לנתץ את החומה / Radiohead

 

 

This slideshow requires JavaScript.

רדיוהד

פארק הירקון 19.7.2017

חימומים : דודו טסה והראג’אסטאן אכספרס

לסכם כבר בהתחלה. היה מורכב. לנסות ולהגדיר חוויה . לפרק משקעים לגורמים. להזכיר את קריפ? . כן להזכיר. כי בגלל הקריפ הזה הם כאן.כי הקריפ הזה עשה להם את הסיפתח,כאן אצלנו ברוקסן.

נתחיל עם החימום. אוהב את טסה , לא הגעתי. מגיע בול בשבע . החום והלחות בשמיים. שי בן צור וההודים על הבמה, ג’וני גרינווד לצידם. מוסיקת עולם. אלוהים. תמיד יש אלוהים.

גם טום יורק הוא אלוהים. אלוהים אחרים. ארבע מאות ושמונים ש”ח בשביל לראות אותו על הבמה. מוצדק ?

 

רדיוהד.JPG

צילום : לירון שניידר ואריאל עפרון

 

שמונה וחצי על הדקה. רדיוהד על הבמה.הבלוג ואשתו תופסים עמדת צפיה במעלה הגבעה . מצויידים היטב. שמיכה ושניצלונים. . יופי לנו שם למעלה.בהמשך הערב אנחנו יורדים אל מרגלות הבמה.חווים את הצפיפות הקולקטיבית

אם תשאלו,הסאונד שם למעלה מצליח להרשים. רועש לנו באוזניים. זו לא אמירה שלילית, אלו השירים. מודה , לא מכיר את רובם. התדמית המלנכולית של הלהקה מפנה מקום למשהו אחר לגמרי. כמעט הייתי יוצא בהצהרה שהמופע הזה הוא מופע נוייז. לא בדיוק, הנוייז הזה עובד על חושים היפנוטיים, פסיכדליים, רוקנ’רוליים, ניסיוניים.  צריך להתרגל. עליות ומורדות במהלך ההתרחשות. לתת לאוזניים להיפתח. זה לא תמיד מצליח. לרגעים ארוכים מידי אני מתנתק. נסגר אל תוך עצמי. והנה עוד שיר. אולי הפעם זה יעבוד. נו טוב, זה לא עובד על הרגש. כן עובד על המיינד. אבל כאן בפארק הירקון קשה עד כמעט בלתי אפשרי להתרכז. כשזה קורה , וזה קורה מידי פעם, המיינד תופס התחברות. הגוף מתחיל לזוע. זה קורה מעט מידי. הריחוק עושה את שלו. הקרנות הוידאו עובדות על התחום האמנותי הצר, אין קלוזאפים, יש קולאג’ים, וידאו ארט של פעם. צריך להתרגל לאמירה, להתרכז בשירים עצמם. הכרות מוקדמת הייתה עוזרת לענין. כאמור, לא מומחה גדול לכל פיפס של הלהקה. לכן גם לא אוסיף רשימת סט ליסט. העקרון עובד כאן על הרצף. הבמה מופצצת בצבעים. מן הלוהט הלוהט האדום דם , עד לסנוורים לבנים של אור אלוהי ( יש דבר כזה ) . ובתווך טום יורק. לא רואה לו בעיניים. זה לא ניתן , גם בגלל המרחק גם בגלל הוידאו. הברירה ניתנת, להסחף לסאונד או להתנתק. קולו היבבני של טום חודר עמוק, תמיד מרגש אותי מחדש. ( נכון,הייתי שם ברוקסן) . אחרי ההפצצה  תבוא הרגיעה. זה קורה בהדרנים. רק אחר כך. עכשיו אנחנו צופים במעבדה לבדיקת סבלנותו של הקהל, וזה הקהל , צפוף בהמוניו אל מול הבמה, ואנחנו מתקרבים. והחוויה משתנה, ואז יבואו הקריפ ( ולמרות שירת הציבור של חמישים אלף המכורים לענין, יורק יודע שבפנים בפנים, הוא עדיין הקריפ המוזר הזה, שכל כך קשה לו עם החיים, וזה מרגיש אמיתי, לגמרי אמיתי וההזדהות איתו רוקעת שחקים )  והקארמה פוליס והשיר הזה על הפאראנויה, כי כולנו כאן חלקים מפארנויה זו, וגם הלחלוחית בעיניים, כי את השירים האלה הבלוג מכיר בעל פה, ולא נדרש כאן שום מאמץ אינטלקטואלי להתחבר אליהם.

