטף. ואיזה יופי,כי מעבר למיסיונריות העוטפת לאחרונה את החברה הישראלית , אביתר פועל על נישות האין-ביטווין, מה שאומר, נכון אני אוהב את אלוהים,אבל אני אוהב גם רוקנ’רול, ורוקנ’רול בהחלט היה שם , עם ביצוע של חלק גדול מאלבומו החדש ( “לשונות של אש” ),ובטח גם אותם להיטים ישנים ,שהביאו אותו עד הלום…. ומה שעוד יותר יפה , שבמהלך עשרים ושישה שירים וכמעט שעתיים הופעה ,מוצא אביתר את הזמן להעלות הגיגים, הגיגי חיים,אמונה,אהבות ישנות,האשה שבבית,ההורים,המשפחה המורחבת,מוות,תקומה,… ואפילו טיפה פוליטיקה , מלווה בחיוכים שובי לב. ( ביבי , גאולה אבן,וכד’, ככה שתבינו שדת לא חייבת ללכת תמיד יד ביד עם הימין השולט ).ועדיין לא הזכרנו את הקול.ואו,איזה קול יפה שיש לו לאביתר, צלול,עוצמתי, נוגע ללב, וזה מלווה גם במחווה של הנפות ידיים, בחיפוש אחר זה ששוכן במרומים,זה שמצייר את ציורי החיים,זה שמפיץ את האור.

אביתר בנאי, היכל התרבות, 22.3.17

אז מה אם לא מצאנו אותו,או שהעלינו ספק,או שהתלבטנו והתעטפנו פחדים,החיים יפים,והאופטימיות זורמת, ואני כבוד בלוגי,יודע שאתאיסט אשאר לנצח,אבל מה,רספקט, ג’ה ראסטאפארי ( נסחפתי, אבל תראו מה קורה מסביב,שי צברי,ברי סחרוף,תמיר אלברט,אופס לא,לא , הוא כבר חזר בשאלה ) .

ואם כבר מזכירים את אלברט, הגיע הזמן להזכיר את אסף אמדורסקי. ואותו פגש הבלוג מעט קודם עושה לג’ינג’יות את הבארבי,והנה עכשיו עם בנאי, גם מפיק, גם מתארח בשלושה שירים. ומוזר שדווקא בקטע שלו, “השמיים הכחולים ” אני מרגיש את הקווץ’בעין ,את השנים שעברו ( למעלה מעשרים ) מאז שהפיק לבנאי את אלבומו הראשון, ועד להופעה הנוכחית בהיכל התרבות. והנה מתחברים החוטים. וכמו שאמר גורו לא משנה איזה,כל דבר קשור לכל דבר והחיבור המחודש הזה בין אמדורסקי לאביתר,מניב מופע שקשה לעמוד בפני יופיו, נכון,אפילו שהעטיפה הדתית יוצרת בי מין אנטגוניזם קליל, אבל זה אני.

והנה קטע וידאו בודד, ( ואת כל השאר ניתן למצוא בטיוב ) של “אור בצל ” שיר חדש שעשה לי את זה חזק

זהו להפעם

בתודה.הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות שמורות למיכאל רורברגר/מיקרובי‏

Posted in Live Concert, music, photography, Religion, Review, rock, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו | Tagged , , , , | Leave a comment

Statik dancin` / סטטיק דאנסינג

הבלוג נכנס לנעלי המחול

הבלוג אמון על כתיבה רוקנ’רולית, הבלוג חורג מידי פעם למחוזות אמנותיים אחרים, למשל מחול

העילה הפעם :

פסטיבל “ארנבת מרץ” 2017 בבת ים.

משהו טוב שקורה כבר בפעם הרביעית.לצטט מן הקומיניקט : “הפסטיבל פועל דרך מבט והלך רוח מטריארכלי של קולות ותכנים נשיים,ביצירה אמנותית המתפרסת אל החיים” נשמע מענין.

