עננים,עננים

אנטו – Antu

מופע מחול

תיאטרון מחול אבשלום פולק

מרכז סוזן דלל,19.9.19

כוריאוגרפיה,עיצוב פסקול,חלל ותלבושות: אבשלום פולק,אנדריאה מרטיני.

טכסט : דורית רביניאן

מספר : יוסי פולק

צילום : יאן פינקלברג

הבלוג מצטט קומיניקט :רוחות שורקות ומסתחררות, ענני נוצה פוגשים בענני כיבשה ומתפזרים לתוך ממטרים של גשם וברד

הבלוג עושה דרכו נרגש אל סוזן דלל והפעם חורג ממנהגו והנה לנו מחול. נכון, זו לא הפעם הראשונה שלו שהופעת מחול תופסת חלק בפוסטים הנילווים, הבלוג דלוק על מחול עכשווי, אז מדוע שלא יתפוס את ההזדמנות להגיע למופע החדש של תיאטרון המחול של אבשלום פולק, כי הרי זה האבשלום לא נמצא בפסגת הקונצנזוס הביקורתי לגבי עבודותיו האמנותיות, או אם לנקוט במשנה אכזריות, הדעות לגביו חלוקות ,המבקרים קוטלים והמסכסכים מסכסכים, מכאן שהסקרנות עצומה, כל כך עצומה ולו רק בגלל הרצון לדעת להכיר ואולי גם להנות. וזה מה שקרה.לא סתם הנאה, אלא כזו שמהולה בטריפ של עליות ומורדות, רגעי התרגשות עד דמעות, מלווים ברגעי שעמום ובריחת מחשבות אל עבר ” מה אני הולך לאכול אחרי ההופעה בסוזנה”. כי החיבור הזה של שפע עצום של רעיונות בימתיים/כוריאוגרפיים דורש ריכוז מירבי. כך נכון שלקח לי זמן להבין שמדובר בעננים שעוברים חינוך מחדש. אבל מה זה משנה. ואולי כן משנה, רק מה כדאי מאוד לקרוא ,לפחות את התקציר,לסיפור הילדים של דורית רביניאן, ” העננה רננה “,לא חייבים. הדמיון יכול לפעול כאן גם ללא עלילת הסיפור, והנה הבלוג מרותק לבמה, מנתח לעצמו ענינים : “אה זה כבשים” למה? כי הם עושים מהההה….מהההה. ” נו טוב, ויש גם את יוסי פולק, האבא של, שמקריא קטעי סיפור וזה יכול לעזור אם אין לך הפרעות קשב, ( יש לי ) ומעל לכל יש את האנסמבל המופלא של הרקדניות והרקדנים ואני מופעם מן התיאום המושלם ביניהם ( בניגוד לטענות שכנגד),להומור,ליכולות הפיזיות, למימיקה התיאטרלית ואיך לא גם למוסיקה המלווה ולשימוש במסכים בנוסח נאום ג’ון פייק, כאן כקונטרה פונקט לתמימות השולטת של הילכות ענני השמיים בדרך להמטרת הגשם.

מיקרובי

ענת תורך :

בהצילום : יאן פינקלברט

מצטרפת לחוויה : ראשית דבר נמשכת למסכים. כבר משלב ההמתנה ניצבו בפינת הבמה שלושה מסכים מרצדים לא כלום

צילום : ענת גורל רורברגר

עם פתיחת המופע החלו להשמיע בחלל האולם את הטקסט המקסים והמנחם של דורית רביניאן על רננה העננה. הקול קולו הזכור לטוב של יוסי פולק והמילים הן קסם צרוף וממוגג. אחר כך תחילת המופע בריקוד וירטואוזי ומוזר של רקדן אחד (אפשר שמדובר באנדריאה מרטיני ) שמתערטל בהדרגה וכולו קשוב לדמות נלעגת המופיעה בשפם על המסכים ובעוד מסכים בעומק הבמה.