ולסיום

איך אפשר בלי משהו פוליטי, ותודה שבאתם ו”יאללה” אחד של ג’וני גרינווד, וש”אנחנו כאן בגלל המוסיקה”, בטח בגלל המוסיקה.

ואם שאלתם איך היה, היה מורכב.נכון גם הפוסט בלוגי הזה מצטרף למורכבות.

שווה את המחיר? כן !

————————————————————————————————————————————-

הוידאו שמתנהג אחרת :

  1. הצלם משוטט בקרב הקהל.ג’וני גרינווד , שי בן צור, וחבורת הודים תוססים על הבמה

 

וידאו ארט מעל לדוכני המזון

רדיוהד והתינוק המרקד

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in Live Concert, music, photography, rock, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מוסיקת עולם, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , , | Leave a comment

לוס לובוס !

 

Scan0001

כמנהגי מנוער אפתח בציטוט עצמי ( יתרונות הבלוג על פני העיתונות הכתובה ) , תשע שנים אחורה, תיאטרון תמונע, עיתון העיר ( משתדל לכתוב בכתיב מלא כדבר האקדמיה ) , קיראו והסכיתו

 

תיאטרון תמונע

14.2.2008

הוא התחיל להופיע בגיל ארבעים.עשרים שנה שהוא מופיע.ב”תמונע” הוא מופיע משהו כמו שלוש שנים,הופעה אחת לחודש (משהו כזה),אומרים (הוא אומר) שפסיכולוגים אוהבים לבוא להופעות שלו,ואני,שאינני פסיכולוג,ועוד (גילוי נאות) מכיר את טנא אישית (חבר של חבר),מגיע רק עכשיו בפעם הראשונה בחיי להופעה שלו ומנסה לחקור את עומק התופעה.אם אנסה להגדיר, זאב טנא רחוק מלהיות פרפורמר סטנדרטי,זאב טנא הוא משהו אחר,משהו שלוקח זמן לעמוד על מהותו,ובמיוחד אם זו הפעם הראשונה שלך בהופעה שלו.אנסה ללכת טיפה אחורה.כדאי לדעת שלמרות התדמית האיזוטרית ,טנא ידוע ומוכר.אחרי הכל,מספר האלבומים שהוציא (תשע) ושיתוף הפעולה שלו עם ,ועכשיו קחו נשימה ארוכה, – אושיק לוי,דייויד ברוזה,יהודה עדר,נפתלי אלתר,אריק סיני,אריאל זילבר,רמי קליינשטיין,רבקה זוהר,מתי כספי,יהודה פוליקר …(יכולתי להמשיך ),הציבו אותו די חזק על מפת הרוק המקומי.ובכל זאת,ההופעות של טנא יושבות עדיין חזק מידי על תחומי הקאלט התרבותי.יש קהל.יש אוהדים שרופים.עובדה,למרות היום הסוער והגשום,מלא בתמונע.קהל טוב,מבוגר ברובו,אבל גם צעירים.טנא מסתפק באלה.לא מעונין להתפרץ החוצה בגדול.האינטימי עושה לו טוב.כאן הוא מוקף בשלושת המוסיקאים הקבועים שלו.ישראל נחום על התופים,ערן זילברברג על הבס,ואמיר זוסקוביץ עם הגיטרה שאוהבת לצטט את טום וורלין של להקת “טלוויזן ” (או כך לפחות נדמה לי ),פלוס שני אמנים אורחים : הזמרת תמר גלעדי,והפסנתרן המחונן דניאל שריג מאושיות לבונטין 7 .