הבלוג מוזמן למופע הפתיחה.

[To] Come and See

 מפעיל ג’י פי אס,שואט במעלה האיילון בואכה בת ימה , מגיע לאולם “כלים”, האנגר בטון, תקרת עץ,רצפה מלוטשת, מרשים,ללא ספק.אם לצטט שוב והפעם מתוכנית הפסטיבל אכן “מסיבת תה יין ויצירה” .שתינו תה מהביל עם נענע, לגמנו יינות,לעסנו בייגעלס. טעים.

ועכשיו למחול.

עוד ציטוט :

קאם אנד סי,בכורה ישראלית, משתתפות : אלפידה אורפינאדו,סימון טרואונג,רבקה לואיס,אנה מסוני ואילת מרום. ( ציריך/לוזאן/אתונה/פריז/חיפה) . “טו קאם אנד סי,הוא תהליך עיבוד בזמן אמת של הארוטיקה האישית והקולקטיבית.חמש נשים דורשות את חלל התאטרון כמגרש המשחקים שלהן,כמערכת האקולוגית.במשחק זה הן מרשות לעצמן להחליף את זהותן,למוסס הגדרות,להפעיל את החושים ולטעון את החלל בחוסר וודאות לפי תנועת הליבידו שלהן.בנסיון לחמוק מן היצוג הנורמטיבי של האיקונוגרפיה הארוטית הן עדיין נתונות תמיד למבטו של הצופה,מה שהן תופסות לעצמן הוא גם ככה כבר מסומן ע”י תשומת הלב של המתבונן שהוא גם שותף וגם משיג גבול.היצירה חוקרת את הרעיון של דרמטורגיה ארוטית,כזו המבקשת להישאר פתוחה ובכך הופכת חושניות למעשה פוליטי של שחרור – חופשי ממטרה או יעד. ,

סוף ציטוט.

מחול,טו קאם אנד סי,בת ים,20.3.2017

נעלי המבקר : הבלוג אוהב מחול.נקודה. בדרך כלל מוצא עצמו צופה שעות אל מול ערוץ “ארטה ” מתמוגג ומתרגש. מידי פעם מגיח לבדוק את החדש של אוהד נהרין. מידי פעם מוצא עצמו במשכן לאמנויות הבמה בהופעות חו”ל מדוברות. והפעם כאן באולם הבת ימי, בקצה הרחוק של הפרינדג’ הריקודי, אחד מתוך קהל מצומצם,מאוד מצומצם, ישוב אל מול שעה וחצי ( יותר?,פחות? ) של מדיטציה עצמונית ,מלווה בבדיקת סבלנותו של המתבונן.יענו אני.

ולהוסיף ולהסביר, המופע הזה של הבנות כולו עובד על הסלאו מושן . סטטיק דאנסינג אמרנו. כאילו ולא קורה כאן כלום,כאילו ואין מחול,אין מוסיקה,אין אפקטים,אין אין.ובכל זאת יש.ויש המון. ולרגעים זה מרתק,ולרגעים מביא את הפיהוק.ולרוב מאתגר. מופע שמתחיל בניתוח קהל. מעמד קשה לקורבן התורן.מופע שממשיך במקטעי שיח בנות.תובנות חיים.לחישות. ( מודה, בקושי הבנתי,בקושי שמעתי ),לרגעי ריכוז ,העיניים מתרוצצות ,אוזניים מנסות להיפקח אל מול הרקדנית התורנית, זו שמפיצה את הבשורה, אחר כך עושות את הזום אל תוך ההתרחשות שמאחור,אל דבוקת הבנות, מתגפפות,נוגעות, נעות באיטיות צבית ממקום למקום,מפעילות מאוורר,מכבות/מדליקות פנסים, פותחות/סוגרות דלתות,עפופות בריק מוסיקלי,בריקושטים של סאונד מינימלי,מלוות בטיפטופי מוסיקה ( כן, יש גם מוסיקה, וכשזה מגיע ניתן להתרווח לרגע ולקוות להמשך ) ואז מגיע רגע ההשתחוות, ובקהל מחיאות הכפיים ,ואין לדעת אם נגמר או לא,כי הנה, הבנות,עדיין שם, עדיין בסלאו מושן, סטטיות העזיבה, וכבוד בלוגי מחליט לקום,….

