חשופים בצוללת

International Music Showcase Festival 2017

פסטיבל “חשיפה בינלאומית” למוסיקה

הצוללת הצהובה , ירושלים . 15.11.17

 

טאטרן,צוללת,ירושלים,15.11.17.jpg

תמונת אפקטים. טאטרן. הבלוג מגיח ברביעית ( או יותר ) לצוללת הצהובה , הרגל שנעשה לקבע. הבלוג מצטט. “בכל שנה בחודש נובמבר נוהרים לישראל עשרות מאנשי תעשיית המוסיקה מרחבי העולם. מנהלי פסטיבלי ענק ובעלי מועדונים גדולים וקטנים מהודו,סין ואירופה.מפיקים,בעלי לייבלים,וחברות תקליטים מהגדולים באירופה.כתבים,שדרני רדיו וציידי כישרונות בינלאומיים בפריסה עולמית. כולם מגיעים לראות,לשמוע ולחוות כמה שיותר מהסצינה המוזיקלית בישראל. כל זאת בכדי לקחת למדינות שלהם מוזיקה ישראלית חדשה ומסקרנת. “

זה יפה זה.והבלוג משתף פעולה, גאה בהפצת תרבותנו הרוקנ’רולית ( והג’אזית/מוזיקת עולם ) לעולם הרחב. הערב מופיעים טאטרן,מידנייט פיקוקס,מוזס פרוג’קט ואקו וטיטו שמסיימים לילה ארוך ומהנה בבטנה של הצוללת הירושלמית. אם להודות , הרי שהבלוג אמון כבר על הרכבים אלה, לכן גם מרשה לעצמו לחרוג מידי פעם מרחבת המופעים למען שיחות ערות עם נציגי תבל. מה שאומר, טאטרן מניעים ראשים בפנים, הבלוג פוצח בשיחה עם הסיני שלידו.

“אני מבייג’ין ” אומר הסיני ” אני מתל אביב” אומר הבלוג. השיחה מתפתחת ” הבאנו את שטובי לסין ” אומר הסיני, אני : “איזה יופי, זה האיש עם טייטס הבלון האדום ההדוק ”  ” כן, צוחק הסיני בפה מלא ….וגם הבאנו את לס אקרובטס ” . הבלוג נזכר בהופעה שלהם באזור התל אביבי. ” או יס, אני אוהב אותם ” אומר הבלוג ” גם אני ” מסיים הסיני ועיניו הולכות ונעצמות . עייף הנציג הסיני. והלילה עוד ארוך.

מידנייט פיקוקס,צוללת,15.11.17.jpg

הפסקה. מילוי מצברים. כיף להיות בלוג. כוסות יין ובירה מתחלקות אל תוך גרונו.ללא תחתית. הבלוג ממוטט , זרוק על כל הראש, מגיח אל מול המידנייט פיקוקס ( ר’ צילום מעל ) . רקדנית הבטן עושה לו טוב. הדיסטורשנים מצד שני פועלים על כיוונים נגדיים. או קיי , עוד מעט זה נגמר.

עושה רושם שמישהו שם בחוץ יאהב את המוזס פרוג’קט.

הבלוג כבר אוהב. השפע האינסטרומנטלי / ווקלי מעלה את הפופ האלקטרוני החצי מיינסטרימי שלהם לדרגת “ואו,כמה שטוב לי איתם ” , יופי של הרכב לפסטיבלים בינלאומיים.קולגה למקצוע אומרת שלשם הם מכוונים. מי לא בעצם . לוקח אותם בזרועות פתוחות. יופי לי איתם. זמר אחד,שתי זמרות, כל אחד/ת בתורו/רה, הגיוון הזה לא מותיר זמן לטיולי מיינד , המוזס על הבמה, הבלוג איתם מן הקטע הראשון ועד לאחרון. עם הסתייגות קלה. עדיין לא החליט אם באמת באמת דלוק על השירים. חייב לראות אותם בשלישית. ( קבלו קישור להופעה קודמת

https://mickrobi.wordpress.com/?s=%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA

(

אקו וטיטו בסיום. הופיעו כבר קודם בחשיפה הזו. הבלוג שוב מרשה לעצמו להתחמק החוצה. מפנה מקום לנציגי העולם.