 טנא,בכבודו ובעצמו,למרות הבמה,למרות הקהל,עושה את המסע הפנימי שלו אל תוך עצמו.האינטראקציה עם הקהל נוצרת תוך כדי.טנא שר.את השירה הזו צריך לנתח.תשכחו את כל מה שלמדתם על זמרים.לטנא יש גרון עמוק.צרוד,זועק,צורח,בוער.מי שיגיד לו שככה לא שרים,יקבל את התשובה ש”ככה לא נובחים” .טנא (בכל הראיונות איתו ) אוהב את ההשוואה לכלב.”לכלב לא אומרים איך לנבוח,לי לא יגידו איך לשיר”.והנה,אמן המחאה,וטנא הוא אולי אמן המחאה היחיד בארץ,שעומד על במה ,לאורך השנים,ויורק מתוכו החוצה את כל מה שרע לו בישראל.תרתי משמע. שירים כמו “איפה טעינו” ,”הכל במקום” , “ביירות” ,”שלא תדע עוד צה”ל ” , “איה” ,”גרמנים” , ו “עין עקומה ” ,כולם כאחד עם מסר עקבי כנגד המצב המחורבן של ישראל כמדינה כובשת,רומסת,ודפוקה. “אומרים לך,מחר תזרח פה החמה/רוצים לומר לך תצמח כאן עוד חומה” (“עין עקומה” ) .ומה שמוזר,שעם כל הכאב , ההצלפות והטרגדיה שבשירים,יש בהופעה שלו גם משהו מחויך ואופטימי.משהו שמעבר לרוע,מין חיות נהנתנית שכזו שלמרות הפרץ האדיר הזה של מילים קשות וגיטרות מנסרות,יש עוד איזו שהיא סיבה לאופטימיות,ולרגעים בתוך כל הסמטוחה הזו,אני מוצא עצמי יושב ( בתמונע יושבים ) מולו וצוחק,אולי לגורלי,אבל עדיין צוחק,כי מעבר לנאחס יש גם את החיים היומיומיים,את מהנדס המזון,ממציא ה “מאמא עוף ” (זה מה שזאב עושה למחייתו ) שיודע לתת הופעה מבפנים,להעביר מסרים חשובים,להשפיע כמה שאפשר,ולחזור הביתה למשפחה לאישה לילדים ולשניצלים הטעימים של החיים.

מיכאל רורברגר

זה היה אז. והיום?

זאב טנא,בארבי,קולאג' 1 , 27.6.17

ואו,

זאב טנא, “צעיר אני כבר לא אמות ” אלבום חדש , עשירי במספר.

טנא נושק לשבעים. ואחאד גיל. האמת כבוד בלוגו לא רחוק משם. הזדמנות לחגיגה. השקה בבארבי. יש קהל. המון קהל. יש גם להקה. חדשה. הנגנים הקבועים של אז כבר לא. קבלו את החדשים :

קוסטה קפלן (חיה מילר) ,גיטרה ושירה.

אודי בונן – סוללת קלידים וסינטי.

יונתן יידוב , בס.

עדיאל גולדמן, תופים.

נע איילי ,אורחת על הצ’לו.

הלאה הכיבוש.

והנה טנא, במלוא גרונו הצווחני, נע על ספרות קיצוניות בין שירה צורדנית ( הבלוג נזכר תוך כדי בפורטיס וטום וייטס ) לספוקן וורד פאתוסי/ דיקלומי,  שומר על חיות רצחנית, מלווה בלהקה הכי טובה שהייתה יכולה להיות לו.ויש לו.לוס לובוס.טנא והזאבים.זאב לזאב כלב. לה במבה. מה פתאום לה במבה. כאן מדובר על מוות,גיל,פוליטיקה,מזרח תיכון חדש,הלוואי,לוויות,צפירות,שואה,כלבים,קופסאות שחורות,חצי ירח בפיתה ( איזה יופי של שיר הזוי ) , אהבה, וזה שעומד לו בצפירה. ואם הייתי מצביע על שיר אחד שעשה לי את זה בהופעה הייתי שם את האצבע והז…ן על השיר המסויים הזה. כל כך טוב, כל כך מפתה, כל כך דופק נכון את הקצב והריפים. ולא הייתי מוכן לקראתו.ואקספיריה אהובתי טמונה בכיסי, והנה, אני קולט,שזה השיר, ואני חייב לתעד, ואכן מתעד, אבל מהאמצע,

