בונובו זה קוף

BONOBO

21/2/18 ביתן 2, גני התערוכה

 

21.2 (12).jpg

אז לפני שנתחיל, רק על מנת לסבר את האוזן, בונובו זה קוף, טוב, לא הבונובו הזה ששמו הוא בעצם סיימון גרין , אלא הקוף הזה שסיימון שייך לשמו ולשם ההרכב המדליק שמופיע לצידו.

הלאה :

images

הנה בונובו

download

והנה בונובו

סיימון גרין כבר ביקר בארץ בעבר. מועדון הבלוק , 2015 , רק שאז הופיע לבד כדי ג’יי לכל דבר, והיום כשהפך לפצצה מהלכת רוויית רייטינד ואטנדנס באולמי ענק, וראו למשל הופעה באלכסנדר פאלאס בלונדון, עוטף עצמו בונובו בסוללת מוסיקאים חיים, אשכרה חיים, עם מתופף, וקלידן, וזמרת אורחת, וכלי נשיפה , ותצוגת וידאו ותאורה פסיכדלית ומה לא. בקיצור שאו לכל דבר.

בונובו 1.jpg

ללכת על המוסיקה, לטבוע בג’אנרים, להבין סאונד סינמסקופי. להפוך את ביתן 2 הענק למועדון סטלני עם אלפי קהל ולמחול על הדהודי הסאונד הדפקני על קירות החלל הבלתי אפשרי הזה, כי מה שקרה שם על הבמה סחף ועלה וירד וטיפס ורץ וגלש ונגע בכל ההגדרות העכשוויות והלא עכשוויות של מוסיקת מועדונים פלוס מקורות טריפ הופיים של פעם ( זוכרים הופעה של טריקי כאן בארץ לפני המון שנים ? ) ואפרו ביטיים ( סנטנה? )  ואמביינטיים , וצ’יל אאוטיים, ואיזי ליסטנינג, וג’אז, וזמרת … שחורה קולית,כבר אמרנו ,וטכנו והאוס וכל מה שביניהם ,והנה כבודי, כבוד הבלוג , שקוע באוירה היפנוטית, לרגעים מתחבר חזק ( איי אם נוט א רובוט  🙂 ) , לעיתים מתנתק , כי בניגוד לכמה נוכחים אחרים, לא אני הוא זה שצמח על אלבומיו המהוללים של סיימון גרין, ובכל זאת, הרצון לחוות את החדש והלא מוכר עבורי מנצח, לא יכול להתנתק . ובאמת שלא אכפת אם מישהו אמר לי שבחו”ל מופיע בונובו גם עם רביעיית מיתרים, או תזמורות סימפוניות, ומקהלות ילדים ( לא בדיוק ,אבל אפשרי ) ,כי המופע כאן בווניו התל אביבי , השאיר את כבודי הבלוג הלום הנאה , עובדה אפילו ענני המעשנים שבקהל לא הפריעו לי הפעם, עשיתי פו לעשן וריחפתי מעל.

זהו נגמר, אפשר כבר לנקות.

21.2 (35).jpg

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי.

אפילוג :

נורא רציתי נקניקיה. אבל אז גיליתי שגנבו לי את הארנק , איזה באסה.!

21.2 (27).jpg

 

 

Advertisements
Posted in clubbing, Electronic, Live Concert, Trip Hop, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, וידאו, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רורברגר | Tagged , , , , | Leave a comment