למען ההבנה : קטע וידאו של שלוש דקות.

 ולמטיבי הלכת חמש עשרה דקות ערוכים בזמן צילום

זהו להפעם.

טאנצן,סטאטיש טאנצן”  – מינימל קומפקט”

C.) כל הזכויות שמורות למיכאל רורברגר/מיקרובי

Posted in art, Dance, erotica, Festival, photography, Review, video, אמנות, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, וידאו, מחול | Tagged , , , , , , , | Leave a comment

מזרח תיכון חדש

צליל דנין

“המופע”

לייב בבסקולה

מוצאי שבת, 18.3.2017

Tzlil

“The Show”

צליל דנין,בסקולה,שחור לבן,28.3.17

הבלוג הבין שמדובר בתופעה מדוברת. הצלחה עצומה באינדי נגב. שיר (“או מיי לאב” )להיט בגלגל”צ ,בקיצר משהו שמוכרחים לבדוק.אז הבלוג בדק, הוציא עצמו בחדווה מהבית , ויתר על הגמר של דה ווייס, ויאללה החוצה, אל מועדון הבסקולה, שם תעמוד צליל על הבמה, ותעשה את מה שהיא מכנה ה”מופע” שלה , בניגוד ל”הופעה”. צליל זה מופע, מופע מושקע, רקדנים,תפאורה,תאורה,תלבושות. מסקרן, נכון.

צליל דנין,בסקולה,18.3.17

טוב. המופע בכבודו עומד, אכן מושקע,אכן יפה,אכן רקדנים,אכן תפאורה,אכן תאורה מרשימה,מרשימה מאוד. יופי,אמרנו. רק שעדיין לא דיברנו על המוסיקה.

צליל שמגדירה עצמה כמרוקאית/תמניה/ישראלית/יפואית/ סמי יפנית , משלבת מזרח במערב. נכון, שום דבר חדש על הפלנטה, רק שכאן נעשה נסיון של כן לחדש. ולעיתים זה מצליח ולעיתים לא.קחו את הסביבה האלקטרונית הקרובה, למשל טוטמו,נוגה ארז, עדי אולמנסקי, ,נשים,דאנס,עכשוויות,אלקטרוני,יש. עכשיו ,חברו לצליל את הטייני פינגרס,ואת גרדן סיטי מובמנט שעבדו עם צליל,שיתפו פעולה. ( השניים האחרונים ) , עשו רברס קצר למטרופולין, כי גם שם הייתה, התבלבלתם, מקווה שלא,צליל היא החיבור של כל אלה,אבל יש גם תוספת קטנה, תימניות מושרשת, ריקושטים לעופרה חזה,חיבורים לקיית בוש ( כי זה מה שעשתה לי בהופעה) ותרבוש טורקי ( כי זה מה שחבשה בהתחלה ) . בנוסף יש גם את הנגנים. שניים. לירון עמרם ( זה של הפנתרים והאבא אהרון, מגדולי יוצרי המוסיקה התימנית בארץ ) ואביב בכר ( האמון בעשיתו על מבחר כלים אתניים ), ובנוסף גם זמרת פלסטינאית מקסימה, מייסא דאו, שהתארחה כאן בהופעה, אופס, מופע, בשיר אחד.