והאמצע הזה נמשך ועולה, ועולה,ועולה,ומזדקף, ו… ” זו לא צפירת אמת/זו סתם צפירה על אחד / שמזמן כבר מת/ החייל שלי/מה זה מתאכזב/כי הוא מת/לזיין את האויב”

וזיון האוייב הזה מעביר בי צמרמורות וכל פשעי הכיבוש עולים בעיני רוחי,ולא רק הם,עצם היותי חלק אינטגרלי של עם אל מול עתידו הקטסטרופלי, ולמרות כל אלה, השיר הזה מעביר בי גם את הצחוקים הטמונים, את האופטימיות השברירית שניתן לצרוח עוולות וחרדות ועם זאת גם לחייך בהנאה ,אל מול הריתם הנישפך וטנא עושה זאת מצויין. כי לצד המודעות הפוליטית , והמסעות המוזיקליים שלו ולהקתו ,לאורך הקו הירוק, המחאה שלו תופסת גם בבארבי את הרגליים הרוקדות, והנה הוא, הגבר שמאחורי המאמא עוף ( הייתי חייב ) משחק אותה נמר טורף, או ליתר דיוק, עדת זאבים של איש אחד עם אנרגיות מטורפות.

זאב טנא,בארבי, 27.6.17 קולאג' 2

 

צעיר הוא כבר לא ימות, וכנ”ל גם אני

נ.ב:

אם להצביע על עוד שיר מן הישנים יותר איך אפשר בלי האני שונא גרמנים , העברתי אותו בלייב. ארבעה אנשים צפו בו.חחחחחח.

YAH!, ?נכון שאי אפשר בלעדיו

כן.הלאה הכיבוש.

עוד וידאו קצר מהופעה מצויינת :

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

Posted in album cover, Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , | Leave a comment

הקופסה השחורה של ראש הרדיו

boxededition

 

הבלוג סופר ימים לקראת ההופעה בארץ.

זה יקרה בעוד עשרים וארבעה ימים ב 19 ביולי בפארק הירקון

בינתיים…..

הבלוג חורג ממנהגו, מקדים להתרגש. הנה זה קורה. אלבום דה לוקס יצא היום לשוק. התמונה שלמעלה לקוחה מאתר המכירות. נכון,שום דבר באמת לא חדש כאן. מצד שני. הישן הזה כל כך חדש,כי אם פעם הסתפקתם באו קיי קומפיוטר אחד, עכשיו תקבלו שניים.

ככה זה נראה בגרסת הויניל. קופסה שחורה יקרה ומפוארת, מלאה כל טוב ,שלושה וינילים,קסטה,שלושים יצירות אמנות,פנקסי רשימות וציורים של יורק הסולן , צילום אודים עשנים של עטיפת המקור, תקליט חדש , או.קיי,נוט או.קיי , עם שלושה שירים שלא ראו אור מעולם ועוד שמונה שיחזורים דיגיטאליים של חומרים אנאלוגיים שראו אור רק כבי סיידס  ועכשיו הם כאן לתפארת עולם.

כמובן שישנה גם גרסת דיסק. הבלוג עצמו טרם מישש את המוצר הפיזי, הבלוג מתעתד להגיע לחנויות, כרגע הפורמט הדיגיטלי מתנגן באוזניו הקרויות ( ככה אומרים ? ) , טרם התרגל, האזנה ראשונה, החומרים לא קלים לעיכול. את קרמה פוליס ופאראנוייד אנדרויד הוא משאיר לאוטו, נסיעה נעימה.

rs-radiohead-v6-1862b580-85ca-43aa-996a-4b36686367cd

או קיי.אם תרשו לי. טיפה נימה אישית. כמו כולם, גם אני דלוק בלי הכרה על האו קיי קומפיוטר. הסקרנות אוכלת את הנפש פנימה.כי הנה אלבום נוסף של שירים שנכתבו סביב אותה תקופה.