געגועי ליוון

מנוליה – להיטי יוון של שנות הזהב
 24.1.2018
.סוזן דלל
כמנהגו הבלוג מצטט קומיניקט.
מופע לכל להיטי יוון של שנות הזהב האהובים על הקהל הישראלי בניצוחו של תאודוריס קבורידיס.”
קבורידיס “ילד הפלא” כבוזוקאי ומלחין, החל דרכו כבר בגיל 9 בשנות ה60. הופיע בבמות גדולות ביוון לצד אמנים גדולים כמו: מנוליס אגלופולוס, סטליוס קזנג’ידיס, סטרטוס דיוניסיו, אלני ויטלי, פיצה פאפאדופולו ועוד’ וכבר בגיל 11 החל להלחין ולעבד להיטים גדולים כמו “TA MAVRA MATIA SOU” “PHRE FOTIA H KALAMARIA”(עיניך החומות בגרסה הישראלית) קבורידיס הוא שמאלי בנגינתו וממשיך את דרכו של הנגן האגדי פאליאולוגוס. הפריטה שלו חזקה ושונה מה”צבע” המוכר של הבוזוקי. הוא ווירטואוז שמרטיט את לבם של השומעים.
הקונצרט מלווה ע”י 11 נגנים מרשימים מיוון, בניהם סטמטיס סלאס וחבורת הכנרים יחדיו. לצדם, הזמר היווני שנולד בישראל “ודובר השפה, אבירן זאקיס. הזמרות הגדולות מאתונה מריאנה פאפאמקריו וכריסטיאנה גליאצו.
( סוף ציטוט )
געגועי ליוון מובילים אותי הפעם למשכן המחולות של סוזן דלל. הטריגר, אבירן זאקיס . לא, לא הכרתי. רק ששיר חדש שלו ( בן 20 ) שנשלח אלי במייל משך את תשומת ליבי. מכאן ועד להופעה בסוזן דלל המרחק קצר. מודה, מאז ביקורי שלי ורעייתי באיי יוון ואקרופוליסה ומספר אין ספור של נוכחויות בהופעותיו של דאלאראס ירום יווניתו, כאן בארץ,  הלכו וגדלו הגעגועים ליוון . והנה נפלה ההזדמנות להגיע להופעה הנוכחית. שהרי שתי זמרות “גדולות ” ( כי כך כתוב ) , בוזוקאי מפורסם ואחד עשרה נגנים יווניים יכולים למלא את החסר ברצון לחוות מחדש את מה שקורה שם בטברנות האפלוליות של יוון המקסימה. אז מה אם הבלוג לא דובר יוונית, אז מה אם הבלוג לא מכיר אף אחד מאמני הערב. נכון , לא כולן חייבות להיות גליקריה או חאריס אלכסיו, כי הערב אכיר את ה”חדשות” מאריאנה פאפאמקריו וכריסטיאנה גליאצו. 
אבירן זאקיס 4
ובחוץ גשם זלעפות. והנה אנחנו ספונים על מושבנו באולמה האינטימי של סוזן, מוקפים בקהל אוהב יוונית, רובו מבוגר עד מבוגר מאוד, ממתינים בשקט לפתיחת המופע. ברקע מוסיקת מעליות משונה כולל דוגמיות של סיפור הפרברים. לרגע לא בטוחים שהגענו למקום הנכון. הבמה מרשימה, פסנתר כנף, עמדת תופים, עמדת הקשה,מיקרופונים, המון כלים. והנה זה מתחיל. או קיי. המוסיקה כאן מתחילה לזרום. זמרת עולה, זמרת יורדת, כנר עולה, כנר יורד, ואז הוא מגיע, תאודוריס קבורידיס , והנה אני מבין שכל הערב מוקדש לכבודו. עילוי התאודוריס הזה. הוא והבוזוקי. ללא ספק נגן מדהים. הוא זה ששיריו אותם הלחין מבוצעים כאן הערב. ואני שלימודי היוונית שלי מסתכמים ביוונית עתיקה בחוג לארכיאולוגיה שבגבעת רם, מבין שכאן עבורי נולד כוכב חדש, למרות שחדש אינה המילה הנכונה במקרה דנן. ובטוח שהמוני יוונים סוגדים לו משכבר הימים. וכמה טוב ואיזה יופי שיש גם את אבירן זאקיס היווני המוכשר משלנו עם קולו הלטפני. שמצטרף לחגיגה, ובעצם מהווה את עמוד התווך של המופע כולו
אבירן זאקיס 1וכאן יכולתי להמשיך ולסקר את החוויה המיוחדת הזו של מוסיקה יוונית שונה מכל מה שהכרתי קודם. לרגעים מסקרנת לרגעים נופלת לקיטש עכשווי ולאו דווקא מענינת במיוחד. מצד שלישי היו גם כל השטיקים המוכרים עם סקציית ישיבה על כסאות ומחרוזת להיטי רמבטיקו ואחרים ( בכפיים בכפיים וכו) שניסו לעשות את החפלה המקובלת במופעים שכאלה.
בסך הכל הבלוג ורעייתו נהנו.
סיפקו להם את המחסור הזמני בממורביליה יוונית.
אבירן זאקיס 3.jpg
שעתיים וחצי של מופע. כנראה ארוך מידי לקהל שמשום מה איבד את סבלנותו והחל לנטוש את האולם.
אנחנו נשארנו עד הסוף. כאמור , געגועינו ליוון.
בתודה
הבלוג שמתנהג אחרת
C.) כל הזכויות למיקרובי
Posted in Live Concert, Review, בא בלילה, ביקורת הופעה, מוסיקה יוונית, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , | Leave a comment

פייק זפלין

 

לד זפלין 2 ,קולאג', 7.1.18.jpg

לד זפלין 2

Led Zeppelin 2 the Live Experience

היכל התרבות, תל – אביב , 7.1.2018

ברוס למונט עושה רוברט פלאנט

פול קמפ עושה ג’ימי פייג’

גרג פאנדיס עושה ג’ון בונהאם

מת’יו לנבוס עושה ג’ון פול ג’ונס

1975

והבלוג נזכר בימי נעוריו הסוערים, עת השיג כרטיס בודד לאחת מחמשת ההופעות של לד זפלין המקוריים בארלס קורט הלונדוני , הוא האחד מתוך שמונים וחמישה אלף צופים וצופות, מתמקם מסומם באחת מן השורות האחרונות של ההאנגר הענקי, אז ארבעים ושלוש שנים אחורה מהיום, נשטף במפצי סאונד אדירים של פלאנט, פייג’ ושותפיהם ליצירה האלמותית, נעלם אל תוך ענני עשן ריחניים, מתמוסס אל מול קצף ההופעה המטורפת , נטמע אל תוך מערת נטיפים פסיכודלית, מתאבד על רצף שירים בלתי פוסק, מוותר על אפשרויות זיהוי, מתנדנד בדרך החוצה , נרגש מעצם הידיעה שזה הרגע סיים את אחד מפרקי חייו המשמעותיים ביותר, הרגע הזה שבו ראה את לד זפלין בהופעה חיה