תם ולא הושלם. הופעות נוספות מיועדות , בתל אביב וירושלים. אם שואלים אותי אני מחזיק אצבעות למסך הלבן. הם הדבר הלוהט בסביבה. יופיעו ביום שישי השבע עשרה לאחד עשרה בבארבי. בטח שתומך גם בכל האחרים. וראה הקולקטיב, גרדן סיטי מובמנט,יעל דקלבאום ואנסמבל תפילת האמהות,יוסי פיין, הר מג’סטי דה קווין, האיינג’לסי, ואלה רק חלק משפע המופעים. המתוכננים למהלך סוף שבוע זה.

https://www.facebook.com/events/235386830324188/

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Advertisements
Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, רורברגר | Tagged , , , , , , , , , , , , , , | Leave a comment

כאוס

Kreator

מחממים :

Tomorrow’s Rain

בארבי,9.11.17

 

חמישי, תשע על הדקה. טומורוס ריין, או אם תרצו גשמי המחר מושכים את תשומת ליבו של הבלוג, זה זמן רב הבלוג מנסה לתפוס אותם בהופעה. הפעם הצליח לו. מאחר בכמה דקות , ונסחף. על הבמה אם תרצו חבורת נזירים, טובעים בענני עשן, תאורה אפלולית, אין פנים לנגנים, אפשר שברקע מאחור טמונה גם קלידנית, לא בטוח. שיער מתנפנף , ריפים עמומים, אומרים לו לבלוג שמדובר בדום מטאל, מודה, די מנותק מהסצינה, ובכל זאת, מרותק. משהו במטאל הזחלני הזה חודר לעצמות, גלי חום וקור מציפים את הנפש השוקעת ומתרוממת לסירוגין.ישי ( שוורץ זה שמאחורי הבאתם של הקריאייטורים),רפי,שירז,יגל,איתי,ואסף.בכוונה לא מזכיר שמות משפחה.החברים הקרובים יודעים.העשן מסתיר ,הבזקי פלאש ספורדיים מגלים שבכל זאת הגלימות תפוסות ביצורי אנוש. ביום שלמחרת אני מבין שיש מי שהתלוננו על עצם החיבור שבין הדום של ילדי הגשם לטראש של הגרמנים הצורחים בהמשך.טיפשים. דווקא הניגוד הזה הוא שהפך את הערב בבארבי למרתק. סופר מרתק

 

Tommorow's Rain 9.11.17.jpg

הלאה,קריאייטור. הרי בגללם הבארבי מלא על גדותיו. אקצר.מדובר במכונת יריה.כאוס של הפצצה אטומית. כאמור, הבלוג לא אמון על המטאל הזה. הבלוג אפילו חשב שלא להקדיש פוסט ללהקה הזו. ובכל זאת הסקרנות אוכלת. מישהו מאחורי מנסה לברר מה עושה חטיאר שכמוני בהופעה שכזו. ” אתה מכיר אותם?, הם מופרעים.זו להקה מטורפת ” הוא מזהיר אותי. לו רק ידע מה עשיתי עם הפיסטולס בלונדון ( טוב ,חייבים להשוויץ ). רק גומר וההפצצה בעיצומה. שעה וחצי של הפצצה, כשבין לבין הזמר זה שבפרונט ( מודה לא יודע מה שמו, מותר לי,אאוטסיידר,אמרתי ,אפילו לא בודק ) צורח בפעם המיליון תלללללללל אבייבבבבבבב, תלללללללללל אביייבבבבבבביב !!!!!!!!!!!!!, מה זה צורח, צווח, כמו מישהו שזה הרגע נתפס מתחת למסור חשמלי שחותך את גופו רצועות רצועות של בשר מדמם. והקהל? מבסוט עד הגג, קריאייטור אוהבים אותנו, עובדה, חוזרים לכאן שוב ושוב, הקהל,בטח הקהל, מכירים כל פיפס, זורמים עם הטכסטים המחאתיים, וכרגיל בהופעות מסוג זה הידיים מופנות לאוויר, וזעקות ה”היי היי היי היי ” מלווים באצבעות מקורננות, כי ככה זה בהופעות מטאל. ( טוב לא חידשתי דבר ).לרגעים הבלוג נתקע להשוואות. לא,אסור לו.גרמנים ,גרמנים, אבל אין שום קשר בין ה – הייי הייי הייי הזה, לעבר ההיסטורי,ובכלל אם לציין לטובה או לרעה ( לא יודע ) המבטא של חזמר ומלוויו חסר כל זכרון היסטורי, קראייטור יכלו להיות גם בריטים מבטן ומלידה.

