ראסטה יוחנן

סלומה : צילום יוסי צבקר

סלומה / ריכרד שטראוס

האופרה הישראלית

ניצוח דן אטינגר
במאי איתי טיראן
מעצב תפאורה ערן עצמון
מעצבת תלבושות אורנה סמורגונסקי
כוריאוגרפית רננה רז
מעצב תאורה אבי יונה בואנו (במבי)
מעצב וידאו יואב כהן

סולנים:
סלומה אליזבט סטריד/מירב ברנע
יוחנן דניאל סומגי/סבסטיאן הולצ’ק
הורדוס כריס מריט/היוברט פרנסיס
הרודיאס עדנה פרוחניק/עידית זמיר
נאראבוט רוברט מקפירסון/איתן דרורי
משרתת של סלומה שי בלוך
יהודי ראשון יוסף ארידן
 יהודי שני כריסטיאן שטורם
יהודי שלישי אנתוני ווב
יהודי רביעי אלסדיר אליוט
יהודי חמישי יאיר פולישוק
חייל ראשון ולדימיר בראון
חייל שני נח בריגר
נצרתי ראשון יורי קיסין
נצרתי שני אדריאן דווייר
איש מקפדוקיה יורי קיסין
משרת אשרי שגב
תזמורת האופרה: התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון

המשכן לאמנויות הבמה : 9.1.2019

______________________________________________________________________________

הבלוג באופוריה. “מדהים,מדהים” זועק לרעיתו , תוך כדי ואחרי ועכשיו גם בביתו, ספון אל מקלדת המחשב מנסה לשחזר חוויה עילאית. ושלא תתפסו אותי תקוע אך ורק בג’אנר הרוקנ’רולי. הבלוג אוהב אופרות, הגם שאינו שוחה במיכמני המונחים המקובלים אצל פרופסורי סוגת המדיה השירתית הנ”ל, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסלומה של שטראוס ירום הודו, אופרה זימתית , מרגשת , על גבול הנקרופיליה .ולא רק, כי גם אופרה בבימויו של איתי טיראן , וכל מילה נוספת מיותרת בנידון.

והנה זה מתחיל. שמונה ומשהו על השעון והמסך נפתח, ופי נפער בזעקת ואו! , כי מה שקורה שם על הבמה מרגש ברמות. כדור בדולח ענקי, ( ר’ צילום ) , שהופך במהרה לירח , אבל לא רק ירח . כי הכדור הפינקפלוידי הזה , מחליף זהויות , ולא אכניס לכאן ספויילרים ואלוהים ( ויש הרבה אלוהים באופרה הזו ) יודע מה הטכנולוגיה הנסתרת הזו שמאחורי הכדור/ ירח הזה , אבל תעזבו עכשיו כדור ( למה ? ) , כי מעבר לבומבה הכדורית הזו , מתחולל הספקטקל המרהיב , והכל כאן עכשוי ברמות, עכשוי מצד אחד, אבל גם דקדנטי מצד אחר. הלדים דלוקים על שמלות היהודים, משחקים אותה צלב על אחינו הנוצרים, מנצנצים בעוז על חזייתה של סלומה, כבים ודולקים דיגיטלית על כתרו של הורדוס. ולא אלאה אתכם בסיפור המעשה, כי את זה כולם יודעים, נו טוב בקיצר לאלה שלא : סלומה , ביתו החורגת של הורדוס מאוהבת ביוחנן המטביל, אבל הוא לא רוצה, סלומה דורשת את ראשו על מגש כסף, סלומה מנשקת את הראש הכרות. הדם זורם כמים.

הלאה. אופרה . בטח אופרה. התזמורת בניצוחו של דן אטינגר מתחת לבמה, מלווה את הסיפור הגרנדיוזי במטחי צליל מופתיים, מן הסוג ששינו את קונצפצית השפה האופראית ללא הכר. ולמען שתבינו, אין כאן אריות קלילות מן הסוג שניתן לפזם אחר כך באמבטיה בבית. להיפך , סלומה היא אופרה קשה, יצרית, כזו שדורשת עבודת הכנה של חודשים מראש, ותארו לעצמכם שהכל כאן מוגש בגרמנית שוטפת. נראה לכם פשוט ? לא בטוח. אז הנה מירב ברנע הסלומה המדוברת של הערב ( אליזבט סטריד השוודית בערבים אחרים ) מצויינת , סופרן שמביא לי את הדמעות לעיניים , וכמה שהיא עושה את זה לחוץ ונרגן וזורם ומהפנט, ואפילו מצחיק לרגעים עם ההשוואות של שערו הראסטאפארי הבוב מרלאי של יוחנן המטביל , בשורת מטאפורות מקוללות על ראשו של מי שעומד להיכרת בהמשך. ולא רק, גם כל האחרים , שימו יד על ליבי ותרגישו את הפעימות.