לאט מצטרפים אליו שאר הרקדנים לרצף של תנועה קטטונית, נלעגת, שבורה ומוזרה, ספק צעצועי ריקוד, ספק חיות מחמד. כנראה שכולם בקייטנת העננים. והם ממחישים את העננות לפי פרשנותם של שני הכוריאוגרפים :אבשלום פולק ואנדריאה מרטיני. חלק מהבנות לבושות כעננות קטנות. הן גועות ופועות, הן דבקות בתנועה שבורה וקסומה. פוערות פה ומשמיעות מיני הברות מוזרות המזכירות רוח וסופה. געיית כבשים וסיפורי ילדים. הכל אקסטטי. אחת מתחילה והשאר מצטרפים אליה, מחרים מחזיקים את תנועותיה. וישנו המבוגר האחראי שאין לא מבוגר ממנו. הוא בודק את הרקדנים, אוחז טלויזיה אדומה ושבורה בידו, נושא דליים עם מים שהוא יוצק מאחד לשני. מבשר על גשם. מוליך את הרקדנים לפינת שתייה או כך זה נראה ופה ושם מצטרף אליהם לרגע של מחול. וברקע המסכים, ועוד מקולו של יוסי פולק במילותיה של דורית רביניאן. מחול ילדותי למבוגרים. בהחלט. יש דבר כזה. הנה כאן. וזה מצמרר ומופלא ואחיד ומשוגע. כולל מסר בועט אך מעודן נגד שלטון המסכים הטוטאלי, המתקשר לכאן ועכשיו. המופע כולו נדמה לי כמו משחק בארגז החול של השמיים. נכבשתי בזה ואהבתי מאד.

ענת גורל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

Advertisements
Posted in Dance, Review, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, מחול, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , | Leave a comment

סקס ,סמים ופלסטין.

המסך הלבן

סקס סמים ופלסטין

השקת אלבום,בארבי,תל אביב,18.9.19

כהרגלו הבלוג מצטט איוונט, אחר כך נמשיך …

גבירותיי ורבותיי – איזה אושר, אולטרה מתרגשים להזמינכם לחגוג את השקת האלבום החדש של המסך הלבן – סקס סמים ופלסטין !!!

במהלך החודשים האחרונים ירדנו למחתרת ושקענו בהקלטות באולפנים שונים ומשונים ברחבי פלשתינה, התנתקנו מהרעש והטירוף כדי להתמקד בדבר הכי חשוב – המוזיקה והשירים.

בדרך פגשנו והקלטנו עם מלא חברים וחברות שהם אגדות אחד אחת, הרחבנו את משפחת המסך הלבן ואין שמחים מאיתנו לשחרר את האלבום החדש ישר אל תוך ליבו של עולמנו הסוער

רגע לפני סיבוב הופעות בארץ ובניכר, נחגוג את המאורע המרגש בהופעה חגיגית ומיוחדת במועדון הבארבי, עם להקה משופצת ומשודרגת ושלל שירים חדשים !!!

צפו להפתעות. צפו לקסמים. צפו לאהבה. בואו והצטרפו למסע מיוחד אל תוך עולמו המופרע של המסך הלבן.

סוף ציטוט

משש אותי
צילום : מיכאל רורברגר

מלא בבארבי. סולד אאוט. איך לא. התגעגענו.את החימום של זואי פולנסקי הפסדתי. לא נורא.יהיו עוד הזדמנויות. הבלוג הגיע במטרה מוגדרת .המסך הלבן. או ליתר דיוק : יחי המסך הלבן. פעם אחרונה במרכז עינב עשו את האנפלאגד שלהם.קבלו קישור.

https://mickrobi.wordpress.com/2017/04/27/%d7%90%d7%96-%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%90%d7%92%d7%93/

עכשיו הם כאן בבארבי עם ההשקה לאלבום חדש עם השם המדליק : “סקס סמים ופלסטין” ו… ואללה, כמה שהשם הזה מוצלח. והנה לנו הרזרקשן הבימתי, התחיה מחדש של להקה שלא מוכנה לשקוע על שמריה שרוצה לחדש ועושה את זה הפעם על ידי התרחבות אופקית של נגנים למיניהם ( צ’לו, קלידים,כלי נשיפה,…) ,זמרות רקע ותפאורה סמי פרימטיבית צבעונית כתגלית ארכיאולוגית של מערה קדמונית/עתידנית רצופה חיות מפלצתיות,גולגלות מתגלגלות,מבנים ארכיטקטוניים, מטוסים ויצורים ארוכי גפיים. חתומה בידי האחד אורן פישר הממונה על האומנות.