צליל דנין,רקדן,בסקולה,18.3.17

—בתמונה אחד מן הרקדנים,לא,לא הזמרת הפלסטינאית——

נשמע טוב. נכון. אז למה הבלוג לא התחבר? או כן התחבר,ורק לרגעים ספורים, לקטעים מסויימים שמשכו את תשומת ליבו ההומה. מוזר.כי כל הנתונים בשטח משדרים ענין. ובכל זאת משהו כאן במופע תיאטרלי מידי,קר מידי, מנוכר מידי. נכון הקהל,והיה קהל, מתלהב, אפילו רוקד לעיתים, נע וזע, ואני הבלוג, נסוג לאחור. מתחבר ונסוג.נסוג ומתחבר.ככה.מזרח תיכון חדש.המופע מרשים,השירה מלוטשת , הכל עובד חזק על הרצון להרשים. אפילו הייתי מגזים ואומר פייק שאו, אז אמרתי.בסך הכל ,מופע סביר.עכשיו לו אני המפיק ( ואני לא ) הייתי מנסה לפרוץ גבולות.איך? זה כבר נתון לשיקולם של אחרים.

הנה הלהיט :

והנה השיר שעשה לי את הריגוש

והנה השיר מימי מטרופולין העליזים

וזו הפתיחה עם התרבוש

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות שמורות למיקרובי

Posted in clubbing, Electronic, Live Concert, photography, אלקטרוני, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מוסיקת עולם | Tagged , , , , , | Leave a comment

גשם גשם מטפטף./בלוגון

נועם ענבר + קהל

“פנה הגשם”

אירוע שירה בהשתתפות קהל.

אוצרת : רותי דירקטור

מוזיאון תל אביב

18.3.2017

Noam Enbar
Preaching to the Choir
A Cycle of Events

Noam Enbar (b. 1978), a founding member of Habiluim, is a singer, composer and performance artist who creates musical-ritual works charged with a mythical local energy. “Preaching to the Choir” is a series of live events throughout the Museum, somewhere on the margin between ritual theater and ecstatic public singing. The exhibition offers an object that is the human voice—the voice of the singers, and at times the voice of the audience.

נועם ענבר: שרים בכיכר
מחזור אירועים

נועם ענבר (נ’ 1978), ממקימי להקת “הבילויים”, הוא זמר, מלחין ואמן פרפורמנס היוצר עבודות מוזיקליות–טקסיות טעונות באנרגיה מיתית מקומית. “שרים בכיכר” היא תערוכה מוזיאלית ראשונה שלו, והיא בנויה מסדרה של אירועים חיים. מדי כמה שבועות יועלו ברחבי המוזיאון התרחשויות בעלות אופי פומבי, פתוח ופרום, על הגבול שבין תיאטרון פולחני לבין שירה ציבורית אקסטטית. התערוכה מציעה אובייקט שחומריותו היא הקול האנושי — קולם של הזמרים ולעתים אף קולו של הקהל.

נועם עינבר,מוזיאון תל אביב,18.3.17

הבלוג מעתיק קומיניקט. הבלוג עושה שבת מנוחה. הבלוג הגיע למוזיאון.הבלוג צילם סטילס ווידאו. הוידאו אומר הכל.

זהו להפעם

. בלוגון אמרנו.

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in art, Live Concert, photography, Review, Uncategorized, video, אמנות, ביקורת הופעה | Tagged , , , , , , , | Leave a comment

כשיש אתה סובל,כשאין אתה סובל

ג'ינג'יות,תמיר אלברט,צללית,בארבי,15.3.2017

ג’ינג’יות

מופע איחוד, בארבי,15.3.2017

הצמד המוביל : תמיר אלברט ואמיר צורף

מצטרפים לחבורה : טל כהן,דני עבר הדני,אורי קוטנר,רם אוריון,ערן צור,אסף אמדורסקי ( שגם מפיק את הערב )