עשרים שנה אחרי ולמרות הריח הסמי מסחרי שנודף מהוצאת הדה לוקס הזה, עושה רושם שלא ניתן יהיה לוותר. כי מה שתפס אותי אז , יתפוס גם היום.חזק יותר

RADIOHEAD_OKNOTOK_LP_CD_ARTWORK_PACKSHOT

עובדה. העולם לא נעשה טוב יותר. להיפך. אם קודם דובר בתאונות,מטוסים מתרסקים,פאראנויות קיומיות,יאוש, געגועים ובדידות, הרי שכרגע מול מנהיגים נכשלים, טרור פודמנטליסטי ,פליטי קרבות ורעב ,קריסות פוליטיות,שנאת זרים והשתלטות הטכנולגיה על האדם, הקלסטרופוביה התום יורקית רק עולה וגדלה,ואין כמו הכיף המזוכיסטי הזה להתחבר לעוד אלבום “חדש” של רדיוהד,אלבום שרובו ככולו המשך ישיר לאלבום המפואר ההוא מ 1997 , השנה בה הפכו רדיוהד ל”להקה הכי חשובה על הפלנטה.”

בתודה

 

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in album cover, Review, מיקרובי, רורברגר | Tagged , , , | Leave a comment

Full Moon

מון דואו,קולאג' פסיכדלי, 21.6.17

Moon Duo

בארבי, 22.6.2017

מחממים Häxxan

אם תרצו – “חסאן ” , טריו גברי משלנו, עם פעילות ברלנאית. הכיוון , גראנדג’ על יסודות פאנק על ספידים מהול בטונות של רעש מלודי מחריש אוזניים, אבל מה, מצויינים. ( ר’ קטע וידאו בסיום בלוג זה ) , הלאה.

הפסקה קלה לסידורי במה. והנה הם ה”מון דואו” וליתר דיוק המון טריו , כי לאחרונה הוסיפו גם מתופף חתיך.ג’ון ג’פרי, אם איני טועה בשם.

הדואו המקוריים הם : , בצד ימין עם הזקן הלבן והגיטרה , אריק ריפליי ג’ונסון, בצד שמאל על סוללת הקלידים הסינטי ומכונת הבסים , הגברת סאני יאמדה, או כפי שכונתה אצלי במהלך הערב , “נראת כמו ניקו, שרה כמו ניקו “

מון דואו, 2 , בארבי, 21.6.17

נכון שלא רואים הרבה בצילום שלמעלה, והכל בגלל התאורה. תאורה אמרתי? .לייט שאו כמו אז , נוסח האירועים הפסיכדליים של ימי ההיפים העליזים, נוסח ריצודי האור המהבהב של ימי הוולווט אנדרגראונד ובית חרושתו של אנדי וורהול, נוסח פעילויות חבורת העין השלישית, זו שלנו עם המאסטרו ז’אק קאתמור, וילדי הפרחים התל אביביים כולל כבודי ,מיקרובי, עפוף ערפילים הלוציגניים  עמוסי הלוציונאציות חוץ גופניות.

והנה כאן בבארבי המון דואו בפעם השניה בישראל, ואנחנו, מה שאומר הבלוג ורעייתו שתחיה, צמודים לבמה, לוטשים עיניים,פוקחים אוזניים ונשפכים.כך שהמבטים מופנים מידי פעם ימינה אל הזמר, ואחר כך שמאלה אל האשה שאיתו , ושוב לאמצע אל עמדת המתופף, ירום חתיכותו ( כי בת זוגתי נפלה שבי ) . והגוף זז, ואיך לא, אל מול קצבים רפטטיביים, סמיכים, עמוסי פולסים היפנוטיים,לפעמים מכניים,לפעמים אנושיים,כהלמות אהבות הלב הפועם,וקופסאות הפאז שלמרגלות בגדיו הלבנים של האיש עם הזקן והשירה המשותפת של השניים, מלווה בין שיר לשיר במעין איווחות של תיקשורת רדיופונית, או אם נרצה, נסיונות קישור חוץ אטמוספריים של חייזרים בנסיון לקומיניקציה עם יצורי האנוש שעל פלנטת הבארבי וקהלו המסור.