קריאייטור,בארבי,9.11.17.jpg

 ככה זה התחיל

וככה זה נגמר

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, metal, photography, Review, Rock Concert, ביקורת הופעה, רורברגר | Tagged , , , , , , | Leave a comment

ארמונות בזמן

תזמורת ארמון בזמן ,קולאג',בארבי,28.10.17

תזמורת ארמון בזמן

בארבי

28.10.2017

 

אנחנו תזמורת ארמון בזמן. 21 נגנים צעירים שחוברים עם רצון להקים תזמורת חדשה בישראל. האנסמבל הכלי מורכב מכלים סימפוניים ואלקטרוניים והמוסיקה שלנו עוסקת במחקר שבחיבור בין הרית’ם סקשן והתזמורת. היצירה שאנו מנגנים מתארת מהלך של שבוע עם ההבדל בין ימי החול העמוסים והדחוסים אל מול השבת הריקה שמאפשרת התבוננות. המושג ארמון בזמן בא מספרו של הרב השל ובא לתת תפיסת זמן אחרת ליום השבת, “היום הניצב כארמון בזמן”.

 הבלוג מצטט. שוב מצטט. והפעם מתוך פרוייקט ההדסטארט של הלהקה. אופס, התזמורת. הבלוג רגיל להופעות של להקות בבארבי. לא תזמורות.

תזמורת ארמון בזמן הם תזמורת לכל דבר, מיליון נגנים , מה שאומר : “ואו, איך נכנס כולנו לבארבי, איך ? ” ואכן עם חדירתם של הבלוג ורעייתו לתוככי הבארבי, נכונה לנו הפתעה. אין כל כך לאן ללכת. או שיותר נכון לומר שההתלבטות קשה. ונשאלת השאלה הגורלית, מה קורה כאן, איפה הקהל, האם נכון לעלות למעלה, או שמא להתמקד מאחור ואולי להכנס לעומק האולם???”,אבל לא, אי אפשר. מבט חודר יותר מגלה שיש קהל. הרבה קהל, איכשהו מסתדר מסביב לאיזור ההתרחשות המרכזי. הבלוג מכריז באסרטיביות : “או קיי ,זהו, עולים ליציע”. מטפסים במעלה המדרגות. צפוף למעלה. מכאן נוצרת נקודת צפיה נכונה. מבטי על טובים לארמונות בזמן. התזמורת שולטת על כל החלל הנתון. אזור ההתרחשות פולש אל הרחבה שלפני הבמה. וטוב לכיבוש. כיבושו של הבארבי על ידי אחת מן התופעות היותר מרתקות בעולם התרבות המקומי.

 

תזמורת ארמון בזמן,בארבי,28.10.17.jpg

כאן אמור היה לעמוד הקהל.ובמקום,קבלו במחיאות כפיים את מתן דסקל ותזמורתו.

אז ככה.

תזמורת ארמון בזמן מילאו וכבשו את הבארבי בגדול. כי בניגוד לתזמורות אחרות התזמורת הזו עובדת אחרת. מה שאומר לא מופיעים ( לפחות כרגע ) בהיכלי תרבות וקונסרבטוריונים למוסיקה, כן מופיעים במקומות מחוספסים יותר ( כדבריהם הם ), ראה למשל בארבי, או רחבת התדר בבית רומנו. עכשיו מה יש לנו ? ובכן,חצוצרה,טרומבון,קלרניט,קרן יער,בסון,אבוב,כינורות,חלילים,קלידים,ויולה,צ’לו,פרקשן,תופים,גיטרה חשמלית,גיטרה בס,קונטרבס,נבל,בקיצר תזמורת בכל רמח אבריה. אבל לא רק,כי יש גם זמרים,וזמרות,וקריינים,ורקדן אחד עטור שמלת נורות מנצנצים.