שלוש הופעות בבארבי, שניים סולד אאוט, עוד אחת במוצאי שבת השמונה עשר לחודש. היו געגועים. ועוד איך שהיו. עובדה, הבארבי מפוצץ, מלא על גדותיו,אגפיו ומרפסותיו. המוצר הזה שהוציאו לפני כעשרים ושלוש שנים מסרב להתפוגג. ההתרפקות על העבר מעוררת כבוד. השאלה של כמה זה רלבנטי היום, מתמוססת אל מול הבמה. רלבנטי,לא רלבנטי מה זה חשוב.כי הנה לנו האיחוד הזה, נכון , נשפך על הנוסטלגיה, אבל גם חופן באופקו שני שירים חדשים ( קינג קונג ויונתן ) בתקווה לעוד אלבום בדרך. רק שכאן כרגע על הבמה קורה משהו שיכול להיתפס כ”תראו חברה,אנחנו עדיין כאן” , זה בסדר. העולם כולו חי על נוסטלגיה. אז מה זה משנה אם הביצועים לא תמיד חוברים באיכותם לאלבום ההוא, ומה זה משנה,שתמיר אלברט לא יושב בדיוק  על נישת התראו כמה שאני שר יפה כמו אז ומה זה משנה גם שהסאונד די דפוק בנקודה בה אני עומד. העיקר שהם הג’ינג’יות כאן,והחגיגה בעיצומה. המון חגיגה.נכון,היה תקליט קצר,אז מה עושים מעבים. מוסיפים נוסטלגיה לנוסטלגיה ומצרפים את ערן צור.

ג'ינג'יות,בארבי,15.3.17

ועושים שירים של נושאי המגבעת. לא,לא איחוד.אבל בואו ונקרא לזה מיני איחוד,כי גם רם אוריון נמצא כאן.ואז יש לנו את הבא בתור הוא סוס,ואת טכסט פוליטי, ויש גם טיפה שינויי גרסאות, וזה עובד, כי בראש המגבעות נצבים חזק לנצח, וכל שיחזור או מיחזור מבורכים , גם אם כל דמיון לירושלמים מיקרי ביותר.

והיה גם אסף אמדורסקי. זה שהפיק את הערב. והעיבוי הזה מוסיף זמן הופעה , ולמען ההרחבה השניים צור ואמדורסקי , גם מבצעים שירים משלהם ( תמונה אימפרסיוניסטית, אהבה חדשה ) , ולקהל זה עושה טוב, כי הג’ינג’יות מלווים את השניים,וכולם מכירים את השירים. וזה בסדר,שוב בסדר, לא הרבה מעבר לכך. ואז יש גם את השיר הזה שכולם בעצם באו בגללו ( נו טוב,לא כולם,רובם ) שיר הנושא, ג’ינג’יות, ואמדורסקי מצטרף, או כאילו מצטרף, לא בדיוק ברור לי, כי שוב, הסאונד לא משהו. זה לא נשמע כמו בתקליט, מה שהיה אז היה אז, לכן האוזניים נפתחות לביצוע שכאן,והראש קצת מרחיק,אבל הרגליים רוקדות וזה כבר טוב.

והנה מתקרבים לסוף, ומישהו מרביץ לרם אוריון,וההוא לא טומן ידו בצלחת, ומחזיר הדיפה, ולרגע הפסקה, ותמיר , לא מבין בדיוק מה קרה, ודברים כאלה תמיד מוסיפים מתח להופעות ( ר’ לונדון 77 ) , ומהר מאוד הכל חוזר לקדמותו, ויש שיר חדש ויש הדרן, ותמיר, המתבגר ( “עברתי ניתוח מעקפים, מי היה מאמין שאהיה כאן היום ” ) בצמוד לאמיר צורף, יודע שלא רק השיחזור הוא זה שעושה טוב ללב, כי תמיד יש מקום גם לחדש. אז איזה יופי שקינג קונג ויונתן תפסו לי את הלב, יופי של שירים, וומעבר לכך , נוסטליה, אמרנו? אמרנו. כן , זה בסדר.