וכמה שהם טובים הלבנים האלה, גבריאל וגילברט הברויידאים מלווים בסתיו בן שחר מתופפם מזה הימים וסוללת המלווים שלא אכנס כרגע לשמותיהם מפעת קוצר היריעה ואולי אזכיר את האחד הבולט , אייל תלמודי, אורח נושם ונושף, זה שהוסיף את החמאה לחלב. אז נכון שחלקם של השירים החדשים היה קטן יחסית ושרוב ההופעה עדיין התרכזה בישנים ובטובים , אלה שהקהל כבר מכיר בעל פה , המם אותי, שאיתו כבטכס קאלטי ידוע , הם מסיימים כל הופעה, ויודונאצים מלווה בתיקווה הגדולה להפיל סוף סוף את המלך השולט ורק בקבר ו אמא מה קרה לה לחלב ו מוות לטכנו ו…ו…ו…כולם היו שם , ועוד לא אמרתי כלום על התלבושות המפוארות באזכור גלאמי להופעות העבר של הרוקסי מיוזיק , דייוד בואי וחבריהם הדגולים לג’אנר המנצנץ. ואם לציין בכל אופן עוד שם נוכח, אזכיר את הגיטרה והמפוחית האורחת של עמרי בהר ובטח שגם את הצ’לו המלטף של נעה איילי שהוסיפה גם את קולה השמיימי לתצוגה.

אז אפשר שטעיתי בחלק מן השמות והשמטתי אחרים, סלחו לי, כי כאן מדובר בהופעה מצויינת, רחבת היקף ובקהל מצויין שרובו נוגע בסף ההתבגרות העתידית וחלקו כבר שם כל אלה מלווים באנרגיות רצחניות שרק המסך הלבן יודעים לתת, אז איך מסכמים סקירה של הופעה שלהם” איך ? נכון : יחי המסך הלבן.

רזרקשיין
צילום : מיכאל רורברגר

בתודה : הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, mickrobi, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, צילום, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , | Leave a comment

לינדה לינדה

יאללה,סדר לו את המוניטור,כמה זמן ?
צילום : מיכאל רורברגר

נטע

מופע השקה , תיאטרון תמונע , 14.9.19

הגר בר חווה :שירה / עודד הדר : בס שירה / אריק טננבאום : תופים.

נטע ( נטי) ויסמן : גיטרה /ממונה על הפרוייקט, לחנים.

ברי סחרוף : אורח נכבד.

וואן מור שוט הגר בר חווה
צילום: מיכאל רורברגר

נטע ויסמן, מי שמכיר יודע. מלא בתמונע. אכן מופע ישיבה והבלוג למרות קשישותו מעדיף מופעי עמידה שכאלה, רק שהפעם הישיבה סביב שולחנות עגולים עמוסי בירות, תאמה את חתך גילו של הקהל, או כמו שברי לחש על אוזני עם סיום הדואט המדהים בינו ובין נטע : “פגישת מחזור”. אכן מחזור מכובד למי שגדלו על ברכיו של נטע, הלו הוא נטי, ויסמן, כן כן , הגיטריסט הזה ששפך מיתרים לצידם של פורטיס,וחברים במיים חמים,זבובאס או בי,אלה שקדמו למינימל קומפקט, ולא רק אלה כמו שתרם גיטרותו לכמה להקות הולנדיות מצליחות פחות או יותר וגם למאדאם אי שלנו,עם אלימור זילברמן או בלעדיה, וגם גייס לצידו בזמנו את דורון טלמון המלאך המזמר של ג’יין בורדו ומני אז נודד ויסמן בין הולנד לארץ הקודש, מתחבר לאחת מדהימה , הלו היא לינדה פיקה , חברה לחיים וליצירה, מוציא איתה חומרים מוקלטים, נעזב תמורת מישהו שניגן עם אולטראווקס,או שאולי הייתה זו להקה אחרת, חוזר ופוגש אותה שוב כשהיא כבר לא עם האולטראווקס, מוציא חומרים חדשים, מתנתק ממוסיקה לאורך חמש עשרה שנה, חוזר למוסיקה, פוגש שוב את לינדה, מוציא אלבום “אלכמיסטיק” , ובטח שאני לא מדייק כאן בסדר הדברים, אבל בואו ונמשיך בפוטו רומן המסקרן הזה,… פוגש בה שוב, היא כותבת לו טכסטים למיני אלבום חדש שיוצא לאור בעצם ימינו אנו, ( “מיראקלס”) , עושה מעשה עידן רייכל , והנה “נטע” ( לא ברזילי, לא ) פרוייקט חדש על במת תמונע עם הגר בת חווה, זמרת חיננית שעושה את מירב המאמצים לנוע בדרכיהן של בת’ גיבונס של פורטיסהד וליז פרייזר של הקוקטו טווינס ואיכשהו נוחתת על הסקלה של לי טריפון מאטליז זו ששמשה לה גם כמורה לפיתוח קול.