2018  

היכל התרבות תל אביב. לד זפלין 2, על הבמה. היו היסוסים אם ללכת. בטח שהיו. מצד שני , ארבעים ומשהו שנה אחרי מותר כבר לעשות את ההשוואות. לנסות ולשחזר חוויה. להזכר … כמעט ולא היו לו לבלוג ציפיות. זה בסדר, אמר לעצמו, נכון, היו כבר המון גרסאות כיסוי לזפלינים, גם אצלנו, סטלה מאריס, שליחי הבלוז, סטיל זפלין, היהודים, למה לא, מותר להם. הרי המדרגות לגן העדן וקשמיר הפכו כבר מזמן לקלסיקה וקשה להאמין שאיחוד של המקור צפוי לנו בעתיד הקרוב. אם כך, אז למה שלא נגיע להיכל ונצפה בחברה האלה משיקאגו שאומרים עליהם שהם החיקוי הכי טוב בעולם ללהקה הכי טובה בעולם. טוב, לא בדיוק חיקוי, מילה לא יפה, קאבר, כיסוי. סבבה.

אז איך היה 

למרבה הפלא. היה טוב. אפילו מרגש לעיתים. כן, מידי פעם זלגו גם דמעות. וזה לא בגלל שברוס למונט עושה כל כך טוב את פלאנט. הוא בסדר לא יותר מזה.. זה בגלל השירים, ובגלל שלמרות פתטיות המעמד ( תדמיתו הלא בדיוק מצודדת של הפלאנט החדש ) , הגיטרה של פול קמפ מצוייינת ( וראה הקטע הזה של נגינה בקשת על מיתרי הגיטרה )  וסולו התופים של גרג פאנדיס, מהמם. כן מהמם. ואני אחד כזה ששונא בדרך כלל סולואי תופים וגם את המילה מהמם. רק שכאן בתוך המובי דיק, הסולו הזה גורר שאגות נצחון שלי ושל הקהל כולו ולא רק אלה. לד זפלין 2 , יודעים לעשות את העבודה וכמה טוב שגרסאות הכיסוי לא עומדים בדיוק אחד על אחד מול המקור, יש חריגות, אולי לא מכוונות, אבל כאן טמון היופי, כן, אפשר להתרווח לעצום עיניים ולשחזר זפלינים אהובים, אפשר גם לקום על הרגליים ולהתקרב לבמה ואפילו לקפץ ולרקד ( וזה מה שקרה לקהל בהיכל) , עובדה, היה מלא בהיכל, ולמרות שלא עשו את הולה לוטה לאב , ( נורא רציתי שיעשו ) , הייתה חוויה. לא, בטח לא כמו בארלס קורט. בנסיבות העכשוויות, כשהעולם הולך ומתדרדר, דמוקרטיות מתמוטטות וכדור הארץ הולך ומתחמם, לא נותר אלא להעביר שעתיים אל מול הפייק זפלינים  האלה משיקאגו ולהנות. עובדה,שזה הצליח להם

 

והנה שלושה קטעי וידאו לשחזור של השיחזור , וסליחה על האיכות הצילומית

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות שמורות למיקרובי

 

Posted in Live Concert, Review, Rock Concert, Rock'n'roll, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , | 2 Comments

קין והבל + פורטיס = פלונטר

ארבעים שנה ל”פלונטר” של פורטיס .בארבי

3.1.2018

,משתתפים : המון ( פרוט בגוף הבלוג) , אז “בואו ונתקע את זה” , ואת זה תבינו בהמשך

Scan0002

מישהו אמר,מישהו זכר

מישהו חשש,אך מישהו קבע :

היא קלקלה את כולם,

היא קלקלה את כולם.

( מילים : סמי בירנבך ,לחן : רמי פורטיס )

מלא בבארבי. למרגלות הבמה הדור החדש, בתווך השרופים , ביציע קשישי הדור. מידי פעם פורצים שם מקדימה מעגלי פוגו, בירכתיים מסתפקים במחיאות כפיים, סוערות, כן, סוערות.

שיר שלישי אל תוך הלילה.” היא קלקלה את כולם “, קלאסיקה פורטיסימית, על הבמה אביב מארק מלווה בחבורת המופרעים ( לא הפעם ) של קין והבל 90210.