כשיש אתה סובל, ממש לא , לא הפעם ! , הנאה צרופה? אי שם באמצע. נו טוב.שיהיה.

ג'ינג'יות,תמיר אלברט,בארבי,15.3.2017

אז הנה גם יופי של ביצוע ושיתוף קהל ל -“אל-איי” , בונוס לסיום.

בתודה : הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

תוספת של אחת אחר חצות, אחרי צפיה מחדש בקטעי הוידאו , הודעה אישית לתמיר. תפסיק לעשן! רוצה אותך לעוד הופעות. סבבה ?

Posted in clubbing, Electronic, Live Concert, photography, pop, Review, rock, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, צילום, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , | Leave a comment

שולץ יקר

King of Hearts

מלך הלבבות

אלבום.מילים:דורון שולץ אייל.לחנים : דורון שולץ אייל ויוסי סבירי.עיצוב עטיפה: דורון שולץ אייל.עיצוב גרפי: דניאל נרדי

שבת, 11.3.2017, הבלוג מבטיח לשולץ שיכתוב עליו. הבלוג בדרך כלל לא כותב על אלבומים חדשים.הבלוג כותב על אלבום של שולץ.אלבום חדש.תשכחו את כל מה שידעתם על שולץ.לא למחוק.רק לשכוח.שיכחה זמנית. אחר כך אפשר לחזור למקורות.מותר לכם.אז ככה,בואו ונשים בצד קריירה מטורפת ארוכת שנים.להכניס לעומק היומן את”שולץ האיום” ,לזכור גם שקוראים לו דורון אייל, לדחוק הצידה את,”יוסף יוסף” ו”שולץ” הסרטים,שבאיזה שהוא מקום הייתי גם שותף לעשייתם ( נכון,גילוי נאות) , לדעת שהיו גם “כרומוזום” ו”היחידה לטיפול נמרץ” ו”צוזאמן” ו ” בלה בלה” וחולצות,ודוגמניות,ופומפות,ורונה וורד ז”ל,ושרצר,וגרוסברג שאול,ובירנבך,ונאום לאומה, וניו יורק,ופלוצים בגלריה,ו….די.שולץ של היום הוא שולץ חדש. שולץ של אדם מתבגר,מבוגר,תרצו גם זקן,הוא בעצמו מעיד על כך,והנה מה שהבלוג כתב עליו בעשרים ואחת למרץ 2014,כשחימם לזיקני צפת מופע במועדון של שאול :

  הם חושבים שאני אעשה רוקנ’רול. אני הולך להפתיע אותם . אני אעשה להם מוסיקה של איש זקן ( שולץ בשיחה אישית לוחצת רגע לפני עלייתו לבמה)

הבלוג שמתנהג אחרת, מחליט להמעיט במילים.שולץ מחמם את זיקני צפת.קבלו את המופע כולו. ( בחלקים). “המלחמה ביננו נגמרה” שר שולץ באחד משיריו החדשים. האמת, לא זמר גדול. עוד יותר אמת – שולץ מרגש. החומרים החדשים נוגעים במשבר. משבר שהיה וחלף. אולי חלף , אולי לא. משבר שמבצבץ מידי פעם מחדש. שולץ מתנהל מעכשיו בסלאו מושן , כראוי לאדם בגילו. אחר כך יבואו הזקנים מצפת ויפציצו בגדול. מי אמר שחייבים לדעת לשיר “נכון” על מנת לגעת. שולץ שר אנגלית כבדה ,ונוגע. וכבוד לקהל שקיבל אותו בסובלנות ומחיאות כפיים ולא כל הכבוד לפטפטנים שלא יכלו  או לא רצו להיכנס לאוירה העוטפת. ולא לשכוח. עם כל ההאטה בקצב. עם כל ההתנהלותו ה”ליאונרדית כוהנית”, שולץ נשאר שולץ. אייזן אונד בלוד, פחות משוכלל, יותר תחליטי, עוטף צמר פלדה בחלודה. משומנת. חלודה חדשה שמביאה גם אותו,שנים אחרי לאלבום חדש. בקרוב.