אתנחתה : ריקוד הצעיפים. לצערי דווקא כאן התאכזבתי. ציפיתי ליותר. ( כשיש ציפיות , יש אכזבות…) נענוע הצעיפים הזכיר לי את חוויות הגן של ילדי ( צמחו מאז ) , משהו שאמור היה להיות אירוטי, לא צלח כאן את מה שקרה לפני הריקוד ואחריו. הרקדנים לא עשו לי כלום. אבל נעזוב.

כי הסך הכל היה מדהים. כן מדהים. אפילו שמילה זו הפכה לקלישאת שפה. החיבור הזה שבין ריכרד שטראוס לאיתי טיראן יצר משהו שבין מלחמת הכוכבים של ג’ורג’ לוקאס ( שאפו לאורנה סמורגונסקי על התלבושות ) להופעה של הפינק פלוייד ( שאפו ליואב כהן שעל הירח ולבמבי שעל התאורה ) .

ומה היה בסוף ? זה כבר ספויילר. נו טוב עוד מישהו מת. ככה זה באופרה. ולמען הידע זה סוף חדש. משהו שלא בדיוק מופיע בגרסת המקור. שאפו טיראן.

סלומה : משתחווים. צילום : מיכאל רורברגר/מיקרובי


C.) כל הזכויות שמורות למיקרובי

סלומה : ואו, זו הייתה חוויה !

Advertisements
Posted in music, opera, Uncategorized, אופרה, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , , , , , , , | Leave a comment

המוסיקה שמתנהגת אחרת

פסטיבל טקטוניקס 2018

Tectonics 2018

תיאטרון תמונע 14/15 12 2018

כהרגלו הבלוג פותח בציטוט

  • פסטיבל טקטוניקס חוזר לישראל בפעם השישית, ויתקיים לאורך שלושה ימים עמוסים בהופעות, יצירות חדשות ואירועי סאונד.
  • המופעים יתקיימו בתיאטרון תמונע (14-15.12), באולם התיבה ביפו (14.12) ובמשכן האמנים הרצליה (13.12). 
  • ***שימו לב מספר המקומות מוגבל, מומלץ להזמין כרטיסים מראש***
  • הפסטיבל, שביסס את מעמדו כפסטיבל מוביל למוסיקה חדשה, נסיונית ומאולתרת, והתקיים בין היתר בגלזגו, אדלייד, רייקואוויק, אוסלו, אתונה וניו-יורק, חוזר במהדורה מיוחדת
  • הכוללת מגוון אמנים מקומיים עם עבודות חדשות שנוצרו במיוחד לפסטיבל, מיצבי סאונד ושיתופי פעולה חד פעמיים, לצד ארבעה אורחים מחו״ל.
  • הפסטיבל יציג זו השנה הראשונה שלוש עבודות של אמנים/יות צעירים/ות, שנבחרו בקול הקורא לקראת הפסטיבל. 
  • ניהול אמנותי:ערן זקס, תומר דמסקי, אילן וולקוב ומעיין צדקה
    • הפקה: טלי קוניגסברג