וזה היה יפה, אפילו יפה מאוד
צילום : מיכאל רורברגר

וזה היה יפה, אפילו יפה מאוד. לא כל השירים. חלקם ריגשו, חלקם האחר דרשו בתוקף האזנות חוזרות. ויסמן מוסיקאי רציני וגיטריסט בחסד. הכיוון המוסיקלי מוצהר מראש. הטכסטים באנגלית. הכיוון אייטיז,טריפ הופי, עם נגיעות אלקטרוניות קלות. תופס את האוזן בעדינות, רחוק מאוד ממחוזות הפאנק השואט של תחילת הדרך הוויסמנית, לא בדיוק מה שקורה היום מסביב בעולם המוסיקה, אז מה, פגישת מחזור.אמרנו. הבלוג מקווה שיהיו עוד הופעות. הופעות נוספות יעשו טוב לסביבתן הגיאוגרפית. ( שוב נסחפתי?) אה כן , לא שכחתי. ברי ונטע. הדואט המפיל לקראת הסוף. מה שהם עשו שם משול לעוד אחד מן הרגעים המופלאים של במות הרוק. אם לא היית, הפסדת. קאברים לרוקסי מיוזיק,דייויד בואי ומגזין. ואו, זה היה מרטשששששש.

ולסיום שני שירים שקדמו לפיצוץ

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in Live Concert, mickrobi, music, photography, Review, Rock Concert, Trip Hop, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, צילום, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

Sweet Jane

ג’יין בורדו

השקת “אוקיינוסים” אלבום חדש

תיאטרון גשר

10.9.2019

ואו,יפה העטיפה
( עיצוב אלבום : אפי קישון )

משתתפים : דורון טלמון,מתי גלעד,גיל לנדאו,רמי אוסרוור,סתיו אחאי,יואב ארבל.

אורחים : דני סנדרסון, דניאלה ספקטור, מקהלת המקהלות

צילום : מרגלית חרסונסקי

הבלוג מצטט את עצמו :

בארבי, דצמבר 2015

צפוף בבארבי. ג’יין בורדו על הבמה. חם בבארבי.חום של אוהבים.הנה לנו הלהקה הרומנטית של העשור. עינב,עינב, לכי תחזרי אל המושב עכשיו. לא היא לא תחזור.זהו זה. דורון טלמון פוגשת פסגות. לקח זמן. אבל הנה היא והם, מתי גלעד ואמיר זאבי,קונטרבאס וגיטרה,ובהמשך דניאל בלוך על התופים,  במלוא תפארתם,כי  ג’יין בורדו הם כרגע , המיינסטרים הלוהט,השירים הקליטים, הגרוב של הקאנטרי הישראלי, האינדי האיזוטרי שהופך לנחלת הכלל.  עכשיו כולם שרים.ואיך אפשר שלא להתאהב בה,כל כך יפה,כל כך מתוקה,כל כך חמודה,כל כך מקסימה.  ובהופעה היום מתארח דורי, דורי בן זאב , הדמות המיתולוגית, זה ששר לאה לאה, איזה יופי של אורח,וכמובן,הקהל מקבל באהבה, החיבור הזה בין ג’יין לדורי, עושה טוב לשניהם. אבל לא רק, כי לדורון היא הג’יין ( את שם הלהקה אימצה משמות הסוסים במשק בית ילדותה ) , יש שמלה אדמדמה / משובצת חדשה / שקנתה מחנות/  (לא יד שניה ) …,וכמה יפה שהיא משוויצה בשמלה הזו, וממול קהל רותח מאהבה, שממלא כל סדק פנוי בבארבי, וזה מדליק לאללה ,וכולם שרים את עינב ( בטח ) וכולם שרים את איך אפשר, וכולם שרים,את הכל, למה? כי זה יופי. יופי של שירים שנדבקים מהר מאוד לאוזן, לנשמה, לוורידים, נדבקים חזק. אבל לא רק הם.יש גם גרסאות כיסוי באנגלית רצוצה. ביטלס ודילן. ויש כאן רגעים נפלאים כמו שירת הציבור של אול וי ניד איז לאב , ודורון עושה את זה נפלא,מחלקת את  האולם לבנים בנות, אז נכון , הטריק הידוע ברוקנרול, אבל כאן זה נעשה במשנה מרץ של חינניות עוטפת , ועכשיו הבנים,אול וי ניד,ועכשיו הבנות, לאב,לאב,לאב, וחייבים לראות כמה שזה תופס,כי הקהל הערב ( ואני מאמין שבכל ערב ) הוא קהל נפלא ,זוגות זוגות, תיבת נוח של נישוקים וחיבוקים, כשמעל לכל, חיוכי הנאה מכאן ועד לנברשת המפורסמת שעל תקרת הבארבי. וגם שם ביציע ולמעלה ולמטה, לאב איז אול וי ניט.יו,איזו הופעה מקסימה.הבלוג ידע למה התרגש להגיע, הבלוג שהתלהב מדורון  אז בקאט אאוט קלאב של ניצן חורש,אז כשטרם ידע או שמע על ג’יין בורדו.והנה היום הוא יודע שג’יין בורדו , היא היא הלהקה הכי מדוברת במרחב העוטף.