אביב .jpg

( אביב מארק,צילום : ענת גורל רורברגר )

והבלוג כמעריץ ראשוני של פורטיס וסובביו, מתחבר מחדש לשירים של פלונטר ואיכשהו נשאר תקוע במקום, רוצה להתרגש וזה עדיין לא קורה לו, לא בשלב הזה. וקדמו לאביב, עם ה”דבש” הפותח, הילה רוח ואייל תלמודי נושם ונושף בסקסופונו, ואחריהם קוואמי  דה לה פוקס , עם “הדור הזה” , ולא שהביצועים היו לא טובים, הם היו טובים, אפילו טובים פלוס, ולא שקוואמי לא הוסיף את הטאץ’ העכשווי עם מפל ראפ עוצמתי, כל אלה קרו, רק שהבלוג עדיין מצפה לפיצוץ. וזה לא מגיע עם ביצוע עייף של יהלי סובול ל”למדי אותי הלילה”, אבל כן מתחיל ועולה עם שני ביצועים סבירים בהחלט ל”אין לי זמן להיות עצוב” ו”מחפש את עצמי” ,של קין והבל מגובים בילדי הלילי פראנקו.

וכאן המקום לעצור לרגע ולהודות בפה מלא לשאול לוריא ולשאר חברי הקין והבל שכל כך רצו והצליחו להרים פרוייקט של מחווה לארבעים שנות אחד מאלבומי, אם לא ה , הגדולים של הרוק הישראלי. והבלוג מוריד כאן את כובעו בהכנעה, כי הוא הוא ( זאת אומרת אני ) עשה את כל מה שביכולתו להפיץ את השמועה, אז כשחזר מלונדון והבין שאין מישהו אחר בסביבה שראוי לשפע מחמאותיו כמו הפורטיס הזה ולא פשוט הדבר, כי אז החזרה מלונדון, עמוס בחוויותיו הפאנקיסטיות הסוערות, עם החובה למלא מצברים, מגיע הפלונטר הזה, והבלוג ( נו טוב ,שוב אני )  יוצא מכליו, ולכל מקום שיגיע, אם זה קבוצות בתי ספר שהדריך בחפירותיו הארכיאולוגיים, או סתם כל מי שבפגש ונתקל בדרכו, לא היה שם אחר שלחש וצרח וזמזם אל תוך האוזניים הכרויות של הסובבים אותו, אלא ,פורטיס! פורטיס! פורטיס! פורטיס

ואז…קפיצת הדרך, שלושים שנה לפלונטר. הבלוג משתתף בארגון ערב המחווה ההוא. מצוות לכנסיית השכל, נקמת הטרקטור,לוס כפרוס ואחרים את קרוזנשטן ופרוחוד, ונדהם ממה שהם עושים לפורטיס. והקהל כמוהו, מת להבין מה קורה שם. כי האינטרפטציה שלהם חרגה מכל תו מוכר של מקור. אבל…זה היה אז. והנה הבעיה שלי למה שקורה כאן ועכשיו. אני מחפש את האינטרפטציה,את השונה, החורג מדרך המלך,  ומשום מה הקטעים עד עכשיו קרובים מידי למקור. כמעט והייתי אומר קריוקי. אבל לא, אני מסרב לקבל את המחווה הנוכחית כקריוקי/ליפ סינק/או סתם גרסאות כיסוי וכשמגיע תורו של חיים רומנו ( צ’רצ’לים ) , זה שממונה על עיבוד שירי האלבום המקורי, כאן יחד עם אור אדרי, אני מבין שיכול להיות גם אחרת. נכון שחריגה גדולה מן המקור לא היתה כאן, אבל מה שכן היה ריגש, וריגש בגדול, כי הסולו גיטרה של רומנו חודר עמוק ואור אדרי פותחת פה בענק, וקצב הרגאיי של “שמש” פשוט מעורר , ואז סוף סוף ….

הלאה. אר פי אס סרפרס וראול עושים שני שירים שלא מתוך הפלונטר, והבלוג שוב שואל למה, והגרייט מאשין עולים אחריהם  ומתחרעים עם “אפריל פול” וכאן כבר מדובר באינטרפטציה והלוואי שכולם היו תופסים ביצים כמוהם, רק מה, הפעם לא כל כך הצליח להם, והנה הבלוג מתכנס אל תוך עצמו , ומזנק מחדש רק כשג’נגו מגיח אחריהם עם ביצוע מצויין ל”תלוי על הצלב”, אפילו שגם זה לא בדיוק שיר מתוך פלונטר, למה

או קיי. מכאן ועד הסוף, האוקטבות מטפסות לגובה. “תלוי על הצלב” ו “רד מעל מסך הטלוויזיה”  , זוכים לביצועים מפליאים של שאול לוריא וחבורתו. זועקים  וצועקים  ומסחררים . וזה יופי.

ואז מגיע פורטיס. ואז מגיע פורטיס. ואז מגיע פורטיס. ואו !!!. וכאילו שכל מה שהיה קודם מתגמד, כי ה”אינקובטור” של פורטיס למרות החלפת הפאזה בחייו, מראה לכולם מאין מזיין הסוס. שאול לוריא נרגש ודומע, ופורטיס נענה ומשתחווה לאיש שארגן ערב מחווה זה, “בוא ונעשה משהו, בוא נתקע את זה, ככה עושים את זה, תוקעים את זה ” . טה טה טה טה, / טה טה טה טה / טה טה טה טה. ,

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

 

Posted in album cover, Live Concert, Review, rock, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , , , , , , , , , , | Leave a comment

נכסי צאן ברזל

כנסיית השכל

חוגגים 25 שנות קיום

היכל התרבות , 7.12.17

ובנוסף : קפה שחור חזק, עמיר בניון , החברים של נטאשה ושמיניית ווקל כגיבוי מקהלתי לליבה הרותחת.