מון דואו, בארבי, 21.6.17

שעה ורבע של הופעה וכאילו והזמן עמד מלכת, כאן אנחנו אל מול מפלי היופי של המון דואו. ואז מגיע גם ה”נו פאן ” של איגי פופ. וחללית האם עושה פליפ פלופ אל עבר הלא ידוע, חודרת חורי תולעת אל חללים אחרים. מחוזות סאונד חדשים.ואז הכל נגמר.

נכון.לא אמרתי קראוטרוק, לא .אז מה ? .

ועכשיו לוידאו :

הנה מון דואו.

 הנה חסאן

זהו להפעם. תודה ללהקה, תודה למחממים, תודה לבארבי, תודה ענקית להמון ווליום הפקות על היבוא המופלא הזה.

 

כל הזכויות C.) למיקרובי

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in Live Concert, photography, Review, rock, Rock'n'roll, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , | Leave a comment

Pet Shop : “Tel-Aviv!!!”

פט שופ, 10.6.17

Pet Shop Boys

פט שופ בוייז

פארק הירקון, 10.6.17

 פעם רביעית בישראל. זה טוב. אוהבים אותנו. מחמיא לאגו. כהרגלו של הבלוג אפתח בציטוט עצמי.נשאב אל פתח מכונת הזמן.,לוחץ על כפתור ההפעלה, נוחת בגני התערוכה, השנה 2009 ,ניל וכריס על הבמה….

מוזיקה ואמנות. וידאו קליפים פוטוריסטיים בחיבור אל מורשתם של דרק ג’רמן ופייר אנד ג’יל.תפאורה של ארכיטקטורה קונסטרוקטיביסטית .שיעתוק אישי  לגילברט וג’ורג’,כמראה מקום לפסלים חיים. וקופסאות.קופסאות על הראש,קופסאות מוקרנות,ריבועים על גבי ריבועים.לרגע קיר של בית.לרגע חומה.חומה לבנה בהתפרקות.מחווה לחומה של הפינק פלוייד?.לרגע מדרגות.לרגע קוביות עפות באוויר.התעיות של הכפלה.לוקח קצת זמן להבין מיהו ניל ומיהו כריס.עם הפתיחה הם ארבעה.ארבעה פט שופ בוייז.שניים בשמאל,שניים בימין.האגף השמאלי מחובר לקלידים וחצוצרות.הקופסאות הצבעוניות שעל הראש עוקבות בקצב אחר המוזיקה.תפנית חדה לימין ,תפנית חדה לשמאל וחוזר חלילה.רובוטיקה נוסח קראפטוורק.צבעוניות פופית של צהוב,אדום,כחול וירוק.מנקודת עמדתי,אי שם במרכז הרחוק,אני מזהה את ניל טנטנט בתלבושת הכהה,אוחז מיקרופון,קופסה צהובה על הראש.שר מסונטז,כמו ששר מאז ומתמיד.עשרים שנה והקול אותו קול.פסל חי.לרגעים הידיים עולות אל על.פסל קינטי.כריס לאו מוגבה,מימין,על סוללת קלידים ומכונת תופים.דואו של סטטיק דאנסינג.יד עולה ,מכה,יורדת.בהמשך יגיעו הרקדנים והרקדניות.כמובן שגם כל הלהיטים שחיכינו להם,פלוס עוד כמה שלא וכמה חדשים מן האלבום החדש.האכסטראווגנצה הבימתית תומכת בשירים תמיכה מסיבית.כל שיר והווידאו שלו,כל שיר והריקוד שלו.לפני תשע שנים ברעננה זה היה פחות גרדניוזי.היה טוב,אבל לא כמו עכשיו.משהו השתנה ובגדול…….הפט שופ בוייז הם השואו הגרנדיוזי בהתגלמותו העכשווית,תערובת מסקרנת של דיסקו בגבוה ונמוך,קאמפ וקיטש,סימפולים ופלייבקים,מיוזיקל ,קרקס,קולנוע ,תיאטרון ותצוגת אופנה.לרגעים מדהים,לרגעים מעורר תמיהה,אפילו מביך.ומוזר מה שעובר עלי,כי אחרי המון שירים,אני מסתכל בשעון וקשה לי להאמין שרק חצי שעה חלפה מן ההתחלה.ונראה לי שלמרות התשפוכת הבלתי נדלית של סאונד ותמונה,משהו שם במוח נתקע על פאוז,נתקע על סף ההנאה,מגרד את מנגנון הפיהוק.אבל לא לאורך זמן.כי הנה החומה מתמוטטת,ושני נושאי הקופסאות שבצד שמאל הופכים לשתי בלונדיניות מהממות,והסאונד המצוין (לפחות בנקודה בה עמדתי,כי מתברר שאחרים התלוננו) ……..,וכאילו שכל אלה לא מספיקים מגיעים גם  ה”רזידנטס”,וליתר דיוק השפעתם המבורכת ,בדמותם של רקדנים תקועים בתוך גורדי שחקים מקרטון,ולא,אני כבר לא זוכר לאיזה שיר בדיוק זה השתדך,אבל מה,זה הצחיק אותי,כל כך מגוחך,כל כך מעורר אמפטיה,כי איך בדיוק אפשר לרקוד בתוך זה ,כל כך דיסנילנד,כל כך מרומם נפש ,כל כך חמוד ,כל כך טיפשי.וכשכל אלה באים אל סיומם,מתחילה המסיבה, עם  קונפטי,ובלונים………….. .וכשזה נגמר סופית,אני סולח לעצמי ולהם על מצבי הצבירה ההתחלתיים שלי.כי העובדה היא שבסופו של דבר יצאתי עם חיוך על הפנים,עובדה שגם עכשיו ,ימים אחרי,אני לא מפסיק לזמזם את השירים,עובדה שכל פעם שאני משקה עציץ,אני נזכר בכובע של כריס,עובדה שבגילם המתגבר,הצליחו הפט שופ בוייז להעביר לי משהו שהוא הרבה מעבר לחווית השירים.גם השירים.