הבלוג מופעם. המוסיקה שמתנהגת אחרת עושה לו פיצוצים בראש. חלקם מרהיבים, חלקם מדהימים, חלקם משעממים עד מוות. יומיים של חוויה על חושית. הבלוג מותש. מחבר יצירות עבר ( ולהלן כמה שמות : שטוקהאוזן,קסנקיס,ג’ון קייג’, פנדרצקי, סטיב רייך… ) להווה שבתיאטרון תמונע. מעברי ג’אנרים, הפחדת קהל, מיצבים אמנותיים, אחד פרידר גרמני שעושה לו את זה יותר מכולם, דדאיסט מטורף של גלי סינוס, וקומקום רותח.  שיטוטים מפתיעים מאולם אחד למישנהו, חיבורי מחול, תיאטרון, ומה לא. אפקט המטוס הממריא. הבלוג ממציא ג’אנר משלו. מכניס למגרה. מלחינים מקומיים. אורחים מארצות חוץ. מוסיקה במימד חדש, פעם קראו לזה ככה. מוסיקה קונקרטית. עוד הגדרה. אלקטרוניקה בזוגות וביחידים. קבלים. המון קבלים. רעשים. מאוורים של שקט , מנצח שעושה את זה במיים, ענפים , חול ואבנים . גם אבנים. לא מוסיקה. נון מיוזיק. ניו מיוזיק . חיבורים לנעשה בצימר שבדרום העיר. ציפצופים. קקפוניה. היסקים על קוליים. צלילות. פרצופים מוכרים יותר ופחות. טונות של מוסיקאים. הנה זה נגמר. “מקווה שהחזקתם מעמד” ( ציטוט בסיום מופעים ).יומיים של חוויה על חושית.עדיין מתאושש.

  

הבלוג מחליט ללכת על וידיואים,המון וידיואים. קחו את הזמן.כנסו לאט. חלקם קצרצרים, חלקם ארוכים. מאוד ארוכים. האורך כחלק מחוויה מדדטיבית, אכסטנציאליסטית, עדיף לשים אוזניות, שלא להכעיס שכנים.הסדר רנדומלי.

זהו להפעם ועד לפעם הבאה בתודה הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in art, Dance, Festival, Live Concert, photography, video, אלקטרוני, אמנות, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיצב, מיקרובי, פסטיבל, צילום | Tagged , , , , , | Leave a comment

לילה אלקטרוני באופרה

סדרת קונצרטים חדשה באופרה הישראלית, המשלבת מוסיקה קלאסית ופופולרית. ניהול אמנותי: שלומי שבן ואבנר בירון
-בשיתוף הקאמרטה הישראלית ירושלים

“לילה אלקטרוני באופרה” –  
המשכן לאמנויות הבמה תל אביב 
עם: שלומי שבן, נגה ארז ורד אקסס

2.12.2018

רד אקסס והקאמרטה

הבלוג מצטט

לילה אלקטרוני באופרה” יזמן לקדמת הבמה את חוד החנית של מוסיקת האלטרנטיב האלקטרונית המקומית והעולמית – הזמרת, היוצרת והמפיקה נגה ארז והצמד הישראלי המצליח ‘רד אקסס’, במפגש ראשון עם תזמורת קלאסית ועם אולם הקונצרטים. כל הרכב יבצע את מיטב הרפרטואר שלו בעיבודים תזמורתיים ייחודיים ויבחן איך ישמעו הביטים היחודיים של נגה ארז והמקטעים המינימליסטיים של רד אקסס כשהם פוגשים לראשונה במחוזות הצליליים של תזמורת הקאמרטה הישראלית , ירושלים.
בניצוחם של אבנר בירון וקרין בן יוסף
.

סוף ציטוט

הצליח להם ? נו טוב, בטח שהצליח. מבט קצר לצילום שלמעלה מעמדת הבלוג במרום היציע. מרשים, נכון ? סופר מרשים. דמיינו ( למי שלא היו שם ) את משכן האופרה על כל אגפיו ויציעיו , מלא עד אפס מקום. ולאו דווקא בקהל האמון על לה טראוויטות ופיגארו פיגארו. ממש לא.
והנה השילוב המופלא של הקלאסי ומועדוני הריקודים  , ונכון שזה לא קורה לראשונה בהיסטוריה ונכון שמאז שהדיפ פרפל אנד דה רוייאל פילהרמוניק אורכסטרה עשו את הקונצ’רטו שלהם באלברט הול ומאז שהצ’רצ’לים גילו את זוהבין מהטה, באך והפילהרמונית בהיכל התרבות , נעשו מיליוני שעטנזים שכאלה , כולל זה של שלומי שבן לא מזמן בפסטיבל הפסנתר, עם פורטיס , חווה אלברשטיין והקאמרטה שלנו , הרי שמה שקרה כאן הערב הצליח מעל המשוער להלהיב את הקהל כולו והבלוג בפרטיותו, אל מול במה יפייפיה, מחולקת לשניים, כשמעל בתוך מסגרת סינמטית, ישובה התזמורת הקלאסית ומתחת עטופים באורות והקרנות דיסקואידיים, אבירי האלקטרוניקה העכשווית, רד אקסס , נוגה ארז וירום כבודו – שלומי שבן , שתופס בהתחלה את עמדת הסינטיסייסרים , אל מול ביצועי קלאסיקה שוסטאקוביצ’ית , כאילו וישב אל עמדת האורגן בקפלה סיקסטינית, כשבסוף ובהדרן האחרון, שר בדואט נפלא עם נוגה ארז,( בתפקיד אלברשטיין ) , את שירו “תרגיל בהתעוררות” , מקושט בצירצורים אלקטרוניים מינימליסטיים ומרגשים של הרד אקסס המופלאים. כשמעל , כמובן, התזמורת בניצוחה השארמנטי של קרין בן יוסף ,וההתלהבות בעיצומה.   