 

כמנהגו של בלוג זה , אפתח בציטוטים, אין חובת קריאה, ניתן לדלג ולמרות זאת, הצצה על ביקורות קודמות יכולה להשליך על ההופעה הנוכחית בהיכל התרבות התל אביבי. מתברר שמדובר בנכסי צאן ברזל ( מרביץ חיוך לעצמי ) במוסד יציב וקיים במהות חוזרת ונשנית של טכס קולקטיבי שכל חוקיו קיימים מזה כבר, טכס שאם תרצו כמעט ולא משתנה ומצד שני מין הופעת קאלט שכזו שהקהל  ( ברובו מבוגר יחסית, ולא לשכוח שמדובר בעשרים וחמש שנות להקה ) שממלא הפעם את ההיכל עד לאפס מקום , יודע מתי לקום על רגליו, לאיזה שיר להריע ממושכות ומה הם האחרים שניתן לחזור ולהתרווח על הכסאות המרופדים ולהתבונן בהנאה סטואית בתצוגת האורות המרשימה וסרטי הוידאו המוקרנים על רקע הלהקה ואורחיה המכובדים.

כנסייה 1.jpg

מתברר שהכנסייה אוהבת ימי הולדת , כך שהציטוט הראשון מפנה לבר מיצווה והשני לחגיגת עשרים שנות קיום.

בארבי, מוצ”ש ,11.3.06

איכשהו הפעם,השולחנות בבארבי התאימו לאוירה.כנסיית השכל חגגו בר מיצווה ל”דברים בלחש”,ועל השולחנות,לצד צלחות החומוס והצ’יפס,שמו נרות דולקים.חוץ מזה,היה המון עשן,אפלולית אמנותית,תאורה יפיפיה ולהקה עם מיליון להיטים מוכרים.

אז כמו בכל ימי ההולדת המוצלחים בהם האורחים מוסיפים את מצב הרוח לאוירה הנתונה ,גם כאן היו המון אורחים:חלילנית (עם מיני קצרצר),נגן אבוב מוצלח,נגן כלי נשיפה מזרחי מסורתי(מין חליל חצוצרתי שתסלחו לי,לא יודע איך קוראים לזה,אבל בהודו מרקידים איתו נחשים) וגולת הכותרת -רביעיית כלי מיתר (כינורות ויולה וצ’לו) שמכניסה אותנו בקלילות תרבותית לנישה הקלאסית של הרוק הרציני.

השירים הראשונים (“אני מאמין”,”לקטוף את הירח”,”פרפרים” ו”דברים בלחש”) מתנהלים בעצלתיים,בהמשך (“הנה זה בא”,”עטוף” ו”שיר ערש”) מתחילים להכנס לשוונג,ושהם מסיימים לשחזר את אלבומם הראשון (עם:”איתך אל הים”,”דה לה קאמה”,”השיר מהגן” ו”רעפים” )החשמל זורם באוויר והתיקרה מתרוממת.

אחרי שלוש עשרה שנים של פעילות,הכנסייה הזו יושבת  מצויין במעמקי המוח הקונצנזי של כל אחד מאיתנו, ושירים נוספים שעשו הערב כמו “עושים אהבה”,”למיה יש אקדח”,ו”תגידי שטוב” ,מציבים אותם בראש סולמות הפלייליסט של גלגל”צ ובראש הקהל המצויין של הערב (סטודנטים?) שיודע את כל המילים בעל פה,שר ומצטרף לשירתו המלאנכולית של יורם חזן,הילד הניצחי שיודע לכאוב אהבות אכספרסיביות מלאות רגש,געגועים,ומיטות רטובות.

רביעית המיתרים עושה טוב לכנסיה,לשירים המוכרים יש אינטרפטציות חדשות,ולמרות שעדיין ,כמו בהרבה הופעות קודמות של הלהקה,קשה לגלות קשר ישיר בין הנגנים,כשכל אחד מהם ניצב איתן על עמדתו  ,המוסיקה מדברת בעד עצמה,עוצמתית,תופסת,ביחד.

ואנחנו כמו ישראלים טובים מסביב למדורת הקומזיץ,מלווים את יורם ולהקתו במחיאות כפיים,מתחברים לשירתו ולנשיפת הסקסופון שלו,למוטיבים המזרחיים,למורשת השדרותית,לביטים המערביים,לשיחזור האלבום הראשון,אוהבים,מחבקים בחום,נזכרים בהופעות קודמות (פעם אחרונה שראיתי אותם ,משהו כמו עשר שנים קודם,במועדון ה”אלנבי”),מצטערים את צער פירוק להקת אלג’יר ויש קשר),שמחים על החיים הארוכים של כנסיית השכל.