FB_IMG_1509295881446

הרקדן /נית המנצנצת . צילום : ענת גורל רורברגר

הערב השקה. אלבום חדש ( שיהיה במזל ) וכמו שעושים בהשקות בדרך כלל, יש אורחים : יותם מהלר ( מודה ומתוודה לא יודע עליו הרבה ) , אהד פישוף ( נושא המגבעת ) ואסף אמדורסקי ( אותו  כולם מכירים ).

זהו ?

 

לא ! כי יש גם את המנצח. לכל תזמורת יש מנצח. אבל כאן יש את מתן דסקל  והוא זה שאחראי למה שקורה כאן. גם מנצח גם מלחין. איך מנצח ? מקל מנצחים?. לא הפעם. בתזמורת הארמון בזמן המנצח הוא חלק אינטגרלי של השאו. בלי מקלות. עומד על במה משלו, מניף ידיים באויר, מתכופף ימינה, מתכופף שמאלה, מקפץ לשחקים, פוצח פה מידי פעם בזעקה ( או שנדמה לי ) , מושך תשומת לב , סופרסטאר. ( ראה קולאג’ צילומי שם למעלה )

והמוסיקה. ? . משתנה מרגע לרגע. מקטע לקטע. מהלך של שבוע ימים בקונצפט האמנותי. זוכרים את

Days of Future Passed

של המודי בלוז. ? זה בערך אותו דבר אבל שונה לגמרי. שם מהלך של יום, כאן מהלך של שבעה ימים. זה מתחיל כמוסיקה קונקרטית עכשוית ומסתיים כבבכחנליה מועדונית אלקטרונית עוטפת עם שירה בערבית. ובאמצע ? הכל ! וזה לא המקום להכנס לפרטים. ( חוץ מזה שביצעו עם אסף אמדורסקי את “אינקובטור” של דני דותן מהקליק.למה?כי בא להם ) .

את תזמורת הארמון בזמן חייבים לראות בפעולה. לא טלוויזיה, לא הוידאו קליפ המצורף, לא יו טיוב. פשוט לעשות את המאמץ ולהגיע להופעה. זהו !

נו טוב, אפשר גם להציץ בוידאו, אבל אל תספרו .

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי.

 

 

 

 

Posted in Live Concert, orchestra, photography, rock, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, תזמורת | Tagged , , , | Leave a comment

בחלל הנורווגי עם העין החשמלית

Electric Eye

רוטשילד 12

21.10.17

אלקטריק איי, מעובד, רוטשילד 12, 21.10.17.jpg

נתחיל הפעם עם התודות. המון ווליום הפקות שיחקה אותה בשיתוף פעולה פורה עם שגרירות נורווגיה בישראל. איך אומרים תודה בנורווגית ?

נמשיך : רוטשילד 12, מוצאי שבת, אחת עשרה וחצי בלילה. רם אוריון מסיים סט די ג’יי מוצלח משלו, על הבמה ארבעה חברה  מזוקנים. מתברר שגם שם בנורווגיה אופנת הזקן תופסת חזק

הלאה : בס מוביל, גיטרה, קלידים ומתופף. הנה זה מתחיל.ואו!, הראש זועק פינק פלוייד, אומאגומה, לייב אין פומפיי, המיינד מתעקש להשוות, איך לא. טריפים שמתחילים ככה לא יכולים להסתיים ברע. והנה הקטע השני, המיינד נזרק לראשונים של סיד בארט, הבייס ליין מוביל, הגיטרה מצטרפת בחריקות מן החלל החיצון, שלא נשכח, האלקטריק איי הם המסע הפסיכדלי הנורווגי העכשווי, אל תוך היקום המתרחב.

קטע שלישי : המתופף נכנס לטראנס, המיינד משווה למתופף של “קן” , הלהקה ההיא של הולגאר שוקאיי זכרונו לברכה, והנה הקראוט הגרמני משתדך ליער הנורווגי.