קבלו שני קטעי וידאו , זה של רד אקסס יצא הפוך. ולצערי הטיוב הוריד את אפשרות הרוטייט. מענין כנסיון להפוך את מסך המחשב לעמדה הורזנטלית, בראיין אינו עשה את זה בזמנו עם ” ת’רסדיי אפטרנון “

 

אינו – מהפך 

, רד אקסס יכולים לשבת בנישת “הבנים של אינו ” , ולמה לא ? 

  

רד אקסס – הפוך על הפוך
 נגה ארז – מתחת לרדאר התזמורתי

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Dance, Electronic, Live Concert, opera, orchestra, Rock Concert, video, אופרה, אלקטרוני, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , | Leave a comment

פרינססה

Nick West

ניק ווסט

מוזיאון תל אביב, אולם אסיא

29.11.2018

ניק ווסט – שירה,בס / היוברט וונג – גיטרה/ אלכסנדר לינז – תופים / קליפטון וויליאמס – קלידים / אמבר סאוור – זמרת ליווי / נישל ווסט – זמרת ליווי .

פסטיבל ג’אז תל -אביב  

שלום תל -אביב

כהרגלו הבלוג פותח בציטוט : ” הזמרת, הבסיסטית והיוצרת ניק  ווסט , היא אחד השמות הגדולים בעולם המוסיקה היום אחרי שניגנה עם פרינס, עבדה עם המפיק האגדי קווינסי ג’ונס והפכה לבסיסטית המועדפת על לני קרביץ, סטיבן טיילר וג’ורג’ קלינטון, היא פתחה בקריירת סולו מרשימה עם הופעות סולדאאוט מול קהל של אלפים מיפן דרך אוסטרליה ועד אירופה.

תספורת המוהוק הסגולה שלה, האנרגיות המתפוצצות על הבמה, השירה שלה ומעל לכל – נגינת הבס הפאנקית האימתנית שלה, לא מאפשרות לאף אחד להישאר אדיש אליה.

ואכן, כל מי שניגן איתה או היה בהופעות שלה מדבר בשבחה.

מלאת אנרגיה ופ’אנק – לני קרביץ

ניק ווסט ממלאת אותי השראה – פרינס

” Now that’s a bad mamma jamma! ” – המעבד האגדי קווינסי ג’ונס

ניק ווסט מחזירה את הפ’אנק למרכז הענינים. אני אוהב את כל מה שהיא עושה. – אגדת הפ’אנק הבסיסט בוטסי קולינס.

 ______________________________________________________________________________________

 “פרינס אמר לי לעשות את זה חזק”

קבלו סיפור : סוף אוגוסט 2018. הבלוג ורעייתו במסע ברלינאי. טרם לנסיעה הבלוג חורש את נבכי הנט. מחפש הופעות. נאדה. יבש בברלין. אלא מה. אחת צדה את עיניו. הבלוג יודע שאת זו אסור לו לפספס. משהו מושך אותו לשם חזק. ניק ווסט. הבלוג מרותק לתסרוקת כמו אל עטיפת תקליט יחודית . רק שמעבר לתסרוקת המוהוק הסגולה, מסתתרת כוכבת ענקית. נכון לא שמע עליה קודם. רק שמה שהיא מקרינה שם בטיוב, עם אנרגיות אדירות וגיטרת בס מפלצתית, גורם לו לבלוג לעשות את ההשוואות לפרינס ( איך לא), ולדעת שחובה עליו להגיע להופעה ולו ימות העולם. הגיע ? לא הגיע. למה לא הגיע? תהרגו אותי ,לא זוכר. בברלין קורים דברים מוזרים.