—————————————————————————————————————————-

הנה חלפו השנים. והאהבה ממשיכה לפרוח. אלבום חדש , השקה באולם התיאטרון הסמי מפואר (נו, לא בדיוק ) של גשר. אוקיינוס של קהל. מלא בגשר, סולד אאוט. למראה הפלא, חתך הקהל נוטה למעלה, גיל העמידה פלוס מינוס , ( נו , היו גם צעירים ) , הופעת ישיבה שאמורה להיות נוחה, אילוליא צפיפות השורות ופידבקים של רגליים מכות בגב הכסא. לא נורא , מתרגלים. אז אם קודם ציינתי את מיינסטרימיות הלהקה, הרי שהפעם הקליעה היא בול. ג’יין בורדו בסגנון הישראל/קאנטרי שלהם תפסו חזק את הזרם המרכזי. כך שהחיבור לסנדרסון ושיר המכולת הופך איכשהו לפסגת ההופעה הערב. אבל כמובן שלא רק. כי את דורון טלמון קשה שלא לאהוב. הילדה הזו מקסימה, שלא לומר קוסמת החמידות ומתיקות. אז עכשיו יש לה להקה גדולה ועכשיו גם הרבה מן השירים טמונים כבר עמוק עמוק בדי אן איי הקולקטבי שלנו. אז איך אפשר שלא להתאהב מחדש בעינב וסתיו ווויסקי וקרן שמש , איך אפשר שלא ולמרות שהאלבום החדש לא פורץ מי יודע מה גבולות חדשים, הרי שגם כאן ( שם ) עולים שירים שבטח יהפכו ללהיטי עתיד רוויי נוסטלגיה עוד טרם הפיכתם לנוסטלגיה, כי איכשהו הנוסטלגיה היא חלק בלתי הפיך מלחני הלהקה אפילו שהם חדשים,כך שההופעה עצמה זרמה בניחותה, עם המון דברי קישור ו”פיטפוטי” זמרת/נגנים/קהל, וזה נחמד.ומקהלת בנות, ותמיד טוב שיש מקהלות ( ר’ למשל ברי סחרוף במשכן) ובין לבין היו גם גרסאות כיסוי חלקן מדליקות ( סוני ושר ) , חלקן מעצבנות ( ערב של שושנים, הו הו, למה???) , חלקן חוזרות על עצמן ( אול יו ניד איז לאב עם הפעלת הקהל , די עם זה בבקשה ) , וסנדרסון הצחיק קצת בכוח , אבל כמו שציינתי בהתחלה, נדלקתי מחדש על המכולת, כי טלמון ,סנדרסון והלהקה הקפיצו את השיר הזה לתיקרה ( ולשורה האחרונה ביציע שם ישבתי לדאבוני) , ובסוף בסוף היתה גם דניאלה ספקטור היא ודורון לבד על הבמה, וזה היה שונה ויופי ואולי גם פתח לתפנית נחוצה באלבום הרביעי שבטח עוד ייראה אור בעתיד.

בדרך למכולת : דורון וסנדרסון
צילום : מרגלית חרסונסקי
Posted in album cover, Country Music, Live Concert, mickrobi, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged | 1 Comment

סינמה תיאטרון

משפט חוזר

תיאטרון גשר, 27.8.2019

” חידה בלשית מענגת על פי ספרו של ליעד שהם

מאת: עוזי וייל וליעד שוהם

בימוי : אמיר י.וולף

דמויות ומשתתפים : דורון תבורי,גלעד קלטר,מיקי לאון,פירה קנטר,הלל קפון,קארין סרויה,רוני עינב.

דמויות מצולמות : שרית וינו-אלעד,לנה פרייפלר,איתמר וולף,מעין אור,עידן קלאוזנר.

רצח בגשר

רשות הדיבור למבקרת הבית : ענת גורל רורברגר

משפט חוזר עוסק בפרשייה בלשית סבוכה. כזו שסופה טורף את הקלפים ועושה כאב ראש לצופה שכבר בנה לו תיאוריה בראש שמתנתצת ומאתגרת את החשיבה. זה עובד היטב בקולנוע, וגם בסדרות המתח בטלויזיה ובספרות המתח הרווחת. יותר קשה להעביר את זה לתיאטרון. כי הכל קליל. לא מדובר פה על רסקולינקוב של דוסטוייבסקי וחיבוטי נפשו. מדובר על אנשים קטנים, עם תאוות קטנות וחטאים לא מי יודע מה.