צפוף ברוטשילד. הצפיפות הזו עובדת טוב על גרובים פסיכדליים. מכאן ניתן רק לעלות גבוה, גבוה יותר, לנסוק בקטעים ארוכים אל עבר גלקסיות רחוקות. השירה באנגלית. גם בנורווגיה שרים אנגלית. גלובליזציה חובקת עולם. עובדה , הלהקה הזו תופסת מחוץ לגבולות הסקנדינוויים. עובדה נוספת , פסטיבלים ברחבי הגלוב מזמינים אותם לקחת חלק במסיבות סוף העולם, ( וזו רק מטאפורה למצבים טראמפיים עכשויים ) , עכשיו הזמינו אותם גם לכאן, הופיעו באינדי נגב, מופיעים ברוטשילד 12.

צמרמורות של עונג, בין לבין, הקטע ה”הודי” ,עושה לבלוג מסאג’ רוחני, לא, אסור להם לסיים עם הדבר הנפלא הזה, אנחנו רוצים עוד, הקהל זועק “אנקור,אנקור” ( זה מה שזעקו שם ? ) וארבעת המזוקנים עולים לעוד קטע, הרמוני, ספייסי, מחשמל בעיניים. אופס באוזניים.

קבלו אותו :

והנה גם שלושת הקטעים הראשונים ברצף. הטריפ רק מתחיל.

 

היה יופי. ועוד יותר יופי שההופעה הזו ניתנה בחינם. ככה בשביל שיהיה לנו כיף.

22548897_1983211001693645_4746344121822203995_o

 חימום מנועים לפני ההופעה.  מתוך דף הפייס של הלהקה. אלקטריק איי.

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in Live Concert, photography, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , | Leave a comment

קפטן הוק

Peter Hook & the Light

Substance

מופע בשני חלקים

בארבי, 28.9.17

 

פיטר הוק,בארבי, 28.9.17.jpg

 כהרגלו בקודש פותח הבלוג בציטוט חלקי והפעם מתוך דף האיוונט:

פיטר הוק, מהאבות של הפוסט-פאנק, הבסיסט האגדי וממייסדי הלהקות “ג’וי דוויז’ן” המיתולוגית, ו”ניו אורדר” מהלהקות הבולטות והמשפיעות בשנות השמונים, יגיע לישראל להופעה מיוחדת עם הסיבוב החדש לשני אלבומי אוסף המאגדים את להיטי שתי הלהקות . 
ג’וי דיוויז’ן”, אותה ייסד יחד עם איאן קרטיס, ברנרד סאמנר וסטיבן מוריס, שינתה את פני הרוקנ’רול הבריטי ובכלל, בזכות הטקסטים של קרטיס וצורת הנגינה הייחודית שיצרו, הוק היה מאוד דומיננטי בלהקה ואחראי במידה רבה על הסאונד הייחודי שלה, הוק נחשב לאחד הבסיסטים המיתולוגיים בז’אנר, בעל סגנון מובחן וליינים שמזוהים איתו. לאחר מותו של איאן קרטיס הקים הוק עם ברנרד סאמנר, סטיבן מוריס וג’יליאן גילברט את “ניו אורדר” שיצרה לעצמה סגנון ייחודי המשלב רוק ומוזיקה אלקטרונית, שהשפיע ועיצב את המוזיקה בשנות השמונים. 

סוף ציטוט.

אז ככה , אם הבלוג נכח יומיים קודם בהופעתם של דוויין טאונסנד והפרוייקט המטאלי שלו, והאמין שהבארבי מלא עד אפס מקום, הרי שהפעם עם הופעתו של פיטר הוק והלייט שלו, הבארבי עוד יותר מלא עד אפס מקום, אבסורדי ?, עובדה !  וברור, שהלילה מדובר במופע נוסטלגי פאר אכסלאנס, פגישת מחזור, ותיקי הבריגדה, חולצות סיסמוגרפיות בשחור, המון שחור, ואיך לא כשמדובר בפליטי הג’וי דוויזן והניו אורדר, שאת שיריהם יבצע כאן פיטר הוק למשך השעתיים וחצי הקרובות. חלק א – ניו אורדר. הפסקה. קראפטוורק והטראנס יורופ אקספרס, כמוזיקת ביניים, ואז, החלק שכולם מחכים לו בכליון אוזניים, ג’וי דוויזן.