תל אביב נובמבר 2018. הבלוג במוזיאון תל אביב. פסטיבל הג’אז בעיצומו. ניק ווסט על הבמה. וזה, למרות נכוחות  קהל מועט יחסית, ( חצי מלא ) , ואו!. ואו בענק. כי הבלוג שלא בדיוק דלוק בחייו על הפאנקי מיוזיק , מגלה לשמחתו,שהפאנקי הזה בביצועה של ווסט ,עושה לו את הכיף, נכנס לו לנשמה, מרטיט את גופו . עושה לו את מה שפרינס עשה לו אז בזמנו בלונדון. רק ששם בבריקסטון אקדמי , היה עטוף באדי אלכוהול וגופות סרוחות ואילו כאן הכל נקי כל כך , יפה ומתורבת . ולא שאני בא להגיד שכך צריך להיות , כי אם להיות כן, הרי שבטוח שהייתי נהנה גם לו הופיעה ווסט במועדון קטן חנוק ומעושן , אבל מה , פה במוזיאון ,כאן ועכשיו, ההופעה הזו תופסת מצויין גם בישיבה נוחה על כסאות מרופדים , ואם נעזוב לרגע את ההשוואות לפרינס,למרות שווסט עצמה עושה זאת, וראה הסגול העוטף שלראשה, הרי שווסט וכל אלה שהיו איתה על הבמה, נתנו את השאו האולטימטיבי כמו שאמריקאים פ’אנקיונריים טובים יודעים לתת , והנה היא הכוכבת , מכה ( אשכרה מכה ) בבס, כלצידה שתי זמרות ליווי חינניות ( נטע , יש לך דופליקט !) , קלידן ראסטה , מתופף שרמנטי וגיטריסט שעושה את שלו מצויין ולא רק זה, ווסט זזה ושרה, שרה וזזה, כמו מתחזקת תרגילי יוגה על הבמה, כולל שפגטים, גשרים, הנפות גיטרה א לה הנדריקס וסיפורים על פרינס,

כי איתו היא ניגנה וממנו גם הושפעה חזק, אז איך לא, עשתה גם –  קיס – בטח שעשתה ו,הקהל .והנה בא הרגע בו הקהל קם ממקומו מתקרב לבמה ורוקד. ומה שנראה קודם כאולם חצי ריק ( או  חצי מלא , תלוי בנקודת המבט ) מתגלה כאולם מלא על גדותיו בהתלהבות אדירה.

תקראו לזה ג’אז אם בא לכם. למה לא. היו כמה סולואי כלים כמנהג הג’אזזיסטים , אז היו. הבלוג שלא בדיוק קרוב  לג’אנר התמוגג. וזה מה שחשוב. ניק כבשה אותו בגדול. עוד הופעה הערב ( יום שישי 30.11.) הערב תמלאו את האולם.נכון?

תודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

קליפ בונוס

וזו רק ההתחלה...

Posted in Festival, Funky, jazz, Live Concert, photography, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, ג'אז, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , | Leave a comment

ואז הגיע קלפטר

ברי סחרוף

תל אביב, היכל התרבות

24.11.2018

אורחים : נצ’י נצ’+ יצחק קפטר

וגם: יונתן דסקל – קלידים/ גידי רז – גיטרה  וקלידים /אורן לוטנברג – גיטרה / בנו הנדלר – בס / ניר מנצור – תופים / שי צברי – שירה.

______________________________________________________________________________

 