ותרשו לי לסיים בכמה מן השורות היפות והמחרמנות של הרוק הישראלי בכלל ושל הכנסיה בפרט:

“אני זוכר בלילות של ירח מלא/הייתה באה אלי לא במקרה/מסוממת,מוטרפת,בלי הכרה/היינו נופלים לריצפה/נוסקים לתקרה/היינו,עושים אהבה/אהבה.”

ואיך שהילדות שרו את זה במקהלה.

 

________________________________________________________________________________________

 

כנסיית השכל והתזמורת האנדלוסית הים תיכונית-אשקלון

המשכן לאמנויות הבמה, יום ד’, 12.9.12

עשרים שנה, הם המון זמן בהיסטורית הקיום של להקות רוק, מעטים שורדים עשרים שנה, כנסיית השכל שרדו, ועוד איך שרדו, על זה הם חוגגים בגדול, מצרפים לשורותיהם את התזמורת האנדלוסית הים תיכונית – אשקלון ( שזה המון המון נגנים, עם כינורות וכלי פריטה ונשיפה , ומה לא) ועושים יום הולדת גרנדיוזי במשכן לאמנויות הבמה. והמשכן הזה מלא בקהל אוהד, קהל שמלווה את הכנסייה מאז ימי בתוליה בשדרות, בדרך ארוכה ומפותלת,  מלווה ניסיונות מוסיקליים רבים ומגוונים ( וראה למשל את  “אוטוביוגרפיה” מ 2007 , האלבום וההופעות עם הקונוטציה הקלאסית המערבית) , קהל מצוין שיודע מתי לקום על הרגליים להצטרף לשירה ,להתנענע, ולרקוד, כי כיף לו, נורא כיף לו בהופעה הנוכחית של כנסית השכל.

עם מה הם התחילו ?. עם ” מעל הים” , השיר החדש, זה שחיבר אותם לאנדלוסית והציף את גלי הרדיו . התחלה מרתקת. עם מה סיימו? עם “היינו עושים אהבה” , ו “איך זה מרגיש” , ו “תרגישי שטוב” . ומה היה באמצע? – ריף כהן. נכון, עוד פעם ריף כהן, כי ריף היא עכשיו הלהיט התורן, להיט שחימם לפפרס , ויומיים אחרי היא כאן , תמירה ויפה, במשכן. שרה בשותף עם חזן שני שירים של הכנסייה ושיר אחד משלה. כבוד.

 ואת ההופעה אפשר לחלק לשניים, לפני ריף ואחרי ריף. ולפני, שלט המזרח בגדול, והחיבור הערבי/ ספרדי/ אנדלוסי, השתדך נפלא למה שיורם חזן, רן אלמליח, עמיר רייס, דוד רז, ו דניאל זייבלט, עושים בדרך כלל לבד . כי פתאום, ( בעצם לא כל כך פתאום ) החיבור הזה לתזמורת ישב להם כמו כפפה רכה על כפות ידיהם, כי תמיד מאז ומתמיד היו מזרחיים, רק מה, מזרחיים עם רספקט, מזרחיים עם כוח אמנותי מתפרץ, בלי שום קשר לשיטפון האופנתי הסובב, מזרחיים עם קשר רוקנ’רולי הדוק לעולם הגדול. ועכשיו עם האנדלוסית נפתח הצוהר לרווחה, ואור נוגה מתפרץ מויטראג’ים בוהקים של צליל וצבע. ( כי זה המקום להדגיש את התאורה המרתקת). ואחרי (ריף) מגיע הזינוק, לא שהיה קודם לא שמח, היה , רק מה מתון יותר, עם חיבורים לאלג’יר – הארץ , לא הלהקה ( הם שרו שיר של שב חאלד) ומרוקו ( כי זה מוצאו של חזן)  וציטוט של “אינתה עומרי” ( כי בכל הופעה “מזרחית” מצטטים את “אינתה עומרי” ) . ועכשיו החגיגה בעיצומה, וחזן יורד לקהל, ומגיש להם מיקרופון שירה על מנת שישירו יפה יחד איתו, ואחר כך חוזר לבמה, והרוק גובר על האנדלוסית, אבל זו ממהרת להשיג בעליה, והחיבור מרגש. וכך מסתיימים להם שעתיים מהנות של כנסיה אנדלוסית, עם כל השירים המוכרים ואחד יורם חזן שקולו האכספרסיבי והמרגש מהדהד בראש גם שעות וימים לאחר שהכל נגמר.