דבר המבקר : חלק א’. ניו אורדר.

מצטער. משעמם לי. ולו בגלל שניו אורדר אף פעם לא הגיעו לשיאים של ג’וי דוויז’ן, וחוץ מזה, איאן קרטיס לא היה שם. ומה לעשות שפיטר הוק, אף פעם לא שר עם אף אחת משתי הלהקות, וכשמדובר בניו אורדר, נראה, לפחות לי, שחשק גדול לשיר את שיריהם אין לו, לפחות לא כאן, אז נכון שהלהקה המלווה ( כולל בנו הבסיסט , עוד בסיסט ), מצויינת ומעפילה על שירתו הנון שלנטית של פיטר, רק שאת הכוחות שומר הוק לחלק השני והנה זה מגיע.

חלק שני : ג’וי דוויז’ן.

ואו. מה קורה לו לפיטר? מה לקח שם בהפסקה ? או שאולי,מה אולי? בוודאי !, החומרים של ג’וי דוויז’ן, טמונים בדמו הרבה יותר עמוק מאלו של ניו אורדר. כי כאן ניתן להכריז על מהפך. החלק השני תופס בביצים, בשחלות, בדיאןאיי הקולקטיבי של כל מי שהסתובב שם בזמנו לצידו של קרטיס, של כל מי שעדיין מרגיש מחנק בגרונו עקב התאבדותו של זה האחרון, אז נכון שהוק רחוק מרחק עצום משירתו של קרטיס, ונכון גם שיש מי שכועסים על עצם ניכוס השירים אל תוך חיקו, ובכל זאת, מה שקורה כאן בין זמר ללהקה, מחזיר אותנו במכונת זמן מרגשת לעבר, לימים ההם בהם היינו צעירים יותר, יפים יותר ועכשיו עם כובד השנים ,לא נותר לנו אלא להתרפק על העבר, ואם מצרפים ללהקה גם את הדר גולדמן ( סיאם )  על כינורו החשמלי, אין ברירה אלא להיטמע בעבר המפואר הזה , וזה בדיוק מה שקרה בחלקו השני והמצויין של הערב.

זהו נגמר. יום כיפור בפתח.

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת C.)

צום קל ( מי צם? ),תודה לווליום הפקות, תודה לפיטר הוק והלייט , תודה לבארבי, סליחה, מה סליחה? ,

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , | Leave a comment

הכל חשוב ולא חשוב באותה מידה

 Devin Townsend Project

בארבי, 26.9.2017

קווין טאונסנד פרוג'ט,2,בארבי,26.9.17.jpg

שימו לב לכותרת שלמעלה. אולי כדאי שאחזור עליה ” הכל חשוב ולא חשוב באותה מידה” . לא, זה לא ציטוט של דווין טאונסנד, אבל בהחלט היה יכול להיות שלו, ואולי באיזושהיא הזדמנות אפילו אמר זאת. הבלוג נטוע משהו בעברו. מצטט את הגורו שבזי, או איך שקראנו לו לאורי כוגן, צלמו לשעבר של “העולם הזה”, חבר ה “עין השלישית”, צייר מנדלות מפואר. היום בגילו המופלג שוכן אי שם ביערות קנדה המושלגת , רחוק משכונת שבזי, רחוק מהמלות הכרך הסואן. ותשאלו ובצדק, מה הביא אותך לפלאש בק הזה, ובכן, טאונסנד גם הוא קנדי…הה, לא, לא זה. הפלאש מתקשר לגישה לחיים ,והנה אחד מריבוא משפטי החוכמה אותם הפיץ אמש בהופעה : ” די,נמאס לי לעשות את השיט הזה, אני עושה את זה בשבילכם, כי אני כאן בפעם הראשונה, ומגיע לכם לשמוע את מה שגדלתם עליו, אבל בפעם הבאה כשאגיע לכאן, אעשה משהו אחר לגמרי ” קאפיטו?, אז הוא לא בדיוק אמר את זה , אבל זה מה ששמעתי, או מה שרציתי לשמוע,