ברי ולהקה – סיפור אהבה


הבלוג מצוטט מופע של פעם ממזמן בבארבי

ברי סחרוף

בארבי,יום ג’,13.9.11

תחת אש”, “כמה יוסי”, “ג’ינג’יות”, אני בוחר את שלושת הגדולים שלי בהופעה , משחזר עכשיו את ההתרגשות, החנק בגרון, ניגוב הדמעה. ולא רק אלה, היו עוד. גם השירים החדשים תופסים מקום נכבד. “אתה נמצא כאן” (האלבום החדש) עדיין מתקשה להתלבש עלי בבית, אבל הקהל בבארבי כבר מכיר את כל המילים בעל פה. ידיו שלוחות קדימה בהערצה, מנסה לגעת, צפוף ודחוס אל מול האמן הנערץ,”ברי,ברי” צועקים במקהלה אחרי ולפני כל שיר,קופצים בהתלהבות אל מול השירים הרקידים (ר’ “בומפאם,בומפאם”) וזה האמן, מוקף הילת אור מהפנט, שולח את חיוכיו אל עבר הקהל, כאילו והכיר כל אחד ואחד מהם הכרות פרטית, ואצלי רצות מטאפורות של בתי מלוכה, נסיכים,מלכים, אפיפיורים, גורואים,וכוכבי רוק כריזמטיים של העולם הגדול (בראיין פרי?). כי ההופעה הזו של סחרוף עובדת בענק כשברי ונגניו הופכים את חלל הבארבי למעין מקדש רוקנ’רול של חילופי תרבויות, לרגע אנחנו במזרח, לרגע במערב, לרגע נוסקים אל עבר שורשי קיומנו היהודי, נוגעים בקודש, מתפלשים בחול, עפים לחלל , נוחתים ביוון ומוסרים ד”ש לאום כולתום. גם לה. ואם ההופעה נפתחת בשניים מן השירים החדשים (“הלוחש במכוניות” ו “זמן של מספרים” ), הרי שבהמשך באים כבר גם כל הלהיטים המוכרים, “חלליות”, “רעש לבן” או”הזיות”. אז נכון שדווקא אבני הדרך האלה עושים לי כרגע פחות מהשירים החדשים, או בואו ונגיד, הפחות מוכרים של ברי (למרות שאני חייב להדגיש שוב את הקהל האיכותי שיודע את כולם בעל פה), ולמרות אלה, וגם בזכותם, ההופעה מרתקת, כיפית, מחדשת ומגלה פינות נסתרות שלא היו שם קודם בהופעות ה”ישנות”. והנה הנגנים. המון נגנים. במה לוהטת מרוב גיטרות, קלידים, תופים, כלי הקשה, כלי נשיפה, פריטה, ומה לא והיו שם  אורן לוטנברג (גיטרה), וגידי רז (סמפלרים וגיטרות) ובן הנדלר (בס) וניר מנצור (תופים) ואייל תלמודי (נשיפה) ואיתמר דוארי(הקשה) וגרשון וויסרפירר (עוד וטרומבון) ושי צברי (שירה,שריקות והקשה על פח שמן,אושמע זיתים?), ומה שקורה בחיבור שביניהם לבין סחרוף משול לשיטפון של מוזיקה אדירה שפשוט לא ניתן לעמוד בפניו. והנה אנחנו מגיעים כבר לאחת אחר חצות, אחרי שעתיים שלאנרגיות בלתי פוסקות, ואחרי הביצוע המרגש ל “עוד חוזר הניגון”, ונראה שזהו, שעכשיו זה נגמר, אבל אז באים ההדרנים, ו”ככה זה” ו “כמה יוסי” והקאבר המופלא ל “ג’ינג’יות” והרגליים ממענות לעזוב את המקום, וסחרוף חוזר להדרן נוסף , ועוד אחד,ועוד אחד,וכבר אחת וחצי אחר חצות, ו”צמאה לך נפשי” מובילה לבית הכנסת השכונתי, ( ואל חשש , הוא לא חזר בתשובה), ולסיום , ואו איזה סיום, מגיע הביצוע ל”ארץ זרה” (מתוך”נגיעות”), ואני חייב לצטט: “ביום קיץ גשום בארץ זרה/סכנה לאורךהגבולות שלי/סכנה/לא נשאר ממך כלום/ביום קיץ גשום/והזמן מתכווץ/הגיע הזמן לנשוםעמוק/הגיע הזמן להתגעגע/לחזור הביתה” ואני שבוי במשמעויות מביןשהגיע הסוף, איזה יופי של סיום!. כבר מתגעגע.