ועכשיו ,שנתיים אחרי שהופיע במוזיאון תל אביב עם אסופת חומרים חדשים ,מופיע האלבום המדובר.מופיע ומפתיע בגדול.טכנית מדובר בשלוש מאות עותקי ויניל. ויניל זה הדיסק החדש.קולקטרס אייטם לאספנים ויודעי דבר.

שולץ עטיפה

מלך הלבבות,קינג אוף הארטס, אלבום ממיס,לקחת את הלב ולחלק לגורמים.לחתוך בסכין החיים.החיים הפרטיים של אמן שרואה כבר את האור שבקצה המנהרה.לא,לא חייבים לדעת כמה ילדים יש לו,מי האשה הנוכחית,איזה מחלות מסתובבות בסביבה,מי חי,מי מת, מי חבר,מי אויב,מי נלחם,מי מתפייס,מה זורח,מה שוקע,מי דובר אמת,מי משקר,כמה זמן נשאר,מה נשאר,מה היה,מה יהיה,מי חזר,מי הולך,לאן חזר,לאן הולך, הכל שם,טמון בתוך השירים,מתחבר לטכסטים אלמותיים,ניתנים לקריאה על האינסרט הפנימי,מתחברים לנפש השרה,לגרון המזמר,לצרידות,לכובד השירה,לרוגע,לסערה הפנימית,לספת הפסיכולוג.

שולץ,גן מאירת3.3.17

כל כך יפה,כל כך שולץ חדש, מופנם, מתחבר מוסיקאלית לגדולים ואדירים נוסח ליאונרד כהן,ניק קייב,סקוט ווקר,ג’והן קייל,רציני לאללה,תחפשו אתנחתא,תרגיעו,אין,מלך הלבבות הוא אלבום עצוב,יפה ברמות, ההפסקה בין צד אחד של הויניל לצד השני, מותיר רגע לניגוב דמעת רגש,ואחר כך ….אין אחר כך, מלך הלבבות הוא אלבום לשעות הלילה הקטנות,לרגעי הדימדומים,אלבום של חורף,חורף החיים, ושלא תבינו אותי שלא נכון,מלך הלבבות,יכול אולי להתפס כאלבום פסימי,אבל לא,האופטימיות מציצה שם מכל פינה, מרימה ראש,”המלחמה ביננו נגמרה.אני מרחיק רחוק את כלי הנשק.אין שום סיבה להלחם האחד בשני….מצטער על כל הכאב שגרמתי…” ( המלחמה ביננו נגמרה)”. זהו.סה לה וי.,החיים בהתגלמותם,חיי אנוש.החיים של שולץ.דורון אייל.דורון שולץ אייל.

ולסיום קבלו קטע וידאו קצר של יום מכירת האלבום.ככה שתצאו קצת מן העצב.החיים יפים. YAH!

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Uncategorized, art, בא בלילה, music, video, וידאו, album cover, ביקורת אלבום, Review | Tagged , , , , | 2 Comments

קצ’אפ או חרדל ?

סאל חרדלי 3.jpg

סאל חרדלי

Saalhardali

השקת אלבום  ( תחת אותו שם ) בארבי ,מוצאי שבת , 4.3.17

מחממים : בונג’ור מאשינס

אז הנה בתמונה למעלה הזמר, יהונתן שמילוביץ. מקיפים ( שלא בתמונה ) אבשלום אריאל-גיטרה,שאול ברקן-נשיפה,אורי קוטנר על הבס ( כן , הבן של קוטנר ) וטום בוליג.מה עוד? קהל.ואו, איזה קהל.עדת מעריצים.

טוב, רגע. לפני הכל , יש לנו את בונג’ור מאשינס, להקת חימום. קבלו קטע וידאו, דקות ספורות מתוך משהו ארכני ולא ברור.