 ____________________________________________________________________________________________

 

כנסיה 2.jpg

היכל התרבות . מוצאי חמישי. הבלוג ורעייתו , הדלוקה על הלהקה הזו ללא הכרה , תופסים מקום , שורה עשרים ושלוש ביציע. רחוק, אבל קרוב. כי השירים האלה של הכנסייה תקועים עמוק בדיאנאיי האישי שלך ואז או שעדיין אתה והם פועלים כדבוקה בלתי ניתנת להסרה , או שיוצא לך להגיד כך לפעמים לעצמך , די נמאס. כי כמה פעמים אפשר כבר לאכול את אותו מאכל נפלא ועדיין לרצות אותו שוב ושוב. והנה ה”טריק” לעשות את זה אחרת, האורחים. ואלה הפעם מצויינים אחד אחד, הקפה השחור החזק שמכניס את העכשוויות ההיפ הופית ל ” חדשות טובות ” , עמיר בניון ( שעם כל יחסי האהבה /שנאה שלי אליו ) מצטיין כרגיל עם קולו המופלא ומביא את הצמרמורות ל “שלכת ” , ולסיים עם החברים של נטאשה, שעושים כל כך טוב ללב הנוסטלגי עם “שקט / את מתפשטת ” כן, מרגשים. ומה לא? , האלבום החדש , ” זה לא אני ” , שמה לעשות אבל עדיין לא התחברתי אליו  ,ומה לעשות גם ש”למיה יש אקדח ” , ו “היינו עושים אהבה ” ו ” ידיים למעלה ” ו ” השיר מהגן ” , הם הם השירים שעדיין תופסים אותי ואת הקהל חזק חזק בבטן.

7.12 (42) אז איך היה ? היה יופי. רעיית הבלוג התמוגגה לכל האורך וכבודי המיקרובי הותיק,  הצטרף בשמחה ללהיטים. ואו כן, יופי של תאורה. חייב לחזור ולהדגיש. נכסי צאן ברזל.

 

( קטעי וידאו נוספים בטיוב )

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.)

כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , | Leave a comment

Holy Fuck Indeed

הולי פאק 5 , לבונטין , 2.12.17

Holy Fuck

לבונטין 7 , 2.12.2017

הולי שיט  מה קורה כאן ? הבלוג קורן מאושר. דחוס בלבונטין. שמח שדחוס. נכון שלא ידענו מי הם בדיוק. רק ששמועות מקדימות טסו ברחבי הנט שחייבים להגיע להופעה הזו ואוי לנו אם נפספס. ולא סתם, כי מלכה ( מינימל,אימרשן ) שפיגל , אמרה והמליצה , וגם קולין ( “וייר” ) ניומן, שהופיע עם להקתו יומיים קודם בפסטיבל המוסיקה של חיפה  וסמי (מינימל ) בירנבך שהוסיף משלו, והנה לנו ההמלצות של חברי מינימל המכובדים שראו את הפאקרס האלה והתלהבו ואיך אפשר שלא להענות ולהגיע, אז הגענו,ו…. יאללה מסיבה. כי כאן בהחלט מדובר במסיבה, עם תקלוט מוקדם של מוסיקה איכותית פרי ידיהם האמונות שפיגל וניומן ואחת להקה קנדית שמרימה ללבונטין את הגג עם מוסיקת מועדונים אלקטרונית, שנכנסת וגם יוצאת החוצה ממרחבי הג’אנר הזה, אל עבר מחוזות אחרים. שלא כאן המקום לנתח את מהותם

 

הולי פאק, 4, לבונטין,2.12 (2).jpgלמה? כי הבלוג פשוט תקוע מול הכפתורים ורוחו מרחפת מעל.

 

וכמנהגו של הבלוג בלבונטין,אני נצמד לבמה.מנתח את מה שמונח שם על שולחנות הלהקה. ( הקרנה סימולטנית רצה על הקיר  שממול ) . ואו !!!, כמות ענקית כזו של כפתורים לא נראתה מאז הופעותיהם של הטאנג’רין דרים במרחבי הקראוט הגרמני, והנה הם עולים הארבעה , ומכאן והלאה ניתן לפקוח אוזניים, להזיז את הגוף ולרקוד. ( שלושה קטעי וידאו מחכים בהמשך ). ותאמינו לי שאין לי מושג איך הצליחו לעשות את זה. כי בנוסף למיליוני הכפתורים ( בלי שום מחשב בסביבה ) יש גם גיטרות נורמליות, ומתופף שקוראים לו שולץ ( מאט שולץ ) שתוקע ספידים מן הגיהנום. אבל לא רק הוא, כי בנוסף לזה החברה האלה גם שרים, ומסמפלים, ומנגנים עם סכין מטבח וסלייסר עריכה של סרטי קולנוע ( ואולי זה היה משהו אחר ) ובנוסף נוסף גם רוקדים תוך כדי. ואיך זה קורה? , איך ? , הולי פאק !!! , הלבונטין רוקד איתם. הבלוג מפנה מבט אל עבר הקהל, ושם גלים גלים, עולים  !! ויורדים, יורדים ועולים. הולי פאק אינדיד.