או קיי. שבע שנים אחרי.פארק הירקון. סוף שבוע חגיגות הגאווה. כריס וניל מגובים בקטעי וידאו חדשים. מרשימים ללא ספק. הלכו הקוביות, עכשיו הויזואל עובד על מוטיבים זורמניים, נובו פסיכדליה. נכון, נותרו גם קוביה או שתיים.  נותרו גם הכובעים והקסדות .כאילו באו להסתיר פגמי גיל. מותר להם. נוספו נגנים. נעלמו הרקדנים. או כפי שאמר לי חברי הטוב, ” גם הרמת יד ומחיאת כף שווה אצלהם לריקוד” ( מצד שני ,יתכן והיו , ונעלמו מעיני מרוב ענני עשן ערפיליים )

, ואכן,הפט שופ של היום, למרות השנים, מרקדים בכיף, עדיין תופסים חזק בקפלי שמלות הדיסקו האלקטרוני, ובערת הלייזרים והפצצות הסאונד המסיבי ,עובדים יופי על העיניים והאזניים כאחת , אז איך אפשר שלא להתרשם בשנית ( ברביעית ) מקולו המקסים של ניל טננט,זה שבעצם סוחף בלייב את ההופעה כולה. ואו ,איזה יופי של קול.

 נכון ,היו גם רגעים מתים, ונכון ששירי האלבום האחרון, נחמדים, ותו לא, והאמת ? ,לפעמים אפילו מייגעים. אבל מה זה משנה,כש”גו ווסט”,”ווסט אנד גירלס”,”איטס א סין”,”דומינו דאנסינג”, עדיין מצליחים לגרום לקהל ( בצנוע, לא הגיעו רבים מידי,איזה ששת אלפים פלוס מינוס ) ,להרים לאויר את  סמרטפוניהם ,למחוא כף, ולזמזם לעצמם את המוכר והידוע. בסך הכל היה נחמד, נו טוב, נחמד פלוס.

פט שופ בוייז תל אביב,פארק הירקון, 10.6.17

בתמונה : זה לא ניל טננט.

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי‏

אפילוגון קטן לסיום : דוכני הנקניקיות השניצלונים והצ’יפס,בקרב הקהל,יוצרים אצלי משחקי רעב מיותרים. הריחות המפתים  מטרידים את בטנו של הבלוג. אנא,אנא!!! הרחיקו את דוכני האוכל למעלה הגבעה. פליז.!!!