מיכאל רורברגר

‏15 ספטמבר 2011

  סוף ציטוט

ברי – פרינס צ’ארמינג

ועכשיו להיכל. לא יכול לנתק את המובן מאליו. תרבות בלי נאמנות ,היכל מלא עד אפס מקום עטוף אהבה.עוד פאזה באלה תולדות ברי. אהבה רועפת , מופע שהופך עם הזמן למופע קאלט, מופע שכל שיר מתוכו מגיע לאכסטזה של שירה בציבור, עמידה על הרגליים ( כן בהיכל התרבות , מעטים יושבים , ניצבים נלהבים אל מול הבמה שטופת האור, הנגנים ורקעי הוידאו הנהדרים ) , ושימו לב , ברי קבוע שנים על נגנים קבועים מצרף מידי פעם כמה חדשים, מתחבר לעברו , מצרף אורחים, נודד על ז’אנרים מתחלפים, מתנסה בלא מוכר ( ר’ בעיקר אלבומים,ובקרוב אחד חדש, ומסקרן לאן יגיע הפעם ) , ונח על זרי דפנה עם כל הלהיטים, כאן בהיכל התרבות עם שני אורחים האחד נצ’י נצ’ , הראפיסט הפתח תיקוואי, ומצד שני ותיק הדור, עוף החול הנערץ ( ואיזו הערצה שרצה כאן ) יצחק קלפטר , שמעיף להיכל את התקרה כי מגיע לו, וכמה שקולו כבר נסדק , ולמרות שזה מה שקורה , ההתלהבות עצומה, והגיטרה נהדרת והדמיון חופשי והצליל מכוון וסחרוף ולהקה תומכים ומצטרפים וזה מרגש. מאוד מרגש.

ואז הגיע קלפטר – אריק קלפטר

ולא , לא שכחתי את נצ’י כי גם הוא היה מצויין ,וכמה טוב וכמה יופי שברי מתחבר הפעם לראפ ולהיפ ולהופ וכמה טוב שבחר בנצ’י נצ’ כי הוא בכותרות , ונכון שהסביבה מוצפת כאן בראפיסטים מצויינים וראפיסטיות נפלאות , ואולי נראה בהופעה אחרת שיתופי פעולה של ברי עם ג’אז ( כי כרגע הבלוג דלוק עליה ) ואולי גם עם לוקאץ’ ודודו פארוק ( ולמה לא ) וזה לא שהם היו חסרים לי , רק שהרעיון של הופעה כזו משותפת עם סחרוף יכולה להיות המשהו אחר החדש , אז הנה אמרתי 🙂

ברי ונצ’י 

כן, עכשיו תשאלו : היה יוסי? בטח שהיה , אין הופעה של ברי בלי יוסי. והיה משהו ממינימל ? . בטח שהיה. נו טוב , פוריין אפייר,  והיה בום  פאם? איך לא. והיה יומהולדת , ולב שלם, וניצוצות ( ? ) , ואין קץ לילדות, היו, בטח היו. ותחת אש ומטילדה? לא היו. אז מה?  שעתיים הופיע. שעתיים של הופעה נהדרת, מרגשת, סוחפת.חווייתית, מפעימה.

זה ברי. .

  והנה המונסון 

קאלט אמרנו קאלט

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, היפ הופ, מיכאל רורברגר, מיקרובי, ראפ, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , , | 4 Comments

כצעירים היינו

 סוויט+סלייד

Sweet + Slade

רידינג 3 תל-אביב / 20.11.2018

 

אוהבים אותם מתוק – קהל 


הבלוג בהיסטריה. משתדל שלא להשוות לימים עברו. הרי בסך הכל גם הוא אינו צועד אחורה בגילו. רק שכאן ברידינג התל אביבי אין לו ברירה אלא להצהיר בקול.לא.! כי למרות מאות גילאי זהב שמילאו את האולם  באכסטזה נהנתנית , הוא הבלוג לא יכול היה שלא לעשות את ההשוואות ואפילו לשאול עצמו מידי פעם האם בכלל קיימת הצדקה לקיומם של להקות נוסח סלייד וסוויט חמישים שנה אפטר, אז כשהגלאם מילא את רחובות לונדון באופנת ביגוד מטריפה, אז כשדייויד בואי היה עוד בחיים. 

 

על התופים – סלייד

נכון. גם שמעטים מן ההרכבים המקוריים שרדו והגיעו עד לכאן , הסוויט והסלייד של היום רחוקים כמרחק כדור הארץ מהמאדים בהשוואה למה שהיו פעם. אז למרות שהשירים שירים הם , ולהיטים של אז יעבדו על האוזן גם היום, חייבים לעצום עיניים,לשמוע ואיכשהו לשחזר ימים יפים יותר.כי מה לעשות, הגיל עושה את שלו. זה לא אומר שלא ניתן היה להנות ממה שהתרחש שם על הבמה. ניתן . עובדה שממולי מרקדים להם באכסטזה זוג קשישים מאוהבים, ומשמאלי מתופף על שולחנו ( היו שולחנות וכסאות ) מתבגר בגיר נוסף כולו מנסה להשיג ולא ביתר הצלחה את קיצבי המתופף. בסדר , נכון ? מה לעשות אבל אפילו אני , כבוד בלוגי נסחפתי בקטע או שניים, ויש לציין שהאנרגיות והדחקות שרצו על הבמה לא ביישו הרבה להקות עכשוויות מהן.