אי אפשר לדבר על ההצגה הזו של גשר בלי להתייחס ממושכות לפתרון הבימתי המרענן. קולנוע בימתי. או קולנוע מומחז. כל מה שצולע בימתית מושלם לך בוידאו שהוא חלק אינטגרלי מהמחזה. כולל עיצוב קיר רקע העשוי ככוורת מתוחכמת שנפתחת ונסגרת, מקטעים מקטעים, ובה נשקפים החלומות, האפשרויות שלא נידונו, רוחות הרפאים שבנפש. הכל מכל.

זה היה טוב, הדוק, מחוכם ונכון. לא פעם ראשונה שנדרשים בארץ לסינמה תיאטרון, אבל זה היה מוצדק ועכשווי. קצת פחות בשיחות של דורון תבורי, הבלש המרוט וההרוס מהחיים עם אשתו לשעבר, שרית וינו, אבל בכל השאר דווקא כן.

היו לנו כאן שני אחים. האחד מצליח באופן פנומנלי והשני לוזר נכלולי. ולהם אמא נכה, גלותית ומצחיקה ובן של האח המצליח. ואשה שנרצחה. כשסצנת דקירתה בסכין חוזר שוב ושוב על המסך ומצליח להימאס עלי כהוגן כי עשויה תיאטרלי מדי.

חייבת לציין שלא השתעממתי כלל. הצלחתי להסחף בעלילה. המשחק של כולם היה לעילא. הצטיינו מבחינתי דורון תבורי כבלש המרוט על סף הפנסייה, שני האחים מיקי לאון וגלעד קלטר ופירה קנטור כאמא הנכה היתה שוס בפני עצמה. אתנחתא קומית לכל דבר ועניין. פעם ראשונה שראיתי אותה משתתפת בהפקה של גשר. מהתפקידים היותר טובים שלה.

צילום : ישעיה פיינברג

העלילה נפתרת. כביכול. נסגרת ונפתחת שוב. זה לא היה עובד בלי ההמחזה הקולנועית. כשכבר חשבנו שהבנו הכל זה מתהפך. נותן בוקס בפרצוף ושולח אותך החוצה עם חיוך זחוח.

בסך הכל עוד סיפור בלשי במשקל נוצה, אבל הפעם על במת גשר. כזה שאמיר י. וולף, הבמאי, השכיל לצקת סביבו את התפאורה התאורה והעניין הנחוצים. על ידו עשו במלאכה המשובחת גם מיכאל קרמנקו, תפאורה, קרן גרנק, עיצוב תאורה, אלדד בוגנים, על הצילום ועריכת הוידאו, אורי וולף על צילומי הסטילס ואלכסנדרה בזברדי על תכנון והפעלת הוידאו. ולא הזכרתי את כולם, אבל הצליח להם בגשר. נהניתי ויצאתי מרוצה. זה קרה לי לא מזמן כשצפיתי ב”במנהרה”. ושוב עכשיו. יפה ל”גשר” ללכת בצעדים קלים , כי כובד הראש המחזאי והבימתי מאחורי כל צד קליל שכזה נותנת לו תוקף מחזק .

צילום : ישעיה פיינברג

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in mickrobi, play, Review, theatre, בא בלילה, הצגה, מיקרובי, תיאטרון | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

מסוג ההופעות שבא לך להגיד “הייתי שם” .הנה אני אומר – הייתי שם !

קורין אלאל

שלושים שנה לאנטארקטיקה

בארבי,8.8.2019

קורין אלאל – שירה,גיטרה

ערן צור – הפקה מוזיקלית ,בס,שירה
רם אוריון – גיטרה חשמלית
קרן טפרברג – תופים ושירה
עידו זלזניק – קלידים