ואיך היה ה”שיט” הזה. ואו!, רצחני. מישהו אמר רוק כבד ולא קיבל?, קיבל באבוהה בוההה בוהה, מישהו אמר פרוגרסיב מטאל ?, בטח פרוגרסיב, מישהו אמר אופרה?, ואללה, אופרה מחרישת אוזניים ( טיפה מינימלית בהשוואה למה שעשה ברוייאל אלברט הול, אבל מה זה חשוב ) , מישהו אמר שירה צרופה, יופי מלודי, פרצי אמוציות, אפיות תיאטרלית, רוק גיטרות, קסאח, קיטש טורדני, דרמטיות יתר, צחוקים , בידורים ואחד דווין שואו-מן מן הסרטים, פילוסוף ליצני, שחקן קומי וזמר בומבסטי בכל רמ”ח אבריו, ? אכן,כן!!!,כל אלה היו שם ועוד הרבה יותר, מעל ומעבר ליכולתו של הבלוג לספוג את כל מה שקרה שם. במכה אחת.

והנה אני שם למעלה ביציע, כי למה לי להפגע ממעגלי הפוגו שלמרגלות הבמה. ניצב שם מעל מתבונן על מסת הקהל המצויין , זה שזורק זרועות לאוויר, ונוהם וזועק את שמו של הזמר ברפטציה טכסית של, “דה-ווין,דה-ווין,דה-ווין,דה-ווין,!!! ”  ושם על הבמה דווין ונגניו. וקרחות מתערבלות בזקנים הרצליניים מכסיפים, או היפסטרייליים, או השד יודע למה בכלל להגדיר את הזקנים האלה, והמראה מלבב, ומדבק, ואתה ( יענו אני ) מתחיל להעיף את שערותי הוירטואליים במעגלים וירטואליים ומלטף את זקני שלי הוירטואלי שאיננו , חוזר על ניענועי הראש של הקרחות והזקנים שמתחתי, נסחף אל המוסיקה הטוטאלית, אוהב כל כך את הדחיסות המלודית, את העליות האקרובטיות באוקטבות הפצצטיות  של דווין, נהנה בכל רגע נתון מן הנון שלנטיות של זמר נטול אגו, שיודע לעבור מהפצצה קרבית לשיחה על חומוס, פלוצים, ומציצות ועוד כמה דברים מחיי העולם הזה וזה שמעבר אליו, עד לסוף ההופעה….., כשנשאר על הבמה, נוטש את עמדת סטנד המיקרופון ( זה שבקבוק מיים מחובר אליו במתקן אחיזה, איזה יופי של פטנט 🙂 ) , ומתחיל ללחוץ ידיים לכל האנשים שלרגליו ( וביציאתי החוצה, עדיין בשוק ממה שחוויתי כאן הערב, אני נתקל באיש בטחון, שלוחש אל תוך מכשיר הקשר שלו :” הוא עדיין על הבמה, עדיין לוחץ ידיים, לא ללכת , תשארו במקום ” משהו כזה.(

קווין טאונסנד 1 , בארבי,27.9.17

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

 C.) כל הזכויות למיכאל רורברגר , מיקרובי.

   . בונוס : וידאו גולשים. צילום : ליאור חיים.

אי-אה”.קטע אקוסטי לסיומו של ערב לא אקוסטי “.

 

 

 

Posted in Live Concert, metal, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , | Leave a comment

טופ אוף דה טאון

The Pretenders

היכל נוקיה,אופס,מנורה, יד אליהו,תל-אביב

23.9.2017

כהרגלו לאחרונה של הבלוג שמתנהג אחרת אפתח בציטוט :

פארק הירקון,אוגוסט,1987,עיתון העיר,כריסי שלושים שנה לפני :

 

פרטנדרס,ביקורת הופעה, 21

נמשיך עם קטע פיקנטי מתוך ראיון ארוך

פרטנדרס,צרעות,ציטוט,8

ועוד אחד קטן לסיומו של ציטוט. התלהבותו של מבקר הרוק מעצם בואה של האלילה אל חופי ארצנו.