לידיעת הציבור. אילי אשדות, ( כן , הבן של יזהר אשדות ) מוביל את ההרכב. מילת ביקורת קטנה : מוזר. ובשתי מילים. עלול לרתק. מה שמוזר כאן שאני,כבוד בלוגי, מנותק לגמרי. לרגע מולם,לרגע אחר יוצא החוצה לשאוף אויר,לרגע חוזר. אומרים לי שזה מה שקורה היום במוסיקה בעולם. חלקית, ברור. פידבקים ודיסטורשנים שנראים לי ככיוונון כלים,מנותקים ממוסיקה,או שמע סאונד צ’ק שלפני הופעה.אבל, זו ההופעה. מידי פעם איבלוח של מתופף אפילפטי, שירה על סף טרוף אישפוזי של הזמר,וחוזר חלילה.דקות ארוכות של כלום.או משהו אחר.מודה.זה נשמע כמו שום דבר ששמעתי קודם.מוזר,חייב לראות אותם שוב.

נחזור לסאל. הסאל חרדלי האלה עושים לי ווש ווש בלב. תערובת של סגנונות. אומרים שגם זה קורה בעולם. ניסו להשוות אותם לכל מיני להקות בעולם. לי אין השוואות שכאלה. לא מעודכן מספיק. אולי אחד משלנו. איגור קרוטוגולוב מקרוזנשטרן ופארוחוד אבל לא, איגור מטורף על כל הראש, שמילוביץ מטורף עם הגיון של מוסיקאי שלוקח דברים בפרופורציות ויוצא החוצה. מה זה יוצא החוצה? אז ככה, אנסה להסביר. היסודות פאנקי/ג’אז, ההמשך מטאל,גראנג’,אוואנגרד,אמנות.כן אמנות. בשטח זה עובד על הקהל. גם כאן כמו במקרה של המאשינס מדובר בעדת מעריצים שרופה. שמונה שנים בשטח.והם כבר מתורגלים. קאלט. אז עוד חיבור בלתי אפשרי להשוואות. טייני פינגרס מול קין והבל 90210.קהל מול ג’אנר. ניקח אתנחתה. וידאו בבקשה.

איזה יופי של קהל. הלאה. לא מקשיב לטכסטים. מנסה. לא הולך לי. לא בהופעה. בבית מול האלבום אעשה את העבודה. כרגע מרותק למוסיקה. סאל חרדלי על הבמה מרתקים. מעברים ,מישברים,סופות חול,נוייז ,וג’אז, כן, המון ג’אז.אני שונא ג’אז. נו טוב לא בדיוק. רק מה, לא הקאפ אוף טי שלי.אמממממה מה , כאן זה עובד, למה? ככה. עובדה. מקבל בפה פעור את מה שקורה כאן.נכון גם הבירה משפיעה. אז מה?

%d7%a1%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%9c%d7%99-1

נמשיך. היו אורחים. תמיד יש אורחים במסיבות השקה. הפעם התארחו אדם שפלן ונועם ענבר, ההוא מהבילויים.ואו, כמה שהוא היה טוב,כמה מרתק,מרגש,ונפלא.סוג של ספוקן וורד. עם קופים וצמר סינטטי. על מה הוא מדבר. ??? קבלו וידאו :

זהו.שפכתי את הסופרלטיבים. שעה ורבע הופעה. מספיק. כל כך דחוס ורב גווני.זקוק למנוחה. אל תאמינו למה שהעיתונים כותבים. פייק ניוז. המבין יבין. אל תאמינו לבלוג הזה. תיפסו את סאל חרדלי בסיבוב הבא. קנו את האלבום. לא הכרתי אותם קודם.עכשיו כן. תודה חרדלי.

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, photography, Review, rock, בא בלילה, ביקורת הופעה, רוקנ'רול | Tagged , , , , | Leave a comment