הולי פאק, 4, לבונטין,2.12 (4)

הולי פאק, 4, לבונטין,2.12 (1)

כמובטח, שלושה קטעי וידאו

1)

2)

3)

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in clubbing, Dance, Electronic, Live Concert, party, photography, Review, Rock Concert, video, בא בלילה, ביקורת הופעה, דאנס, מיכאל רורברגר, מיקרובי | Tagged , , , , | Leave a comment

חשופים בצוללת

International Music Showcase Festival 2017

פסטיבל “חשיפה בינלאומית” למוסיקה

הצוללת הצהובה , ירושלים . 15.11.17

 

טאטרן,צוללת,ירושלים,15.11.17.jpg

תמונת אפקטים. טאטרן. הבלוג מגיח ברביעית ( או יותר ) לצוללת הצהובה , הרגל שנעשה לקבע. הבלוג מצטט. “בכל שנה בחודש נובמבר נוהרים לישראל עשרות מאנשי תעשיית המוסיקה מרחבי העולם. מנהלי פסטיבלי ענק ובעלי מועדונים גדולים וקטנים מהודו,סין ואירופה.מפיקים,בעלי לייבלים,וחברות תקליטים מהגדולים באירופה.כתבים,שדרני רדיו וציידי כישרונות בינלאומיים בפריסה עולמית. כולם מגיעים לראות,לשמוע ולחוות כמה שיותר מהסצינה המוזיקלית בישראל. כל זאת בכדי לקחת למדינות שלהם מוזיקה ישראלית חדשה ומסקרנת. “

זה יפה זה.והבלוג משתף פעולה, גאה בהפצת תרבותנו הרוקנ’רולית ( והג’אזית/מוזיקת עולם ) לעולם הרחב. הערב מופיעים טאטרן,מידנייט פיקוקס,מוזס פרוג’קט ואקו וטיטו שמסיימים לילה ארוך ומהנה בבטנה של הצוללת הירושלמית. אם להודות , הרי שהבלוג אמון כבר על הרכבים אלה, לכן גם מרשה לעצמו לחרוג מידי פעם מרחבת המופעים למען שיחות ערות עם נציגי תבל. מה שאומר, טאטרן מניעים ראשים בפנים, הבלוג פוצח בשיחה עם הסיני שלידו.

“אני מבייג’ין ” אומר הסיני ” אני מתל אביב” אומר הבלוג. השיחה מתפתחת ” הבאנו את שטובי לסין ” אומר הסיני, אני : “איזה יופי, זה האיש עם טייטס הבלון האדום ההדוק ”  ” כן, צוחק הסיני בפה מלא ….וגם הבאנו את לס אקרובטס ” . הבלוג נזכר בהופעה שלהם באזור התל אביבי. ” או יס, אני אוהב אותם ” אומר הבלוג ” גם אני ” מסיים הסיני ועיניו הולכות ונעצמות . עייף הנציג הסיני. והלילה עוד ארוך.

מידנייט פיקוקס,צוללת,15.11.17.jpg

הפסקה. מילוי מצברים. כיף להיות בלוג. כוסות יין ובירה מתחלקות אל תוך גרונו.ללא תחתית. הבלוג ממוטט , זרוק על כל הראש, מגיח אל מול המידנייט פיקוקס ( ר’ צילום מעל ) . רקדנית הבטן עושה לו טוב. הדיסטורשנים מצד שני פועלים על כיוונים נגדיים. או קיי , עוד מעט זה נגמר.

עושה רושם שמישהו שם בחוץ יאהב את המוזס פרוג’קט.

הבלוג כבר אוהב. השפע האינסטרומנטלי / ווקלי מעלה את הפופ האלקטרוני החצי מיינסטרימי שלהם לדרגת “ואו,כמה שטוב לי איתם ” , יופי של הרכב לפסטיבלים בינלאומיים.קולגה למקצוע אומרת שלשם הם מכוונים. מי לא בעצם . לוקח אותם בזרועות פתוחות. יופי לי איתם. זמר אחד,שתי זמרות, כל אחד/ת בתורו/רה, הגיוון הזה לא מותיר זמן לטיולי מיינד , המוזס על הבמה, הבלוג איתם מן הקטע הראשון ועד לאחרון. עם הסתייגות קלה. עדיין לא החליט אם באמת באמת דלוק על השירים. חייב לראות אותם בשלישית. ( קבלו קישור להופעה קודמת

https://mickrobi.wordpress.com/?s=%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA

(

אקו וטיטו בסיום. הופיעו כבר קודם בחשיפה הזו. הבלוג שוב מרשה לעצמו להתחמק החוצה. מפנה מקום לנציגי העולם.

תם ולא הושלם. הופעות נוספות מיועדות , בתל אביב וירושלים. אם שואלים אותי אני מחזיק אצבעות למסך הלבן. הם הדבר הלוהט בסביבה. יופיעו ביום שישי השבע עשרה לאחד עשרה בבארבי. בטח שתומך גם בכל האחרים. וראה הקולקטיב, גרדן סיטי מובמנט,יעל דקלבאום ואנסמבל תפילת האמהות,יוסי פיין, הר מג’סטי דה קווין, האיינג’לסי, ואלה רק חלק משפע המופעים. המתוכננים למהלך סוף שבוע זה.

https://www.facebook.com/events/235386830324188/

 

בתודה

הבלוג שמתנהג אחרת

C.) כל הזכויות למיקרובי

 

Posted in Live Concert, photography, Review, Rock Concert, בא בלילה, ביקורת הופעה, מיכאל רורברגר, מיקרובי, רוקנ'רול, רורברגר | Tagged , , , , , , , , , , , , , , | Leave a comment