אורחת : ריקי גל

מימין לשמאל : טפרברג,צור,אלאל,זלזניק,אוריון
צילום : יובל אראל

הבלוג באופוריה. כי מה שהלך שם אמש בבארבי משול למה שניתן לכנות כמופע מיתולוגי שעוד ידברו עליו הרבה גם בעתיד הקרוב ואפשר שגם ברחוק כל עוד וארצנו לא תשנה את פניה לדראון עולם,כי אין לנו ארץ אחרת ( בינתיים ) . היה מלא שם בבארבי וכשאני אומר מלא, התחושה היא שהיה מלא עוד יותר,כלומר מפוצץ בקהל מסור,מתלהב,אוהב , מחבק ומזמר.קהל שכזה לא רואים כל יום. אבל רגע, הבלוג נזכר בחידוש המפתיע של הבארבי. אוטו פיצה הדור נורות שם בשביל הכניסה שהולך והופך לסמטה מפוארת עפופת ריחות וטעמים שלא מן העולם הזה. והנה הבלוג כבר בפנים וקורין על הבמה, ואנחנו ( הבלוג ורעייתו שתחיה ) נעמדים מאחור, צמודים לעמדת הסאונדמן ,דחוסים בכיף אל מסת הקהל, מתרגשים אל מול הביצוע המרגש של הארץ הקטנה עם השפם, חרדים וחוזרים בהנאה טכסית על ה “קדושים” ועל ה”קשים ” וכל הקהל איתנו, ואז משנים עמדה, כי חייבים להתקרב, ומפלסים דרכנו בין ההמונים, משתדלים שלא ליפול על גרמי המדרגות, ( הבירה עושה את שלה ) , תופסים זוית נוחה ומתמוגגים. והנה ערן צור על כל צוריותו הנשפכת ורם אוריון בעל הגיטרה המנסרת את הלילה, וקרן טפרברג, זו המתופפת ללא לאות תוך כדי ניענועי ראש בלתי פוסקים ועידו זלזניק על הקלידים שעושים את שלהם על מסך הסאונד העוטף של ההופעה.וקורין.וקורין.וקורין.עם חולצת הסטאר וורס שלה. וכל שיר מעלה נשכחות , ולא רק נוסטלגיה כי שום דבר לא מחליד אצל קורין אלאל. ולמרות שמדובר במופע של שלושים שנה לאנטארקטיקה,שלושים שנה? כאילו לא עברה שנה. זה קורה כאן ועכשיו. הזמן במקרה הזה משחק מחבואים עם עצמו. כשזה עמוק זה עמוק .והזן הנדיר הופך לשירה מקהלתית של כולם עם כולם ועוד לא הזכרתי עדיין את שיתוף הפעולה עם ריקי גל , שהביא לי את ההתרגשות הנוספת עם “קשר הירח ” ( ר’ וידאו מצורף ) ואחר כך עם “מערבה מכאן” ו ” נערת הרוק” , ואו, זה היה טוב ( ומודה,הבלוג לא מת על ריקי גל) , ואז כשהכל נגמר , כאילו נגמר, עולה קורין סולו לבמה , היא והגיטרה והאין לי ארץ אחרת. והדמעות ניקוות בקצה העין , והבלוג חרד לקיומו העתידי ( ר’ סמוטריץ וההלכה , גנץ והצהרותיו המיליטנטיות, בחירות חוזרות ונשנות,נתניהו אשתו ובניו הסוררים,התחממות כדור הארץ,חשבונות החשמל המנופחים …) כי

אין לי ארץ אחרת

גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה
לא אוותר לה, להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי לא אשתוק,
כי ארצי שינתה את פניה
לא אוותר לה, להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה


בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

כל הזכויות למיקרובי C.)


Posted in Live Concert, mickrobi, rock, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיקרובי | Tagged , , , , , , , | Leave a comment

ג’ט לג

צילום : מיכאל רורברגר

Yeasayer

בארבי, 5.8.2019

הבלוג עושה לעצמו חיים קלים ומצטט איוונט :

התרגשות גדולה! רגע אחרי שהוציאו את אלבומם החדש ובעיצומו של סיבוב הופעות עולמי, הרכב האינדי-פופ-פסיכדליה ייסאייר נוחת לראשונה בישראל.

בועות סבון, צלילים מהחלל החיצון, סוכריות קופצות, צמר גפן מתוק – כמה מילים שמנסות לתאר את המוזיקה הכל כך מיוחדת שייסאייר יוצרים. ההרכב שנולד בברוקלין באמצע-סוף העשור הקודם שחרר עד היום חמישה אלבומים, שיתף פעולה עם אמנים כמו באט פור לאשס וסימיאן מובייל דיסקו וחרש אינספור במות ופסטיבלים. כמו לא מעט סיפורים, גם כאן שני היוצרים המרכזיים בלהקה כריס קיטינג ואנאנד ווילדר החלו לנגן יחד בתיכון תחת השפעות מגוונות כמו פסקולים לסרטי בוליווד משנות ה-70 ועד למוזיקה קלטית.