אה,כן. יופי של חולצות.

פט שופ בוייז חולצות, 10.6.17

 

Posted in Electronic, Live Concert, photography, pop, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , | Leave a comment

The Crying Game / משחק הדמעות

קומיקס,משחק הדמעות,6.2017

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

Posted in comics, Uncategorized, קומיקס | Tagged , , , , , , , , | Leave a comment

“לא לפחד ולא לעצור”

“….אני רוצה להיות גיבור”

איה זהבי פייגלין

אמריקה” ,השקת אי.פי”

כלב וחבר ,מוסיקאים מלווים : הוד שריד,תופים/עדי רותם,סינטי וסמפלר.

בסקולה , תל -אביב, 27.5.2017

“אורח : נצ’י נצ’ המכונה  : “מלך הראפ של המזרח התיכון

איה זהבי פייגלין,,בסקולה,27.5.17

מילות מפתח :

התאהבות

רוקנ’רול תירפואידי

מדברת שירים

הבלוג ממעט במילים, נותן לאיה לעשות את שלה.הבלוג מבקש ללחוץ על קישור

https://mickrobi.wordpress.com/2014/06/16/%D7%90%D7%99%D7%94-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%92%D7%A2%D7%92%D7%A2%D7%AA%D7%99/

שלוש שנים מאז. איה משיקה אי.פי. חדש. כזה שמתחלק לשני דיסקים.”שבעה שירים” (מיחזור מבורך של הוצאה קודמת ) ו”אמריקה”, זה האחרון החדש, חדש.את ההשקה היא עושה בבסקולה.כיאה להשקה המקום מלא בקרובים קרובים,בני משפחה,ותיקי רימון,תלמידי המורה,וקהל אוהד שכל קשר בינו ובין המשפחה הקרובה מיקרי ביותר. האמת, יכלו לבוא יותר.

ההופעה מרגשת. אנרגיות מטורפות. “ספורט” , “אמריקה”,”גיבור”,”ילדה קטנה” ( ומכוערת) , “מיי דוג” \ שום דבר לא הולך לאיבוד מאז החתיכים, איה רוצה להיות מקובלת, להצליח ( ר’ ראיון עם בן שלו בהארץ), מדברת על התמתנות,שינויי גישה, נגישות,התפתחות אמנותית. הענין הוא שעם כל הרצון הטוב להשתנות,ויש שינוי, יסודות העבר מסרבים להתמסמס,להיפך,

עכשיו איה גם נושקת למיינסטרים במובן הטוב של המילה, “גיבור” הפך להיט,  והטכסטים? ,בועטים מחדש, מדברים בעד עצמם, סיפורי חיים, חשיפה לעומקי הקיום האנושי, טוב ורע זה לצד זה, יחסי הורים ילדים,רצון להסתלק ורצון להשאר, ומעל לכל אלה השירה,הקול הזה שלה, חודר עצמות, יוצר גלי הזדהות, שורף קרביים , מוחצן פנימית ,ואז מגיע גם נצ’י נצ’ ומשדך את הראפ הפרחי המזרח תיכוני לרוקנ’רול המתחרע של איה ותוצאה? ואו! כמה שזה היה טוב, אז הנה הוידאו ( בשני חלקים, כי משהו השתבש אצלי מרוב התלהבות )

א.)

ב.)

מתקרבים לסוף. איה והגיטרה.ירידה אל תוך הקהל.מעגל צופים. איה באמצע. “אהבה מתה ” , זה שם השיר. קונטראפונקט לכל הרעש והמהומה של קודם.ברגוע.הקהל יושב.מחיאות כפיים. סוף.

איה זהבי פייגלין,בסקולה,27.5.17

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

בונוס : עוד שני קטעי וידאו מן ההופעה

ספורט

אמריקה

C.) כל הזכויות למיקרובי.

Posted in clubbing, Hip Hop, Live Concert, photography, Rap Music, Rock Concert, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול | Tagged , , , , , , | Leave a comment