סוויט – מתוק מתוק הוא הזמר

מצד שלישי עם כל הרצון  הטוב סלייד בלי נודי הולדר לא יכולה להיות סלייד. נקודה. ולמרות הכובעים שחבשו כמו אז ולמרות מאמצי האנרגיה , זמר חדש , חתיך ככל שיהיה, לא יכנס לנעליים ההן. כן, הוא שר , שר יפה, אפילו מושך בכינורו וזה יכול להרשים, רק מה,לא מספיק. נודי זו מיתולוגיה ובכלל הסוויט והסלייד אז לפני חמישים שנה פלוס מינוס פעלו במסגרת תקופתית, ככה התדמית , ככה השירים, היום מדובר בשחזור, מיחזור, וזכרונות מתוקים. מוזר. . 

סלייד – זמר חדש

יש גם וידאו , איך לא.

זהו להפעם

ועד לפעם הבאה בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

כל הזכויות שמורות C.)

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , , | Leave a comment

נדנוד,נענוע,טלטול,תנודה

Oscillation

+

Water Knifes

לבונטין 17.11.18

נתחיל מהחימום. קודם כל טוב שיש חימום.סכיני המיים מחממים. להודות על תחושות פרטיות , מעבר לתדמית המופתית של חליפות , חולצות צבעוניות ומשקפי שמש , האלקטרוניקה שלהם לא עושה לי את זה. הם בסדר. אבל מעבר לבסדר המוסיקה שלהם משרה עלי מין עייפות לוטפנית שכזו. שאולי במצבי צבירה אחרים של גוף ונפש הייתי נמס אל מה שקורה שם על הבמה , הפעם זה לא קרה. ואולי תשפטו בעצמכם. כי היו מי שנהנו. עובדה , אמרו לי.

Water Knifes



סבבה .נמשיך.הבלוג שומע פסיכדליה ונדלק. העבר הפסיכדלי שלו עושה לו פלאשבקים. אז הנה מגיעה לארץ להקה שיושבת בול על ההגדרה הזו , אבל מה גם משתדכת לחברה של השוגייזרים ולחברה של הסטונרים ( זה לא אותו דבר ? ) ומן הרגע שהם מתחילים להופיע. צמרמורות אחזוני ואני נשפך.

Oscillation live at the Levontin

קבלו השפעות . וזה לא אני אומר. זה הם . פינק פלוייד.קן.דת’ אין ווגאס.קיור.סוייסייד.ג’ימי הנדריקס.ספייסמן 3. מיי בלאדי וולאנטיין.אלקטריק פרונס.ג’וליאן קופ.אקו והבנימן ( ?! ) , טאנג’רין דרים.טלסקופס (זוכרים את ההופעה בפאסאג?).סלודייב.מיילס דייויס.לופ.ויש עוד והייתי מוסיף משלי .בארדו פונד ואיירון באטרפליי. ועוד המון אחרים. ולמרות אלה ההשפעות,הסך הכל יושב יוניק על האוסיליישן האלה. ומה שקורה שם על הבמה שוטף את המוח למרחקים. ומי שניצב שם בצד, כאילו צנוע ובעצם הראש שמאחורי ההרכב , הוא דמייאן קאסטלנוס, הוא והגיטרה המייבבת , הוא ושירתו המרחפת, עפופה ענני עשן ובס רפטטיבי חודר נימים ואיברי גוף נסתרים,של טום רלין, שאי אפשר שלא להסחף אל תוך הביט …וכמובן המתופף, ג’רמי דולטון,חתיכת מתופף המתופף הזה, מרביץ את הקצב כאילו ובלע טריפי מתופפים לעשרות ומאות ( יש דבר כזה במגרות הפסיכדליה העכשווית ? ) 

Demian Castellanos

קבלו וידאו ,כנסו וקבלו שמץ ממה שהלך שם בלבונטין

הקטע הראשון בהופעה

נכון מדהים ? 

בתודה

מיקרובי 

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Uncategorized | Leave a comment