לכל אלבום של ייסאייר סט של צלילים ונושאים המאפיינים אותו – מטכנולוגיים ועד רוחניים. בעטיפות הם נוהגים לשלב אמנות גבוהה עם פופ ארט ואלמנטים אבסטרקטיים. האלבום החדש “ארוטיק ריראנס” מעט יוצא דופן בדרך בה נוצר ובטקסטים שמופיעים בו. הוא נכתב והופק ע”י שלושת חברי ההרכב כקולקטיב יצירתי, הוקלט באולפן הביתי שכל אחד מהם בנה לעצמו ויוצא בלייבל עצמאי לחלוטין הנושא את שמם. זה האלבום הכי מזוקק שלהם עד כה – קטעי האינטרו מקוצרים, ההוקים מאוד מיידיים וקליטים; שירים מאוד רקידים עם מידה של סליזיות אבל גם כאלה המעודדים את המאזינים לחשוב, עם אמירה פוליטית וחברתית וחום אנושי. “היקום של ייסאייר נשלט על ידי רגעים של מוזרות מבריקה” הגארדיאן

“אפשר להיות בטוחים שההופעה שלהם מכוונת להרים ורוב הזמן הם עושים את זה.. זאת להקה שהופיעה כל כך הרבה שהגיעה למקום מאוד תכליתי ו-ווירטואוזי, מתפתלת בין הוקים ממסמרים לשירה עדינה ומכאיבה” פיצ’פורק
הסט-אפ הבימתי של ייסאייר כולל אלקטרוניקה משולבת בנגינה לייב, ההרמוניות הקוליות של כריס ואנאנד וים של גרוב.

להמתקת הערב יפתח את המופע ההרכב המקומי ארמון, סופרגרופ של מוזיקאים שעושים סינת’ פופ חלומי בעברית עם אסתטיקה המיוחדת רק לה

סוף ציטוט

למרות הג’ט לג
צילום : מיכאל רורברגר

הבלוג לא ידע מיהם. תעודת עניות? אולי. ,לא בטוח. הסקרנות אוכלת. מברר אצל חברים קרובים.לא,סורי,לא מכירים. נכנס לטיוב. לא נדלק. עושה גוגל.נו טוב, כנראה שלא מדובר בלהקה אלמונית. הוויקי מפוצץ באינפורמציה. עושה רושם שהגלים היכו חזק בחופי אמריקה.ייסאייר מגיעים לארץ. טוב,חייב לבדוק.מגיע לבארבי.יש קהל, זה כבר טוב.נכון לא מלא, אבל כמעט מלא.ארמון מחממים.השמועה אומרת שמדובר בלהקה איכותית.הגעתי מוקדם.עשיתי צ’ק על להקה שלא ראיתי קודם.יצאתי החוצה לרענון מעושן אחרי שני שירים.לשיפוטכם.

הלאה, ייסאייר עולים. במה מעוצבת. יוצרת ציפיות. מיכשור אלקטרוני ניצב על סטנדים עטופים בדים מוכספים. פורפליי לעומד לבוא.הפתיחה טובה.רועשת. גיטרות,קלידים,שירה מתחלפת בין חברי ההרכב, תופים. כל מה שצריך.אנרגיות מתפרצות.הבלוג מרוצה.אבל…

מתחילים…

זהו נגמר, משהו נעצר. ההמשך מנותק מן ההתחלה. יותר מידי מדברים שם על ג’ט לג. השירים הופכים לעוסים. הכיוון דאנסי, מוסיקת מועדונים בחיבור לפסיכדליה ,אי שם בין הבי ג’יז לביטלס והלאה לטיים אימפלה , מוסיקה לריקודים עכשויים. להודות, גרעין מוצק של קהל מתלהב, לא בדיוק רוקד, אבל ההנאה שפוכה , מפתיע לדעת שיש אצלנו גרעין כזה. אפילו פותחים לפעמים בשירה ציבורית. עושה טוב על הלב לדעת. רק מה, הבלוג נתקף בגלי עייפות, השירים לא מענינים לו מספיק. נכון פה ושם מבליח קטע מרומם יותר. למשל זה האחרון, השלישי ברשימת ההדרן.

זהו, סיימנו…

אז הנה הם ייסאייר, כאן בבארבי, תקועים בג’ט לג, מתלהבים מיופיו של הקהל, מופיעים שעה, יורדים מן הבמה …והבלוג ? חוזר הביתה לשינת ליל עריבה.

בסדר,עוד שיר
צילום : מיכאל רורברגר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

בונוס למי שהגיע עד לכאן

Posted in Dance, Electronic, Live Concert, mickrobi, photography, Review, rock, Rock Concert, video, אלקטרוני, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, פסיכדליה | Tagged , , | Leave a comment