פרטנדרס,21.8.87

עכשיו כשקראתם ( או לא ) את ארכיאולגיית התחקיר, ניתן לחזור להיכל מנורה. אכן,שלושים שנה אחרי.נכון,לא כולם יודעים שלהיינד יש אלבום חדש ( יצא לפני כשנה ) ,אז מה, רק שעם זה היא פותחת את ההופעה, ואנחנו איך שהוא אדישים, מצפים לבום הלוהט של הלהיטים. ואל דאגה אלו יגיעו, ועוד איך יגיעו בהמשך. ובנתיים ,תוך כדי השירים הראשונים,הבלוג ורעייתו שתחיה מדדים על פני שורות המושבים בחיפוש אחר כסאותיהם. והנה איך שפספסנו את כניסתה של היינד ( התחילו כמעט בזמן,ומה לעשות שהתעכבנו רגע במקדונלדס על מנת למלא ביטננו בנאגטס שחוממו לעייפה, מצטערים, אבל בניגוד להיינד הרחומה, עדיין לא עברנו לצמחונות ), כניסה א-לה מירי רגב, מנפנפת בדגל הלאום, ומזל שחברו הטוב של הבלוג,יובל אראל, צילם, והנה לנו ההוכחה שאכן זה קרה. ( טוב הפעם בניגוד להופעה הקודמת לא עשתה את הבה נגילה) וטוב שכך.

DSC_1862.JPG

צילום : יובל אראל

ועכשיו מתחילה ההתרגשות. לא ענקית. כי קצת קשה להתרגש בענק בהיכל המנורה הדפוק הזה, ,אבל עדיין התרגשות נפשית וגופנית אל מול זמרת בת שישים פלוס, שמשחקת אותה שלושים פלוס ,

DSC_1995.JPG

צילום : יובל אראל

והקול שלה,הו הו,הקול הזה, לא דהה עם השנים, ואולי אפילו להיפך,גדל,צמח,והתבגר, זועק ועולה,מיטלטל בסולם האוקטבות, לא מאבד טיפה ממיכלי האנרגיה הנהדרת הזו הספונים בתוך גופה. אז למרות הסאונד הדפוק של הנוקיה ( אופס,מנורה) , ההופעה נתפסת באוזניו ועיניו של מבקר הבלוג,כהופעה טובה, לא, לא אדירה, אבל מספקת צרכים נוסטלגיים, ואילו כל זה היה קורה במקום אחר, מופע עמידה למשל , היינו מרוצים יותר. אבל למה להתלונן. התבגרנו, עובדה,וראה ממוצע גילאי הקהל, נוח לנו לשבת, למרות שברגעים מסויימים גם עמדנו, כי היו רגעים כאלה, ושיאים רדפו שיאים, כמו קטע הקאנטרי הנלהב של “ת’אמבלינה” , בו נגני הלהקה מתפרקים על עצמם עם גיטרות מתהפכות כרכבות הרים בדיסנילנד, או אז כשהיינד לבדה עם הגיטרה על הבמה, עם הבלדה המתקתקה של  ” הים פור הר ” , ואז,למרות האיסור, נשלפים הטלפונים, ואיך לא, כי את זה אנחנו חייבים לתעד. אז הנה תיעוד אחד כזה מתוך הטיוב.

הלאה, לא אלאה אתכם עם כל מה שבוצע כאן הערב. אבל כן, עוד שאפו אחד למרטין צ’ייברס, המתופף שעזב וחזר, ארבעים שנות דור עם הלהקה, וכמה שהבלוג לא אוהב סולואי תופים,זה שלו היה חביב , סופר חביב. ושאר חברי הלהקה? מצוינים,צעירים רועשים, חורשי גיטרות ואחד קלידים.

אז איך היה תשאלו. היה טוב. יכול היה להיות יותר טוב באולם אחר. החשש שלי , ניק קייב. גם הוא יופיע במנורה. חבל. כי אם כאן הייתי מרוחק אלפי מילין מהבמה, הרי שאצל קייב ,המרחק יגדל עד למרומי היציע. וכדאי מאוד שעד אז מישהו יעשה משהו עם הסאונד הזה.

ומשהו קטן לסיום מתוך הדרקנט האישי :

כבר לא בטוח שנתראה בעוד שלושים שנה.

טפו,טפו,טפו

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת.

Posted in Live Concert, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רורברגר | Tagged , , , | Leave a comment